תקופת התחייה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תקופת התחייה הוא כינוי לתקופה בת כשבעים שנה בספרות העברית - מראשית שנות השמונים של המאה ה-19 ועד להקמת מדינת ישראל.[1] בלב תקופת התחייה עמדה התמורה המודרנית בחיי היהודים במזרח אירופה, לצד חיבת ציון והציונות, העליות לארץ ישראל ויישובה. תקופה זו נחשבת לאביב של הספרות העברית החדשה.
![פירוש נוסף](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/b/bc/Disambig_RTL.svg/25px-Disambig_RTL.svg.png)