תנועת ההתנגדות הצרפתית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תנועת ההתנגדות הצרפתית (בצרפתית: La Résistance intérieure français), בפשטות הרזיסטאנס (La Résistance), היא שם כולל לתנועות ההתנגדות בזמן מלחמת העולם השנייה, שנלחמו בכיבוש הגרמני בצרפת ובמשטר וישי הפרו-נאצי שעלה לשלטון בצרפת, עם כניעתה של הממשלה הצרפתית הקודמת וצבאה ב-22 ביוני 1940. תנועות ההתנגדות כללו קבוצות קטנות של נשים וגברים חמושים, מוציאים לאור של עיתונות מחתרתית ואף קולנוענים. תנועות ההתנגדות פעלו יחד עם הכוחות החשאיים של בעלות הברית, במיוחד במסירת מודיעין על החומה האטלנטית, בשיתוף פעולה בפעולות חבלה ובפעולות אחרות שתרמו להצלחת מבצע אוברלורד (הפלישה לנורמנדי). הקבוצות מנו כ-35 אלף אנשים. בראשית תקופת המחתרת עמד בראשה שארל דה גול, אך שליטתו בה הייתה רופפת והקבוצות בה פעלו בנפרד אחת מהשנייה. מ-1944 הוקמה מועצה משותפת בראשות ז'ורז' בידו.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לקוי. | |
תנועת ההתנגדות הצרפתית החלה לפעול בצרפת לאחר הנאום של שארל דה גול ב-BBC בצרפתית, בו קרא: "כי לא אבדה צרפת. אין היא עומדת לבדה, ואימפריה עצומה עומדת מאחוריה. והיא יכולה להתאחד עם האימפריה הבריטית ולהמשיך בהאבקות."
נשים רבות פעלו במחתרות במגוון תפקידים, ביניהם העברת מידע, לחימה, הברחת נפשות, ציוד, כסף ותחמושת.
במלחמת העולם השנייה פעלו נגד הנאצים בווישי ובצרפת הכבושה במגוון דרכים. ביניהן הפצת עלוני תעמולה, פיצוץ מסילות רכבת, ירי בשומרים נאצים, הברחת ילדים יהודים ופיצוץ מבנים. המחתרת הבריחה ילדים יהודים רבים לספרד ולשווייץ. הם נהנו מתמיכה מורלית בחזית הדיפלומטית מהאנגלים, ששיבחו אותם ברדיו ובנאומים של ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל שנשא אל העם הבריטי, ובתמיכה צבאית מהאמריקאים.