תנועת האמנויות והאומנויות
תנועה אמנותית בבריטניה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תנועת האמנויות והאוּמנויות (באנגלית: Arts and Crafts) הייתה מגמה בינלאומית באמנויות הדקורטיביות והיפות שהתפתחה באופן המוקדם והמלא ביותר באי הבריטי[3] ומשם התפשטה ונפוצה ברחבי האימפריה הבריטית ולשאר אירופה ואמריקה.[4]
הבית האדום של ויליאם מוריס בבקסליהית', לונדון, שתוכנן על ידי פיליפ וב והושלם ב-1860. אחד המבנים המשמעותיים ביותר של תנועת האמנויות והאומנויות.[2] | |
מידע כללי | |
---|---|
מבנים עיקריים | הבית האדום |
התנועה החלה כתגובת נגד לאיכות של האמנויות הדקורטיביות, שהלכה והתדרדרה באופן מובחן ומוחשי, והתנאים שבהם הן יוצרו והופקו.[5] התנועה שגשגה באירופה ובצפון-אמריקה בין 1880 ל-1920 לערך, והיא מציינת את שורשי הסגנון המודרני (אנ') והביטוי הבריטי למה שנקרא מאוחר יותר תנועת האר נובו, שהושפעה רבות.[6] ביפן היא הופיעה בשנות ה-20 של המאה ה-20 כתנועת מינגיי (אנ'). היא עמדה והתבססה על אומנות מסורתית, ולעיתים קרובות השתמשה בסגנונות ועיטורים רומנטיים, עממיים (אנ') או מימי הביניים. התנועה דגלה ברפורמות כלכליות וחברתיות והייתה בעלת אוריינטציה אנטי-תעשייתית.[5][7] הייתה לה השפעה חזקה על האמנויות באירופה עד שנעקרה והוחלפה על ידי המודרניזם בשנות ה-30 של המאה ה-20,[3] אם כי השפעתה נמשכה בקרב יוצרי מלאכה, מעצבים ומתכנני ערים זמן רב לאחר מכן.[8]
המונח נהגה לראשונה על ידי תומאס ג'יימס קובדן-סנדרסון (אנ') במפגש של אגודת התערוכות לאמנויות ואומנויות ב-1887,[9] אף על פי שהעקרונות והסגנון שעליהם הושתתה התפתחו באנגליה במשך 20 שנה לפחות. הסגנון נוצר בהשראת רעיונותיהם של ההיסטוריון תומאס קרלייל, מבקר האמנות ג'ון ראסקין והמעצב ויליאם מוריס.[10] בסקוטלנד הסגנון מזוהה עם דמויות מפתח כמו צ'ארלס רני מקינטוש.[11]