תאזזה סנבת

תְאְזַזֵה סנְבֶת (געז: ትእዛዘ ሰንበት, "מצוות השבת") הוא ספר הלכה שנכתב לפי המסורת במאה החמש עשרה, על ידי הנזיר אבא צברה, מפוסקי ומחדשי ההלכה הגדולים של קהילת ביתא ישראל, כחלק מפועלו לשימור יהדותה של קהילת ביתא ישראל ואחדותה בתקופה בה הייתה נתונה תחת לחץ הנצרות. עיקר הספר עוסק במסירות לשבת, ומפרט את איסורי השבת ומציג את כוח הגאולה שבשמירתה, תוך שימוש בחומר אגדי על הבריאה, על גן העדן ועל חיי אברהם^[1]. התאזזה סנבת הוא יצירה ייחודית ליהודי אתיופיה, הן מבחינת מקוריותה והן בשל ערכה כיצירה ספרותית^[2], ומהווה את אחד הספרים העתיקים המעטים המעלים על הכתב את התורה שבע"פ שהדריכה את קהילת ביתא ישראל בגלות. ל"תְאְזַזֵה סנבת" נודעת חשיבות רבה ביותר והשפעה גדולה על אורח חייהם של יהודי אתיופיה בגלות. כמרבית ספרי הקודש של קהילת ביתא ישראל כתוב גם התאזזה סנבת בשפת געז. שניים מתוך שלושת העותקים, שהם המקורות העתיקים היחידים בעולם של ספר זה, נמצאים כיום (2019) באוסף הספרים הנדירים בספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי באוניברסיטת תל אביב (בעבר היו שייכים ליעקב פייטלוביץ'). בשנת 2019 עברו שני כתבי-היד דיגיטציה וקוטלגו והיום הם זמינים אונליין למשתמשי אוניברסיטת תל אביב. העותק השלישי נמצא בפאריס. הספר תורגם לצרפתית על ידי יוסף הלוי. עבודתו של הלוי תורגמה גם לאנגלית תחת הכותרת "Taazaze Sanbat, Ethiopic text and translation". בנוסף נחקר הספר על ידי מרדכי וורמברנד ונכתבה על הספר עבודת דוקטורט על ידי יוסי זיו.

תוכן

הספר נפתח במשפט יִתְבַרֶכּ אְגְזִיאַבִיהֵר אַמְלַכֶּ יִשְׂרַאֵל" ("יתברך האל, אלוהי ישראל"), האופייני לספרות הקודש של הקהילה. לאחריו באים הקדמה ופירוט איסורי השבת. בהקדמה לספר מובא סיכום מעשה בריאת העולם בידי האלוקים, כאשר זה מתמקד בבריאת האדם, ומרחיב על הדברים המובאים בספר בראשית; ההקדמה מספרת כיצד שלח האל את מלאכיו אל הארץ כדי ליטול ממנה עפר לבריאת האדם וכיצד נחרדו כל מלאכיו מן המעשה ושבו אליו בידיים ריקות, למעט האחרון הוא שַׂטנַאֵל. שטנאל שב אל האל עם העפר בידיו אך על כך שלא נחרד למשמע קריאת האדמה בשם האל הוענש בשליחתו אל עומק הבור שקרע בארץ מקום שהפך מושבם של החוטאים, הוא הגיהנום. בסוף סיפור ההקדמה מציין התאזזה סנבת כי מייסורי התופת של הגיהנום נגאלים החוטאים רק על ידי שמירת השבת, כי רק בכוחה של השבת המתוארת כרוח חיה^[3] לבקש מן האל לחוס על שומריה בחיים מלהישלח לגיהנום.

לאחר ההקדמה מונה הספר את איסורי השבת. איסורי השבת נועדו לייחדה ולקדשה מימות החול. האיסור על מלאכה ועל הוצאה מרשות לרשות הם שני איסורי המלאכה היחידים המופיעים גם בתורה. יתר האיסורים הם תוספות דרבנן, אך דינם אינו חמור פחות כפי ההלכה ביהדות הרבנית המקובלת, אלא הם שווי מעמד למצוות התורה, וחילולם נחשב לחילול מלא של השבת ועונשם גזר דין מוות. בין איסורים אלו מצויים לדוגמה האיסור על רכיבה על בהמה בשבת, איסור על הפלגה או על שיט בים, או איסור על צום בשבת. התאזזה סנבת מציג גישה מחמירה כלפי שמירת השבת, ולפיו אין דבר אשר דוחה שבת, ובכללו גם פיקוח נפש, ואף מאות נפשות מישראל. כך גם ברית מילה נדחה בשל שבת וצום יום הכיפורים נשבר מפאת שבת, בשונה מפסיקת היהדות הרבנית. כמו כן, אין לקיים יחסי אישות ביום השבת, שכן אלו נתפסים כדבר שיש בו מטעם הטומאה לא רק העונג, ושיש להיטהר ממנו לקראת השבת.

קידוש היום מיתר הימים מיוצג גם על ידי איסורים שונים הנוגעים לנוהגו של אדם ביום זה - כגון, איסור ישיבה תחת השמש הקופחת, חרחור ריב, קללה או הרמת קול.

על חילול כל אחד מאיסורי השבת, ללא יוצא דופן, מוטל גזר דין מוות.

בנוסף לאיסורי השבת קורא התאזזה סנבת למאמינים לקיים בשבת מצוות צדקה - דבר נוסף שאינו אופייני להלכה הרבנית שקבעה איסור על נשיאת כסף בשבת מפאת החשש מקיום מסחר בשבת ^{[דרוש מקור]}.

השפעה

למן הפצתו בקרב קהילת ביתא ישראל במאה החמש עשרה, נודעה לתאזזה סנבת השפעה רבה על חיי הקהילה. הספר שימש לעיצוב השבת היהודית בגלות אתיופיה והגביר את אדיקות בני הקהילה. ציוויו השונים "הביאו למצב של צמצום פעילות, שחידד את הפער בין ימות החול לבין השבת ושיווה לשבת את אופייה הייחודי כל-כך," טוען יעקב גונצ'ל במאמר על ספר זה. "איסורי ה'תְאְזַזֵה שֶׂנְבֶת'^[4] הכתיבו את התנהלות חייהם של יהודי אתיופיה לא רק להלכה, אלא גם למעשה. לכל אחד מהמבוגרים שביהודי אתיופיה יש ודאי סיפור אישי אחד או יותר, שאפשר ללמוד ממנו על חשיבותה של השבת, ועל היחס החמור והבלתי מתפשר שהכתיבה היהדות האתיופית בכל הנוגע לשמירת הלכותיה. באשר לי ולמשפחתי, ולקבוצת האנשים שהייתה איתנו בעת מסענו ארצה, אני יכול לומר כי אותיות הדיו השחורות שעל הקלף כמעט עלו לנו בחיינו בעת המסע לארץ-ישראל... באחד מימי השישי מצאנו את עצמנו במקום שממה. מעט לפני רדת הערב פרקו אנשי הקבוצה איש את בהמותיו, הניחו את כליהם והתיישבו על הארץ סמוך לכניסת השבת, כיוון שלא ניתן היה להמשיך במסע ביום השבת... הקבוצה, שמנתה קרוב למאתיים איש, החליטה למות, ובלבד שלא תפר את הצו ה'תְאְזַזֵה שֶׂנְבֶת': "זֵיִיתְגַעַז בַּתִי... יִמוּת" ("הנוסע בשבת יומת"). מששבו מורי-הדרך במוצאי שבת וציפו למצוא פגרים מתים, הופתעו לגלות שכולנו בחיים ושמצאנו מקור מים אשר נעלם אף מעיניהם. עניינים שכאלה אינם אירוע נדיר או חריג, באשר אין "תְאְזַזֵה שֶׂנְבֶת" מכיר באפשרות לחלל את השבת גם לשם הצלתם של חיי אדם."^[5]

לקריאה נוספת

• מרדכי וורמברנד, "ספר מצוות השבת של 'ביתא ישראל'" (חלק א'), מהות ח', תשנ"א-תשנ"ב, עמ' 107-96; (חלק ב'), מהות י', תשנ"ג, עמ' 23-13

• Joseph Halèvy, Tĕ′ĕzâza Sanbat (Commandments du Sabbat) accomagnè de six autres ècrits pseudo-èpigraphiques admis par les Falachas ou Juifs d′Abyssinie, Texte Éthiopien, publié et traduit par J. Halèvy, Paris, 1902
• Wolf Leslau, Falasha Anthology, Yale University Press, 1951
• Steven Kaplan, "Te’ezaza Sanbat: a Beta Israel work reconsidered" in Shaul Shaked, David Dean Shulman, Gedaliahu A. G. Stroumsa, Guy G. Stroumsa (ed.), Essays on Transformation, Revolution and Permanence in the History of Religions, BRILL, 1987, ISBN 9789004085091, pp. 107-124

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל פורטל ביתא ישראל הוא שער לכל הערכים והנושאים אודות ביתא ישראל. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים בביתא ישראל על כל רבדיה: גאוגרפיה, היסטוריה, חברה, תרבות, דת ועוד.

• יוסי זיו, הלכות שבת של ביתא ישראל לפי תאזאזה סנבת, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ט
• יעקב גונצ'ל, ‏תְאְזַזֵה שֶנְבֶת, ארץ אחרת 35, אוגוסט-ספטמבר 2006

הערות שוליים

1. סטיבן קפלן, "מחקר הספרות של ביתא ישראל: השגים ויעדים", 'פעמים 41', עמוד 94
2. ראו, סטיבן קפלן, "מחקר הספרות של ביתא ישראל: השגים ויעדים", 'פעמים 41', עמוד 94
3. תפיסת השבת כרוח חיה אופיינית לקהילת ביתא ישראל ומזכירה את לשון האגדה המייחסת לשבת כוחות שונים.
4. התעתיק כדרך המקור המצוטט. נראה כי באקדמיה נהוג תעתיק העושה שימוש באות ס', ראו למשל, יוסי זיו, 'הלכות שבת של ביתא ישראל לפי תאזאזה סנבת', אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ט.
5. יעקב גונצ'ל, ‏תְאְזַזֵה שֶנְבֶת, ארץ אחרת 35, אוגוסט-ספטמבר 2006