תאוריית מרחב העבודה הגלובלי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תאוריית מרחב העבודה הגלובלית (GWT) היא ארכיטקטורה קוגניטיבית פשוטה שפותחה על ידי ברנרד בארס Bernard Baars, כדי לתת מענה איכותני עבור מערך גדול תהליכים קוגניטיביים מודעים ולא מודעים.
תאוריית מרחב העבודה הגלובלית היא מושג דומה למושג זיכרון העבודה, המתייחס לאירוע פעיל באופן רגעי, אשר נחווה באופן סובייקטיבי בזיכרון העבודה - כמו למשל, דמיון חזותי או דיבור פנימי. על פי תאוריית מרחב העבודה הגלובלי, תכנים מנטליים מתחרים על גישה למרחב העבודה, כאשר הזוכים מיוחסים לחשיבה המודעת[1].
מרחב העבודה הגלובלי מכיל ייצוגים שמשודרים אליו ממערכות שונות לגמרי, כמו למשל: ייצוגים תפיסתיים, מוטוריים, רגשיים ומנומוניים[2]. היציבות של התכנים המודעים נשמרת, משום שלמרחב העבודה הגלובלי יש את היכולת להגביר ולהדגיש את זרמי הקלט של התכנים שנמצאים בו ברגע נתון[1]. על פי תאוריית מרחב העבודה הגלובלי המודעות מאפשרת להנגיש מידע באופן גלובלי עבור טווח רחב של תהליכים קוגניטיביים כמו חשיבה לוגית, שליפה מהזיכרון, יכולת תכנון, גיבוש כוונות ודיווח מילולי[2].
על פי רוב מרחב העבודה הגלובלי מקושר לחוויות תפיסתיות מודעות, כלומר חוט מחשבה המונחה על ידי גירויים חיצוניים (externally guided train of thought). עם זאת היבטים מסוימים של הארכיטקטורה של מרחב העבודה הגלובלי יכולים להיות ישימים גם עבור מחשבה מודעת המונחת על ידי גורמים פנימיים (internally mediated conscious thought)[1]. בהקשר זה רשת ברירת המחדל מתפקדת כמנגנון נוסף של מרחב העבודה הגלובלי, שמופעל כאשר החשיבה המודעת עוקבת אחרי חוטי מחשבה המונחים על ידי גורמים פנימיים[1].