שפות ברבריות
קבוצת שפות המדוברות בעיקר במרוקו ובאלג'יריה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
השפות הבֶּרְבֶּרְיוֹת הן קבוצת שפות המדוברות בעיקר בפי הברברים במרוקו ובאלג'יריה. כמו כן יש קבוצות הדוברות שפות אלה לכל אורך הסהרה, וגם באזור האפריקאי שמדרום למדבר סהרה. שפות אלה שייכות למשפחת השפות האפרו־אסיאתיות.
אזורים | צפון אפריקה |
---|---|
דוברים | 17,000,000 |
משפחה | שפות אפרו-אסייתיות |
קוד ISO 639-2 | ber |
ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
עם השפות הברבריות העיקריות נמנות: טמזיג (או אמזיג - תלוי באיזה שבט מדובר - מדוברת במרכז מרוקו), תריפית או ריפי (מדוברת בצפון מרוקו), תַשֶלְחִית (מדוברת בדרום מרוקו), קבילית (מדוברת בחלקים נרחבים של אלג'יריה, במיוחד בקביליה), ותשאוית או שאויה (מדוברת בצפון־מזרח אלג'יריה). טמזיג הייתה שפה כתובה בהפסקות למשך כ־3,000 שנה. שפת הטמזיג קיבלה מעמד מיוחד במרוקו, והיא נחשבת לאחת משתי השפות הרשמיות בממלכה[1].
הכתב שונה עם הזמן, לפי העמים שישבו בארצות שדוברו בהן שפות אלה. תחילה נכתבה השפה בכתב התיפינע' (אנ'), שעודנו בשימוש אצל הטוארגים, ומופיע גם על שילוט דרכים באלג'יריה[2] ובמרוקו.[3] הממצא הקדום ביותר של כתב זה מתוארך ל־200 לפנה"ס. בין שנת 1000 לשנת 1500 נכתבה השפה בכתב הערבי (התשלחית של מרוקו נכתבת כך גם בימינו); יש הכותבים שפות אלה באלפבית הלטיני, בייחוד דוברי הקבילית. כתב התיפינע' הפך באחרונה לרשמי במרוקו והכתב הלטיני הפך רשמי באלג'יריה, מאלי וניז'ר. אף על פי כן, בכתבי התיפינאג והערבית נעשה שימוש רב במאלי ובניז'ר, בשעה שהכתבים הלטיני והערבי עודם בשימוש רב במרוקו.