שמעי בן גרא
דמות מקראית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שמעי בן גרא הוא דמות מקראית. איש משבט בנימין ומשפחת המלך שאול. בתנ"ך מסופר[1] כי שמעי קילל וסקל באבנים את דוד כשזה עבר בעירו של שמעי - בחורים, בבורחו מפני אבשלום. שמעי קרא לעבר דוד: "צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל". שמעי התכוון בדבריו בעיקר להריגת אבנר בן נר[2] ולמותו של איש בושת,[3] שר צבאו ובנו של שאול, בהתאמה.[4] ייתכן שעוינותו של שמעי לדוד נבעה מכך שהוא ראה בדוד את מי שהוריד את בית שאול מהשלטון. אבישי בן צרויה ביקש מדוד את הרשות להרוג את שמעי אך דוד סירב לכך. על פי המסופר במקרא, דוד ראה בעלבון שהוא סופג משמעי עונש משמים.
לאחר שצבאו של דוד ניצח את צבאו של אבשלום ועבר את הירדן במסעו חזרה לירושלים בקש שמעי את סליחתו של דוד על מעשהו[5]. המקרא מספר ששמעי בא לפני דוד ועמו כאלף איש, דבר המלמד על חשיבותו של שמעי בקרב בני שבטו. גם כאן בקש אבישי בן צרויה ששמעי יענש על העלבונות שהטיח בדוד אך דוד סלח לשמעי. ייתכן שסיבת הסליחה לשמעי היה רצון של דוד לפייס את בני שבט בנימין. עם זאת בצוואתו של דוד לבנו שלמה, הוא מורה לדאוג לכך ששמעי יתחייב מיתה כעונש על מעשיו[6].
שלמה מלא אחר הוראת אביו[7]. הוא מורה לשמעי לעבור לגור בירושלים ומצווה אותו שלא לצאת ממנה. כשלוש שנים ממלא שמעי אחר הצו שלא לעזוב את ירושלים ובכך הוא מונע משלמה את האמתלה אותה חפש על מנת להורגו. כעבור שלוש שנים יוצא שמעי לגת עקב בריחה של שני עבדיו לתחום ממלכתו של אכיש מלך גת. עקב מסעו זה מורה שלמה להורגו.