שם רומאי

בראשית ימיה של רומא בעת העתיקה נשאו אזרחיה בדרך כלל שני שמות: praenomen (שם פרטי), nomen gentilicium או רק nomen (שם בית-האב). בדורות מאוחרים יותר, החל מן המאה השלישית לפנה"ס הפך למקובל גם שם שלישי ה-cognomen (שם הענף של בית-האב או המשפחה). לעיתים נוסף גם שם רביעי, agnomen (כינוי לציון הישג אישי). עם זאת גם בתקופה המאוחרת היו עדיין אנשים שנשאו שני שמות בלבד, דוגמת מרקוס אנטוניוס.

דוגמאות לשמות רומאיים: גאיוס יוליוס קיסר, מרקוס טוליוס קיקרו, פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס.

שמות גברים

ה-praenomen

הבן הבכור נשא על פי רוב את ה-praenomen של אביו.

מספר השמות הפרטיים (praenomina) שנשאו הרומאים היה קטן, והם מובאים כאן עם קיצוריהם:

השם בלטינית	הקיצור	תעתיק לעברית
Appius	.App	אפיוס
Aulus	.A	אַוּלוּס
Gaius	.C	גאיוס
Gnaeus	.Cn	גנאיוס[1]
Decimus	.D	דקימוס
Kaeso	.K	קאיסו
Lucius	.L	לוקיוס
Marcus	.M	מרקוס
Manius	.'M	מניוס
Mamercus	.Mam	ממרקוס
Numerius	.N	נומריוס
Publius	.P	פובליוס
Quintus	.Q	קווינטוס
Sextus	.Sex	סקסטוס
Servius	.Ser	סרוויוס
Spurius	.Sp	ספוריוס
Titus	.T	טיטוס
Tiberius	.Τi	טיבריוס

שמות פרטיים אחדים היו בשימושם של בתי אב מסוימים בלבד: קאיסו ונומריוס - על ידי הפאביים (gens Fabia), אפיוס - על ידי הקלאודיים (gens Claudia), וממרקוס - על ידי האימיליאנים (gens Aemilia).

ה-nomen

ה-nomen היה שם בית האב (gens), ועבר מאב לבנו. בתקופת המלוכה היו שלוש מאות בתי אב. ה-nomina של הגברים הסתיימו על פי רוב ב-ius. למשל: Tullius, Vergilius, Fabricius, Duilius וכו'.

ה-cognomen

השם השלישי, ה-cognomen, ציין במקורו תכונה אישית כלשהי של אבי המשפחה או ענף בית האב הראשון. למשל Longus (גבוה), Naso (בעל חוטם), Pulcher (הנאה), Cicero (בעל יבלת), Balbus (כבד לשון), Scaevola (איטר יד ימינו), Strabo (פוזל) וכו'.

שמות נשים

לנשות האזרחים הרומאיים לא היו praenomina כשל הגברים, ושמן הפרטי היה צורת הנקבה של שם בית האב (ובמקרים בודדים של הקוגנומן של אביה). לדוגמה, ליוויה (Livia) הייתה בתו של אדם שה-nomen שלו היה Livius, כלומר נשתייך לבית האב של הליוויים (gens Livia). אם היו לו שתי בנות, נקראה הבכורה Livia Maior (ליוויה הבכירה) ואחותה Livia Minor (ליוויה הצעירה). הבנות הנוספות נקראו Livia Tertia (ליוויה השלישית), Livia Quarta (ליוויה הרביעית) וכן הלאה.

נשים נקראו בשמן הפרטי רק בחוג המשפחה והידידים. בציבור נקראו הנשים בשני שמות, שמן הפרטי וה-cognomen של אביהן או של בעלן ביחסת הקניין (genetivus). למשל, Cornelia Scipionis (הבת או הרעיה של סקיפיו).

שימוש בשמות

שמו המלא של אדם שימש בדרך כלל לפניות רשמיות אליו. בשימוש יום יומי שימשו בדרך כלל שני שמות: הפרַאינומן והקוגנומן או הנומן והקוגנומן. לעיתים השתמשו רק באחד מן השמות.

שינויי שמות

בן מאומץ נשא בדרך כלל את שלושת השמות של אביו מאמצו, ובנוסף להם את שם בית האב המקורי שלו בצורת שם תואר (adiectivum). לדוגמה, פובליוס קורנליוס סקיפיו אמיליאנוס היה בנו של לוקיוס אמיליוס פאולוס שאומץ על ידי פובליוס קורנליוס סקיפיו (בנו של סקיפיו אפריקנוס).

עבד משוחרר היה מאמץ את הפראינומן והנומן של אדונו, ואילו שמו הפרטי הפך לקוגנומן. לדוגמה, לאחר שיוסף בן מתתיהו שוחרר על ידי אספסיאנוס (ששמו הרומאי המלא היה טיטוס פלביוס וספסיאנוס), הוא הפך לאזרח רומאי תחת השם טיטוס פלביוס יוספוס, והקוגנומן היה לטיניזציה של שמו הפרטי העברי.

ראו גם

• השם הערבי
• חוק השמות הישראלי

קישורים חיצוניים

• The Private Life of the Romans
• Roman Nomenclature
• Nova Roma: On Choosing a Roman Name

הערות שוליים

1. בספרות אקדמית בעברית נפוץ גם התעתיק גניאוס. השימוש באות C לקיצור השמות גאיוס וגנאיוס מקורו בשלב קדום של הכתיב הלטיני, שבו שימשה האות C גם לייצוג הצליל [g].