שירותי הרווחה של חזבאללה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שירותי הרווחה של חזבאללה הם תוכניות פיתוח חברתי המאורגנות על ידי ארגון הטרור חזבאללה. הפופולריות של חזבאללה בקרב האוכלוסייה השיעית הלבנונית, היסטורית אחת הקהילות העניות והמוזנחות ביותר בלבנון, נובעת בחלקה מהשירותים החברתיים שהוא מספק. לשירותים החברתיים יש תפקיד מרכזי בתוכניות המפלגה, הקשור קשר הדוק לתפקידיה הצבאיים והפוליטיים-דתיים.[1][2] סיפוק שירותי הרווחה מהווה חלק מרכזי מהאסטרטגיה הכוללת של הארגון ותרומה גדולה לפופולריות שלו בקרב האוכלוסייה השיעית בלבנון. הארגון מספק מגוון רחב של שירותים, כולל חינוך, שירותי רפואה, בניין תשתיות, סיוע כלכלי ותמיכה חברתית לקהילות המוזנחות והעניות במיוחד. שירותים אלה מתפקדים לא רק כסיוע לצרכים בסיסיים אלא גם כאמצעי לקשר את האוכלוסייה לארגון, לחזק את התמיכה הפוליטית והדתית בו ולהגביר את התחושה של מחויבות ונאמנות לאידאולוגיה של חזבאללה.[1][2]
ההתערבות החברתית והכלכלית של חזבאללה ממלאת תפקיד משלים לפעילותו הצבאית והפוליטית, ומאפשרת לו להשתרש עמוק יותר בקרב האוכלוסייה המקומית. זו אסטרטגיה שמאפיינת לא רק את חזבאללה אלא גם ארגונים אחרים בעולם הערבי ובמזרח התיכון, שבהם פעולות חברתיות והתערבות בתחום הרווחה משמשות כדרך להשיג לגיטימציה פוליטית ותמיכה ציבורית.
התוכניות החברתיות והבריאותיות של חזבאללה, המוערכות במאות מיליוני דולרים מדי שנה,[3] מהוות חלק בלתי נפרד מהתמונה הרחבה של הארגון בלבנון. כפי שציין צוות החשיבה האמריקאי Council on Foreign Relations, אחד מהמכונים המובילים לחשיבה בארצות הברית, חזבאללה הוא ספק מרכזי של שירותים חברתיים, והוא מפעיל בתי ספר, בתי חולים ושירותים חקלאיים, המשרתים אלפי שיעים לבנונים.[4]
הפעילות החברתית והבריאותית הרחבה זו של חזבאללה מסייעת לו להשריש את עצמו בחברה הלבנונית ולהרחיב את התמיכה והלגיטימציה שהוא מקבל מהאוכלוסייה המקומית. בנוסף, היכולת להציע שירותים אלו מקלה על השתלבותו של חזבאללה בזירה הפוליטית הלבנונית, כאשר הוא פועל לא רק ככוח צבאי אלא גם כשחקן פוליטי וחברתי משמעותי.
השילוב של פעילות צבאית, פוליטית וחברתית מאפיין את חזבאללה כארגון מורכב, שהופך אותו לשחקן מרכזי בלבנון ובאזור, עם השפעה נרחבת הן על הדינמיקה הפנימית בלבנון והן על המתרחש במזרח התיכון בכלל.
עם זאת, המיקוד של חזבאללה בשירותים לקהילה השיעית עלול להחריף את הניכור ולהעמיק את החלוקות הסוציו-כלכליות בחברה הלבנונית. קיימת חשש שקבוצות דתיות ואתניות נוספות ירגישו נטושות או מדוכאות. בלבנון, שהיא מדינה עם פלורליזם דתי ואתני מגוון, מתעוררת הצורך ליצור איזון בהפצת שירותים ותמיכה לכל חלקי האוכלוסייה, בלי להעדיף או להבדיל בין זהויות דתיות או אתניות שונות.[2]