שדרות הנשיא (חיפה)
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שדרות הנשיא היא שדרה ועורק תנועה ראשי בכרמל החיפאי. בשדרה עובר כביש 672. השדרה מתחילה מצפון בצומת שדרות הציונות וטשרניחובסקי, ומסתיימת ברחוב קלר מדרום.
 | |
| חזית בניין בשדרות הנשיא | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | הנשיא הראשון חיים ויצמן |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| עיר |
 חיפה |
| רובע | כרמל |
| קואורדינטות | 32°48′36″N 34°59′03″E |
 | |
  | |
עד סוף המאה ה-19 אזור הרחוב כשאר רכס הכרמל הצפוני מערבי היה שומם למדי, ופקדה אותו נוכחות דלילה של חקלאים מזדמנים ורועי צאן, דרי הכנסיות במקום ועוברי אורח. דרכי עפר עברו במעלה ההר על קו פרשת המים. אזור רכס זה נקרא אז בערבית 'באב אל מנאטיר' - باب الصناظر ("שער מרפסת הנוף", או "המקום שצופים ממנו" בתרגום חופשי). תוואי הדרך המקורב החל להיות מסומן במפות עות'מאניות מאוחרות, ללא שם.[1]
עם הקמת בתי הקיט הראשונים והחוות של הטמפלרים ואוכלוסייה גרמנית אחרת באזור מרכז הכרמל של היום (כרמלהיים) בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19, שופרה הדרך למעבר עגלות והורחבה. הדרך איפשרה את העלייה אל הנקודה בהר ששימשה להתיישבות קיצית עבור תושבי המושבה הגרמנית בהנהגת פריץ קלר, אשר שאפו להתיישב על הר הכרמל כבר עם הגעתם לחיפה אולם היו מנועים מלעשות זאת בשל התנגדות הכרמליטים. אלה סירבו למכור לקהילה גרמנית את האדמות וכן ביקשו לשמור על שליטה בדרך העולה לכרמל. מספר שבילים ספוראדים שנכבשו ברגל ובהמה התחברו בחדות מן העיר מעלה אל הדרך, אך ננטשו או כוסו עם הזמן. תחילת הרחוב (תחתיתו) בעיקול חד שמאלה כהמשך של דרך מעלה ההר, כשמו 'טריק אלג'בל' (בערבית طريق الجبل), מול גבול תחום הכרמל הצרפתי שהיה בבעלות הכנסייה הצרפתית וסגור בשערים (צומת הציונות טשרניחובסקי דהיום), וכ-50 מטרים מזרחית לערוץ היורד לנחל לוטם. סופו בקבוצת הבתים הראשונה על הכרמל המרכזי כאמור, רחוב קלר של היום.
הרחוב מקביל לרחוב 'פנורמה', אשר נכבש לאורך קצה המדרון הצפוני ותועדף אז לבניה רחבה יותר בשל היותו משקיף לנוף. בעשור הראשון והשני של המאה ה-20 היו ברחוב מבני קבע בודדים המרוחקים זה מזה עשרות מטרים, גובלים בשטחים מעובדים חלקית ובחורשות אורנים נטועות. בתחילת הרחוב היה, ככל הנראה, מבנה חקלאי (מופיע בסקר מיפוי מנדטורי מ־1929), מעל שלוחה היורדת לנחל לוטם שהפכה ברבות הימים לרח' התשבי. מיד בהמשך הרחוב מתחם של הכנסייה הרוסית אורתודוקסית מהמחצית השנייה של המאה ה-19 עם קפלה שהושלמה בשנת 1913, ומולה בית עותמאני בן שתי קומות וחצר רחבה (ככל הנראה נבנה באמצע המאה ה-19. נהרס ב-2015 להקמת מרכז מסחרי תחתיו). כק"מ נוסף במעלה הדרך, לאורך הרחוב בצידו הפונה לנוף נבנה בשנת 1911 ה"Karmelmission" כבית הארחה ומיסיון טמפלרי. כמה עשרות מטרים צפון מערבית למיסיון ניצב בית הכומר שניידר שמשקיף למורדות העליונים של נחל לוטם (ואדי טאטר).
עצי אורן רבים ניטעו לאורך תוואי הדרך ובסביבתה, גם מתוך אמונה דתית כי בכוחו של ההר ושל האורן לטהר את האוויר. זוהי אינה צמחייה אופיינית לאזור בכמות זו, שעד אז הייתה נמוכה ובייעור דליל, טיפוסית להר הכרמל. במפה גרמנית מ-1907, מופיע השם "Fersch es-Snobar", כחלק העליון של דרך ההר. עם בוא המנדט הבריטי לארץ ישראל ובהתפתחות התכנון העירוני בחיפה, הרחוב מסומן במפות העירייה כ-"Pine Road", וגם בפי האוכלוסייה העברית והערבית נקרא "רחוב הצנובר". מתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 מרכז הכרמל הלך ונבנה בחלקו העליון של הרחוב, ושכונת "רמת התשבי" מתחתיו ובמקביל לו. עם גבור הבניה והמסחר באזור החל להפוך הרחוב לער ומיושב יותר במיוחד בחלקו העליון, והתנועה בו גברה.
בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 חלק ניכר מהרחוב כבר היה מחובר לרשת החשמל והפך ציר ראשי שהמשכו רחוב 'מוריה' ושכונת אחוזת שמואל ('אחוזה'). תנועת כלי רכב ממונעים התגברה. שתיים מתחנות הדלק הראשונות בתוך אזור מגורים בארץ הוקמו ברחוב (קדמו להן תחנות בעיר התחתית באזורי המסחר ובנמל. אספקה עד אז בוצעה לרוב מסוכנים, בחביות). התחנה הראשונה הייתה Toneline, חברת-בת של של (היום פז) במרכז הכרמל, שנפתחה במחצית השנייה של 1937 - והשניה החלה כמקום עצירה ומשאבה בודדת של חברת 'Mantasheff' או Mantashev (היום דלק) בצומת רחוב החורשה, תוך ניצול תשתיות מים וביוב שהונחו שם לפיתוח רמת התשבי על ידי חברת הכשרת הישוב, על קרקע שנרכשה מהכנסייה האורתודוקסית במקום. בפרסומי עיתונות מוקדמים, ומאחר ולא הושלמה כל הפרצלציה של החלקות ברחוב ומספרי בתים חסרו, זו האחרונה צוינה לעיתים כ'תחנת מאנטאשיף על דרך הצנובר מול רחוב פנורמה 24'.
בשנת 1934 נפתח בשד' הנשיא 82 בית יולדות מולדה שפעל עד שנת 1958, כיום משמש כבית הארחה. בית החולים 'אמהות' שנפתח ב-1945 היה קיים במספר 19 ונערכו בו אף אירועים וטקסי ברית מילה. כיום נטוש. במחצית השנייה של שנות ה-30 נבנו בתי מגורים כדוגמת בית רוטנברג, בית נגלר ובתי מגורים ומסחר במרכז הכרמל.
בנוסף למלונות ולבתי הקפה במרכז הכרמל, בשנות ה-40 כבר היו ברחוב עסקים שונים ומגוונים, ביניהם מכבסה ('שושנה') שפעלה בבית באוהאוס מודרני ומפואר שהוקם במספר 98 (בית אסתר אדלר), מעבדת תיקונים למכשירי רדיו וחשמל, ומספר לא מבוטל של חנויות מכולת לאורך הרחוב כולו שנפתחו בעיקר על ידי משפחות עולים יהודים ממזרח אירופה ומגרמניה, ביחד עם כמה בתי הבראה (פנסיונים) פרטיים ובתי כנסת (בהם 'שוירץ' שקיים עד היום). כאופייני לתקופה, חלק מעסקים אלה פעלו בבית בעליהם. בחורשת האורנים בעיקול התחתון של הרחוב (מספר 7) הייתה עד שנות ה-50 מכלאה לגידול כלבים מגזעים שונים בשם 'כצמן', שהציעה בין היתר רחצה ותספורת לחיות מחמד - שירות נדיר לאותה עת. שטח קטן זה ברחוב נותר מיוער ופנוי יחסית והיה האחרון להיבנות בניה לקומות, באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20.
בזמן המנדט חלקים נרחבים של הרחוב בין בית רוטנברג, רחוב דפנה ומטה נתפסו ע'י מתקני צבא בריטיים, ובשל מיקומם שומשו גם כעמדות תצפית והגנה ארטילרית. הרחוב נחסם והוטל תחת עוצר בהוראת הממשל פעמים רבות, כשאר העיר חיפה. מספר דירות למגורי קצינים נבנו ברדיוס סביב לבית רוטנברג (כמו גם ברחוב פנורמה, שאכלס בבתיו המפוארים כמה דמויות רמות דרג).
בין 1946 בשל התגברות העוינות היהודית נגד השלטון הבריטי, ועד מספר שבועות לאחר קום המדינה ב־1948, הרחוב וסביבותיו פונו מתושבים והוכרזו כאזור ביטחון, במבצע פולי. במקום הורשו להישאר רק נתינים חיוניים וצבא בריטי. למרות מחאות חוזרות ונשנות של התושבים אל מול הממשל, במיוחד בשל האפליה הברורה של יהודים מול ערבים בפינוי והשתת עונש קולקטיבי על הקהילה, מאות משפחות פונו מהאזור ונאלצו להתארח בבתי אחרים ברחבי העיר או ביישובים מחוץ לחיפה.
מועצת העיר חיפה שינתה רשמית את שם הרחוב ל'שדרות הנשיא' בסוף שנת 1952, לזכר נשיא המדינה חיים ויצמן שנפטר. הדבר גרר טרוניות מצד כמה תושבים, כפי שמציין במכתבו מינואר 1953 קורא אחד בשם ד. ש. בעיתון 'על המשמר: "כבודו של הנשיא במקומו מונח. ואולם דרך הצנובר הוא שם רחוב יחיד בארץ... בקשו דרכים מתאימות לכבד את זכרם של גדולים וחשובים ... אולם שמרו-נא גם צביון שמות רחובות, שיהיה מסימן ההיכר ומן המיוחד למקום..."
בשנות ה-50 נבנו שיכונים נוספים ברחוב כגון 'שיכון ועד הר הכרמל' במספרי 46-48, ושיכון מגורי קציני הקבע בחלק ממספרי ה-80–90.
בשנות ה-60 וה70 אחרוני השטחים הזמינים נרכשו ונבנו בבניה אופיינית לאזור, לרוב ב-2 קומות. מלון דן כרמל בתכנון האדריכל שמואל רוזוב הושלם ב-1963 בהשקעה כספית ניכרת והיה מהמפוארים בזמנו. השטחים הפנויים האחרונים ברחוב היו בשימוש מחנה צה"לי, מעל מספר 43 ועד 61. עם פינויו הסופי של המחנה בסוף המאה ה-20 ביחד עם שטח נוסף ברחוב יפה-נוף, נותר שטח ציבורי שמשומש בחלקו כמגרש חניה.
בסוף חודש יולי 1961, נפתח הסניף הרביעי בארץ של רשת שופרסל, במבנה מסחרי חדש במרכז הכרמל.
בין השנים 1991–1993 שופץ הכביש והורחב לשני נתיבים לכל כיוון, תוך צמצום ושינוי חלק מן המדרכות הרחבות שאפיינו אותו עד אז, והפקעת רצועה צרה של קרקעות מכמה חצרות פרטיות לאורכו.
בשדרה כיום מסעדות ובתי קפה, עסקים, מרכז מסחרי אודיטוריום חיפה, סינמטק חיפה שבו מתקיים פסטיבל הסרטים חיפה, בית הכט, תחנת מרכז הכרמל של הכרמלית, גן האם, מלון דן פנורמה, בית רוטנברג, מוזיאון מוניו גיתאי וינרויב לאדריכלות, מוזיאון טיקוטין לאומנות יפנית ועוד.
מאז תחילת שנות ה-2000 במסגרת התחדשות עירונית מוקמים ברחוב בניינים חדשים בני 5 קומות ויותר.
ברחוב נותרו פזורים בנקודות שונות מספר קטן של עצי זית, שריד לפעילות החקלאית באזור. מול מספר 29 עומד עץ חרוב עתיק בן כמה מאות שנים, כנראה הוותיק באזור ששרד.
הרחוב מאופיין באוכלוסייה חיפאית מגוונת המשתייכת ברובה למעמד הבינוני-גבוה. ראשוני הרחוב הטמפלרים פינו עם הזמן מקומם לאוכלוסייה אחרת, הטרוגנית יותר. יהודים (עולים ואחרים) הגיעו אליו לראשונה סביב שנת 1920. המגרש הראשון בבעלות יהודית נרכש בקרן הרחובות הנשיא-אלחנן.
- מרכז הכרמל ושדרות הנשיא באתר הכרמלית
- כרמל מערבי ומרכז הכרמל ב"חיפה מבלי לקום מהכורסא".
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
