Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שאטדאון אוטיסטי (באנגלית: Autistic Shutdown, "כיבוי") – הוא אחת ההתנהגויות המאפיינות אנשים על הספקטרום האוטיסטי. הוא קשור הרבה פעמים למלטדאון אוטיסטי ולשחיקה אוטיסטית.
מאפייני הספקטרום האוטיסטי מפורטים בספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, ה-DSM 5, שיצא לאור בשנת 2013.[1] המאפיינים המגדירים את הספקטרום האוטיסטי הם מגוונים, ואצל כל אוטיסט המאפיינים עשויים להתבטא בצורה שונה, וחלקם עשויים לא להופיע כלל. ישנם אנשים באוכלוסייה הכללית שקיימים אצלם מאפיינים אוטיסטים, אך ההופעה של מספר תסמינים ביחד ומידת המובהקות שלהם הם אלו שקובעים אם אדם הוא אוטיסט.[2][3]
נהוג לקשור שאטדאון למלטדאון. בשני המצבים, מוחו של האוטיסט נהיה כל כך לחוץ שהוא לא יכול לשלוט בתגובתו. במקרה של מלטדאון, הוא עלול לבכות, לצרוח, להכות ולבעוט. שאטדאון אינו נפיץ כמו מלטדאון, אבל עדיין גורם לחוויה קשה עבור האוטיסט וקושי של ההורים והסביבה להבין אותן.[4]
שאטדאון הוא סוג של תגובה להצפה. השאטדאון מאופיין בנסיגה זמנית מאינטראקציה חברתית והוא כולל ירידה ביכולות התקשורתיות והקוגניטיביות. בניגוד למלטדאון, שמתבטא לעיתים קרובות כהתפרצות רגשית אינטנסיבית, שאטדאון מתבטא בנסיגה פנימה, כאשר הפרט הופך ללא תקשורתי ונדמה כמנותק. שאטדאון בדרך כלל נגרם כתוצאה מהצפה חושית, מתשישות חברתית או ממצוקה רגשית, והוא משמש כמנגנון התמודדות אצל אוטיסטים עם מצוקה שהם חשים עקב ההצפה. במהלך השאטדאון האדם עשוי להתקשות לעבד מידע, לקבל החלטות או לתקשר עם אחרים. השאטדאון עשוי להשתנות במשכו ובעוצמתו, ולהימשך בין דקות ספורות למספר שעות.[5][6][7][8][9]
מלטדאון, לעומת זאת, הוא תגובה עוצמתית ובלתי נשלטת לסיטואציה מציפה שקיימת אצל חלק מהאוטיסטים. המלטדאון מתבטא כהתפרצות רגשית אינטנסיבית ועלול לכלול בכי, צעקות, אגרסיביות או פגיעה עצמית. מלטדאון נובע ממצוקה שעשויה להיגרם כתוצאה משינויים לא צפויים, מסיטואציות חברתיות מסוימות או מהצפה חושית. בעוד שהעוצמה והתדירות של מלטדאון יכולה להשתנות, הבנת הטריגרים ויישום אסטרטגיות התמודדות יכולים לעזור לנהל ולהקל על חייהם של אוטיסטים ועל סביבתם.[10][11][12][13]
מתח וחרדה גורמים להחמרה של הסימפטומים האוטיסטים, לכן הימנעות ממצבי מתח הגורמים למלטדאון או שאטדאון יכולים להועיל לאוטיסטים.[14]
הצפה חושית הוא סיבה נפוצה לשאטדאון ומלטדאון. ילדים עם אוטיזם נוטים לחוות אורות, צלילים, ריחות ותחושות בצורה שונה מילדים נוירוטיפיקליים. רבים מהם מתאפינים ברגישות יתר, הם חווים את החושים שלהם בצורה אינטנסיבית יותר, לפעמים עד כדי כאב פיזי. עבור חלק מהילדים האוטיסטים, קפיטריה רועשת בבית הספר או חנות צפופה יכולה לגרום לחרדה. יותר מדי קלט חושי יכול לגרום לשאטדאון.
ילדים עם אוטיזם נוטים להיות קשורים מאוד לשגרה. אירועים בלתי צפויים או שינויים פתאומיים בתוכנית עלולים לגרום למתח רב, ולהוביל לשאטדאון. אנשים אוטיסטים עשויים למצוא את עצמם נסגרים במצבים חברתיים. הם לא מנווטים בכללי השיחה הבלתי נאמרים בצורה טבעית כמו אנשים נוירוטיפקליים, אז המוח שלהם צריך לעבוד קשה במיוחד. הסיבה לשאטדאון לא תמיד תהיה ברורה. לפעמים, מה שקרה עשוי להיראות מינורי.
גם שאטדאון וגם מלטדאון יכולים להתעצם על ידי שחיקה אוטיסטית.
חלק מהילדים מראים סימן ספציפי לפני שאטדאון כמו שפשוף העיניים.
על מנת להתאושש משאטדאון, האדם החווה אותו זקוק למרחב בטוח ושקט, ונטול גירויים במידת האפשר. סבלנות, הבנה ואמפתיה חיוניים בזמן שאדם חווה שאטדאון, כמו גם כיבוד הצורך של האדם בבדידות ובקלט חושי מופחת. באמצעות למידה של הטריגרים ניתן להפחית את התדירות ואת ההשפעה של השאטדאון.[5][6][9]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.