Loading AI tools
אמצעי לחימה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רימון יד הוא פצצה שנועדה להיזרק על ידי חייל. מקור השם הוא מהפרי רימון, בשל הגודל הכללי שלו ומהעובדה שגרעיניו הרבים מזכירים את הרסס המצוי ברימון. בזמנים עתיקים היו גרנדירים (רמנים) - חיילים המתמחים בתפעול ובזריקת רימונים. כיום, כל חייל קרבי מאומן בזריקת רימונים, עקב התפשטות השימוש בהם.
הביזנטים גילו שניתן להשתמש ב"אש יוונית" - תערובת של נפט וכוהל, על ידי הטלת כדים המתפוצצים וניצתים עם נפילתם. צבאות המוסלמים למדו מהם ולחמו נגד הצלבנים עם רימונים מסוג זה. רימון כזה נתגלה ונמשה מן הים בחופי ישראל[1].
הטלת פצצות תבערה נמשכה במשך שנים רבות, ובצבא הצרפתי יחידות חיילים מיוחדות לצורך הטלתן נקראו גרנדירים. צבאות אחרים, של אנגליה, רוסיה ועוד, חיקו את הצרפתים וקראו גם ליחידותיהם "גרנדירים", ואף השתמשו בסמל דומה של רימון בוער על כובעיהם. רימונים חדשים מסוג זה – כלומר, פצצות תבערה – פותחו בידי הפינים ונקראו "בקבוקי מולוטוב"[2]. הטלת בקבוק מולוטוב שימשה את היישוב העברי במלחמת העצמאות בתש"ח, בין היתר בדגניה כאשר טנק סורי עצר בשערי דגניה, ושאר הכוחות נסוגו. בימינו פצצות התבערה משמשות בעיקר בפעולות טרור.
בשנת 1848, האנגלי רוברט ייל, שעסק בזיקוקין די נור תוצרת סין, המציא את רימון העשן הראשון, שייצר עשן רב ולאורך זמן, על מנת להסתיר את תנועת החיילים התוקפים או נסוגים.
במלחמת החפירות בתעלות ובביצורים במלחמת קרים, האנגלים השתמשו ברימון יד מאולתר שהוכן במקום. במלחמת האזרחים האמריקנית שני הצדדים השתמשו בסוג רימוני יד שהתפוצצו בעת שפגעו בקרקע והפעילו מנוף שגרם לפיצוץ.
בשנת 1902 החליט משרד המלחמה הבריטי על הוצאת רימוני היד מן הלחימה בגלל הסכנה שהם היוו לחיילים המטילים אותם ובשל יעילותם הנמוכה. שנתיים לאחר מכן, בעקבות דיווחים על הצלחת הלחימה באמצעות רימונים בקרבות התעלות של מלחמת רוסיה–יפן, הוחלט לפתח רימוני יד קטלניים ובטוחים לנשיאה ושימוש.
בעת מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1915, המציא האנגלי ויליאם מילס את רימון היד המושהה, שמתפוצץ לרסיסים זמן מה אחרי שחרור ידית נצורה. מילס רשם פטנט על המצאתו וייצר אותו. רימון זה נכנס לשימוש בלוחמת התעלות של מלחמת העולם הראשונה.
ישנם מספר סוגים של רימונים:
רימונים מסוימים (למשל, רימון ה-Type 10 היפני) נועדו לשיגור ממטול רימונים (קנה ייעודי המיועד לירי רימונים) או רומה רימונים – התקן המולבש על קנה של רובה ומופעל על ידי הרובה עצמו.
בעת שחרור הניצרה מוחזק הנוקר אך ורק על ידי המנוף (ידית אחיזה קפיצית). עם זריקת הרימון משתחרר המנוף על ידי קפיץ והנוקר מסתובב ונוקר את הפיקה. הפיקה יוצרת ניצוץ קטן שמדליק פתיל ההשהיה שזמניו משתנים לפי סוג הרימון. מתחת לפתיל ההשהיה נמצא הנפץ. הנפץ הוא חומר נפץ רגיש, ולכן כשפתיל ההשהיה הדולק פוגע בו הוא מתפוצץ ומפוצץ את המאיץ, שיוצר פיצוץ גדול יותר, שגורם לפיצוץ כל חומר הנפץ ברימון. ההדף שנגרם על ידי הפיצוץ מעיף את הרסיסים שנמצאים במעטפת וגורמים נזק לסביבת הרימון.
ברימונים שאינם רימוני רסס מוחלף החלק האחרון בתהליך ברכיבים אחרים. לדוגמה, במקום חומר נפץ ישנו גז או חומר הגורם לרעש חזק.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
