ריבית בנק ישראל
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ריבית בנק ישראל היא אמצע המרווח שבין שיעור הריבית שבו מלווה בנק ישראל כסף לבנקים המסחריים לבין שיעור הריבית שבו בנק ישראל לווה כסף מהבנקים המסחריים. בנק ישראל מלווה כסף לבנקים וגם מאפשר להם להפקיד אצלו. שער הריבית שבנק ישראל גובה על ההלוואות, גבוה משער הריבית שהוא משלם על פיקדונות הבנקים. נקודת האמצע שבין שני השערים הללו, היא ריבית בנק ישראל. לגובהה יש השפעה גדולה על ערך הכסף במשק כולו.
ריבית בנק ישראל משפיעה באופן ישיר על ריבית הפריים, ועל גובה החזרי ההלוואות ומשכנתאות של אזרחי ישראל. כאשר הריבית עולה ריבית הפריים עולה בשיעור זהה.
בהתאם לחוק בנק ישראל, התשי"ד-1954[1], המוסמך לקבוע את ריבית בנק ישראל היה נגיד הבנק. ב-1 ביוני 2010 הוחלף חוק זה בחוק בנק ישראל, התש"ע-2010[2], ומאז, סמכות קביעת הריבית נתונה בידי הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, שכוללת את נגיד הבנק, משנה לנגיד, עובד נוסף שמינה הנגיד ושלושה נציגי ציבור.
בנק ישראל נהג לפרסם את שער הריבית לחודש הבא ביום שני שלפני יום רביעי האחרון בכל חודש. החל מחדש מרץ 2017, מפרסם בנק ישראל את הריבית רק 8 פעמים בשנה. בחדשים פברואר, מאי, אוגוסט ונובמבר מפרסם הבנק ביום שני שלפני יום רביעי האחרון של החודש, ובחדשים ינואר, אפריל, יולי ואוקטובר, מפרסם בנק ישראל את הריבית ביום שני השני בחודש. הפרסום תמיד בשעה 16:00. במקרים חריגים, משנה הבנק את שער הריבית במועד שהוא רואה לנכון, ואינו ממתין למועד החלטת הריבית.
נכון ליולי 2024 שער הריבית הוא 4.5%.