רוורדי ג'ונסון

רוורדי ג'ונסון
Reverdy Johnson
	רוורדי ג'ונסון
לידה	21 במאי 1796; אנאפוליס, מרילנד, ארצות הברית
נהרג	10 בפברואר 1876 (בגיל 79); אנאפוליס, מרילנד, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות גרינמוט, בולטימור, מרילנד, ארצות הברית
השכלה	סיינט ג'ון קולג'
מפלגה	המפלגה הוויגית, המפלגה הדמוקרטית
בן או בת זוג	מרי מקאל ג'ונסון
	14 בספטמבר 1868 – 13 במאי 1869; (242 ימים)
תחת נשיאי ארצות הברית	אנדרו ג'ונסון ; יוליסס ס. גרנט
	→ צ'ארלס אדמס ג'ון מוטלי ←
	4 במרץ 1863 – 10 ביולי 1868; (5 שנים)
	4 במרץ 1863 – 10 ביולי 1868; (5 שנים)
	4 במרץ 1845 – 7 במרץ 1849; (4 שנים)
	4 במרץ 1845 – 7 במרץ 1849; (4 שנים)
	8 במרץ 1849 – 21 ביולי 1850; (שנה)
תחת נשיאי ארצות הברית	זאכרי טיילור ; מילרד פילמור
	→ אייזק טוסי ג'ון קריטנדן ←
חתימה

רוורדי ג'ונסון (באנגלית: Reverdy Johnson;‏ 21 במאי 1796 – 10 בפברואר 1876) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי ממרילנד, שכיהן כהתובע הכללי של ארצות הברית וכסנאטור מטעם מרילנד. הוא זכה למוניטין שלו כפרקליט הגנה בתיקים בולטים כמו פסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד, משפטו הצבאי של מייג'ור גנרל פיץ ג'ון פורטר ומשפטה של מרי סוראט, שהייתה שותפה לקשר לרצח לינקולן. כוויגי לשעבר, היה ג'ונסון תומך נלהב של מאמצי המלחמה של האיחוד. עד 1864 הוא התנגד לצעדים שננקטו תוך כדי מלחמת האזרחים לבטל את העבדות בארצות הברית, וב-1865 הוא תמך בקבלתו של התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית שאסר את קיומה של העבדות.

עובדות מהירות לידה, נהרג ...

סגירה

רוורדי ג'ונסון נולד באנאפוליס, מרילנד.^[1] הוא היה בנם של ג'ון ג'ונסון האב, עורך דין ופוליטיקאי מכובד ממרילנד, שכיהן כתובע הכללי של המדינה בשנים 1806–1811 ובהמשך כשופט העליון של מרילנד, ושל דבורה (לבית גיסלן) ג'ונסון. אחיו הצעירים היו ג'ון ג'ונסון הבן, שהיה השופט העליון האחרון של מרינלד, וג'ורג' ג'ונסון.

רוורדי ג'ונסון סיים את לימודיו בקולג' סנט ג'ון ולמד משפטים. ב-1816 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין.^[1]

ב-1817 עבר ג'ונסון לבולטימור, שם הוא היה לשותף של לותר מרטין, ויליאם פינקני ורוג'ר טוני, לימים התובע הכללי של ארצות הברית ונשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית בשנים 1836–1864. ב-1817 מונה ג'ונסון כנציב הראשי לענייני פשיטת רגל במרילנד. בשנים 1821–1825 הוא כיהן כחבר בסנאט של מרילנד ולאחר מכן שב לעסוק בעריכת דין במשך שני עשורים.^[1]

בשנים 1845–1849 כיהן ג'ונסון כסנאטור וויגי מטעם מרילנד. לאחר מכן ועד יולי 1850 הוא כיהן כתובע הכללי של ארצות הברית בממשלו של הנשיא זאכרי טיילור.^[1] לאחר שמילרד פילמור התמנה כנשיא במקום טיילור שנפטר בעת כהונתו, התפטר ג'ונסון מתפקידו. בעת כהונתו כתובע הכללי הותר לו לסייע לצ'ארלס ו. ראסל ולאלכסנדר יו הולמס סטיוארט להגן על הגשר התלוי וילינג במסגרת עבודתו כעורך דין פרטי. גשר זה קישר בין שני חלקים של הכביש הארצי (National Road) כגשר הראשון שחצה נהר ראשי ממערב להרי האפלצ'ים. אף על פי שבעלי הדין בתיק זכו בו פעמיים בהתבסס על הטיעון שהגשר משבש את תנועת הספנות על הנהר, הגשר מעולם לא נהרס, ורק תוקן לאחר שניזוק בסערה, וגשרים נוספים נבנו, כולל אחד על נהר המיסיסיפי ב-1856, שגם הוא הוביל להתדיינות בבית המשפט.

בנובמבר 1856 שרף המון חמוש ברובים ובאלות את דמותו של ג'ונסון בחזית ביתו במחאה על נאום שנשא בניו יורק נגד הנשיא פילמור.

כדמוקרט שמרן, תמך ג'ונסון בסטיבן דאגלס בבחירות לנשיאות של 1860. הוא ייצג את מחזיק העבדים בתיק השנוי במחלוקת פסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד ב-1857. עם זאת, ג'ונסון אישית התנגד לעבדות והיה לדמות מפתח במאמצים למנוע את פרישתה של מרילנד מן האיחוד במהלך מלחמת האזרחים.

ג'ונסון היה נציג לוועידת השלום הכושלת של 1861 ולאחר מכן ועד 1862 הוא כיהן כחבר בבית הנבחרים של מרילנד. בתקופה זו הוא ייצג את מייג'ור גנרל פיץ ג'ון פורטר במשפטו הצבאי, שם הוא טען ששירותו הצבאי ללא דופי חייב להיות מעל לכל שיקול. השופטים בבית הדין, שכולם מונו על ידי מזכיר המלחמה אדווין סטנטון, הרשיעו את פורטר בפחדנות ובאי-ציות לפקודות.

לאחר כיבוש ניו אורלינס, מינה הנשיא אברהם לינקולן את ג'ונסון לבקר את החלטותיו של המפקד הצבאי על העיר, גנרל בנג'מין באטלר, בנוגע לממשלות הזרות, והפך על פיהן את כל ההחלטות לשביעות רצון הממשל. לאחר המלחמה, בניגוד לדעת עמיתיו, טען ג'ונסון שתהליך השיקום צריך להיות עדין יותר בהשוואה לזה שדרשו הרפובליקנים הראדיקלים.

ב-1863 נבחר ג'ונסון פעם נוספת לסנאט, ובתפקידו זה הוא כיהן עד 1868. הוא ייחס חשיבות רבה לתיקון ה-13 לחוקה שביטל את העבדות, בשל העבודה שהוא נתן פתרון חוקתי בלתי ניתן לערעור לבעיית העבדות. ב-1864, בנאום שנשא במליאת הסנאט, הוא תקף את כל הארגונים תומכי העבדות בהכרזה תקיפה בה הביע רגשות נגד העבדות, בדברו לטובת אמנציפציה מידית וכללית, וקידם את התיקון המוצע לחוקה שבו תיאסר העבדות לתמיד בארצות הברית.

ב-1865 הוא הגן על מרי סוראט במשפט הצבאי שנערך לה. סוראט הורשעה והוצאה להורג על קשירת קשר וסיוע לרצח לינקולן. ב-1866 הוא היה נציג לוועידת האיחוד הלאומי שבו נעשה ניסיון לגבש תמיכה לנשיא אנדרו ג'ונסון. דיווחו של הסנאטור ג'ונסון על דיוני הוועידה הוכנס לפרוטוקול של משפט ההדחה של הנשיא. בעת כהונתו בסנאט הוא גם היה חבר בוועדה המשותפת לענייני השיקום, שניסחה את התיקון ה-14 לחוקה, אך ג'ונסון עצמו הצביע נגד התיקון.

באותה שנה הוא נאם בפני הסנאט בנוגע למינוים של מושלים זמניים למדינות הדרום. ב-1867 הצביע ג'ונסון בעד חוק השיקום, והיה הדמוקרט היחידי שעשה זאת.

ב-12 ביוני 1868 מונה ג'ונסון כשגריר ארצות הברית בממלכה המאוחדת וב-14 בספטמבר אותה שנה הוא החל לכהן בתפקיד.

זמן קצר לאחר הגעתו לאנגליה הוא ניהל את המשא ומתן על הסכם ג'ונסון-קלרנדון ליישוב הסכסוכים שצצו כתוצאה ממלחמת האזרחים, כולל תביעות אלמבה (אנ'). עם זאת, הסנאט לא אישר את מינויו והוא שב לארצות הברית לאחר תחילת נשיאותו של יוליסס ס. גרנט.

לאחר שובו לארצות הברית חידש ג'ונסון את עיסוקו בעריכת דין. הוא הגן על חברי הקו קלוקס קלאן בכתבי אישום שהוגשו על פי חוק הקו קלוקס קלאן של 1871.

אף על פי שכבר לא נשא בתפקיד רשמי, המשיך להביע ג'ונסון את דעותיו בעניינים ציבוריים. בדצמבר 1874 הוא כתב לניו יורק טיימס וציין שהוא מקווה שלאחר הבחירות הבאות לנשיאות, "תחזור הממשלה הפדרלית לנהוג על פי החוקה, שמגבלות סמכותה יישמרו, שסמכויות המדינות יוכרו, ושזכויות אזרחי המדינות יישמרו". בדצמבר 1875 הוא כתב מכתב לעיתון בולטימור סאן, בו הוא דן בהשפעה האפשרית של רכישת השליטה של בריטניה בתעלת סואץ.

בראשית 1876 הגיע ג'ונסון לאנאפוליס לצורך התדיינות בתיק שהוא ייצג בבית המשפט לעתירות של מרילנד והתארח במעון מושל המדינה. ב-10 בפברואר, במהלך ארוחת ערב במעון המושל, הוא נפל ליד דלת מרתף הבית, ככל הנראה בשל מעידה, וראשו נחבל בפינה חדה של יסודות הבית, ולאחר מכן ברצפת המבנה. רוורדי ג'ונסון נהרג כתוצאה מנפילה זו.

ב-16 בנובמבר 1819 נשא ג'ונסון לאישה את מרי מקאל בואי, אחותו של חבר בית הנבחרים תומאס פידלר בואי ובתם של תומאס קונטי בואי ושל מרי מקאל (לבית בואי) ווטון, שהייתה בתו של מושל מרילנד רוברט בואי. לרוורדי ומרי ג'ונסון נולדו 15 ילדים, שמתוכם הגיעו לבגרות חמש בנות ושלושה בנים.

לאחר מותו נטמן ג'ונסון בבית הקברות גרינמוט שבמזרח בולטימור. הוא היה אחרון חברי הקבינט של זאכרי טיילור שנותר בחיים. בסרט הקנוניה (The Conspirator) משנת 2011 המתאר את סיפורה של מרי סוראט, מגולמת דמותו של ג'ונסון על ידי טום וילקינסון.