רוברט פלאהרטי
במאי קולנוע וראינוע אמריקני, שידוע כחלוץ הסרט הדוקומנטרי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
במאי קולנוע וראינוע אמריקני, שידוע כחלוץ הסרט הדוקומנטרי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוברט ג'וזף פלאהרטי (באנגלית: Robert Joseph Flaherty; 16 בפברואר 1884 – 23 ביולי 1951), במאי קולנוע וראינוע אמריקני. ידוע במיוחד כחלוץ הסרט הדוקומנטרי[1].
 | |
| לידה |
16 בפברואר 1884 איירון מאונטיין, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
23 ביולי 1951 (בגיל 67) דאמרסטון, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1922 |
| מקום לימודים |
מכללת קנדה העילית |
| בן או בת זוג |
פרנסס ה. פלאהרטי |
| צאצאים |
Monica Flaherty Frassetto |
| מספר צאצאים |
4 |
| פרסים והוקרה |
עמית החברה הגאוגרפית המלכותית |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
פלאהרטי היה אחד משבעה ילדים שנולדו לרוברט הנרי פלאהרטי, ממוצא אירי פרוטסטנטי ולאשתו סוזן קלוקנר, ממוצא גרמני קתולי. אביו של פלאהרטי היה כורה, ופלאהרטי בילה את ילדותו בטבע, במחנות הכורים. בצעירותו עבד במקומות שונים באזור מפרץ הדסון שבקנדה, בחיפוש אחר אוצרות טבע ובסלילת כבישים.
בשנת 1913 ערך מסע לאזור שהיה אזור פראי ובלתי מיושב באירופאים, וראש המשלחת, ויליאם מקנזי, הציע כי ייקח עמו מצלמה על מנת לתעד את נופי הטבע ואת התרבויות השונות שיראה בדרכו. פלאהרטי התרשם במיוחד מבני עם האינואיט, ובילה עמם זמן רב, כשהוא מתעד את חייהם במצלמתו.
לאחר שובו לארצות הברית הציג את צילומיו בפני ידידים וקיבל תגובות נלהבות. על אף שחלק מן החומר אבד בתאונה מוזרה, כאשר השליך פלאהרטי סיגריה על ערימת צלולואיד בעת עריכת הסרט בטורונטו, הבין פלאהרטי כי ייעודו הוא הקולנוע, ושב לארצות הצפון בשנת 1920 במטרה המפורשת להסריט סרט. הוא טען כי התאונה אך סייעה במלאכתו, שכן הסרט המקורי היה אך סדרה של צילומים וחסר עלילה ברורה.
על מנת להסריט את סרטו, קיבל פלאהרטי מימון בן חמישים אלף דולר מיצרנית פרוות. בטרם החל את ההסרטה חי פלאהרטי עם האינואיט נאנוק ומשפחתו במשך זמן מה. פלאהרטי ביים מעמדים רבים המופיעים בסרט, לרבות הסיום הדרמטי, בו מצויים כביכול נאנוק ומשפחתו בסכנה אם לא יבנו איגלו במהירות. האיגלו נבנה מראש, באופן שהותיר חור בצידו כך שמצלמתו של פלאהרטי תוכל לצלם את הנעשה בתוכו. פלאהרטי התעקש שהאינואיט לא ישתמשו ברובים לציד, על אף שאלו היו ברשותם. פלאהרטי עצמו היה מצויד היטב במעבדה ניידת שאיפשרה לו לעבור על החומר שצולם מדי יום, באתר בו הוסרט הסרט.
התוצאה הייתה "נאנוק איש הצפון", אשר הוקרן בשנת 1922 וזכה להצלחה עולמית.[2] הסרט נחשב לחלוץ הסרט הדוקומנטרי. על מנת להדגיש את התנאים הקשים של ציידי האינואיט נהג פלאהרטי לספר כי נאנוק עצמו מת מרעב זמן מה לאחר סיום הסרטת הסרט. עם זאת, נראה כי נאנוק מת משחפת בביתו, כשנתיים לאחר סיום ההסרטה.
פלאהרטי חתם על חוזה עם אולפני סרטי פרמאונט, להסרטת סרט דוקומנטרי נוסף. הפעם נסע פלאהרטי לאיי סמואה, על מנת להסריט את "מואנה". גם לשם יצירת סרט זה חי פלאהרטי זמן מה עם הילידים וחקר את דרכיהם, ולבסוף ביסס את הסרט על טקסי המעבר של נער מילדות לבגרות. סרט זה זכה להצלחה פחותה מזו של נאנוק.
עתה נחשב פלאהרטי למומחה למקומות אקזוטיים ולתרבויות זרות. בשנת 1928 יצא עם הבמאי הגרמני פרידריך וילהלם מורנאו לצלם את הסרט "טאבו" באיי הים הדרומי. שני הבמאים היו בעלי אופי עיקש, ופלאהרטי עזב את ההסרטה בטרם הסתיימה העבודה. מורנאו עצמו לא זכה לראות את הסרט המוקרן, שכן מת בתאונת דרכים בטרם יצא הסרט אל המסכים.
לאחר פרשת "טאבו" חי פלאהרטי מספר שנים בבריטניה. באיי אראן יצר את הסרט הדוקומנטרי "האיש מאראן", אשר מספר את סיפורו של דייג בים הצפוני. לאחר מכן שיתף פעולה עם הבמאי זולטן קורדה בסרט העלילתי "נער הפיל" על פי סיפורו של רודיארד קיפלינג. בתחילת שנות ה-40 שב לארצות הברית.
הצלחתו הגדולה האחרונה של פלאהרטי הייתה סיפור לואיזיאנה, סרט שצילם עם אשתו פרנסס, שהייתה שותפה לעשיית רבים מסרטיו, בשנת 1948. סרט זה ליווה את הנחתו של מתקן קידוח נפט בביצות לואיזיאנה. הסרט, שמומן על ידי חברת קידוחי נפט, מלווה את תהליך הקידוח ומדגיש את דו הקיום של הציוד המודרני והנוף הבראשיתי, כפי שהם נראים מעיניו של ילד מקומי.
רוברט פלאהרטי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רוברט פלאהרטי, באתר AllMovie (באנגלית)
רוברט פלאהרטי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
