Loading AI tools
זמר אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויליאם מייקל גריפין ג'וניור (באנגלית: .William Michael Griffin Jr; נולד ב-28 בינואר 1968), הידוע יותר בשם הבמה שלו ראקים אללה או ראקים (Rakim), הוא ראפר ומפיק מוזיקלי אמריקאי. כחלק מצמד ההיפ הופ אריק בי. וראקים (Eric B. & Rakim), הוא נחשב כאחד הראפרים המשפיעים והמיומנים ביותר בכל הזמנים. ראקים נחשב לדמות טרנספורמטיבית בהיפ הופ על כך שהעלה את הרף לטכניקת MC גבוהה יותר ממה שהיה אי פעם. ראקים התחיל את השימוש בחרוזים פנימיים ובחרוזים מרובי-הברות, והוא היה בין הראשונים שהדגימו את האפשרויות לשבת לכתוב מילים מורכבות עמוסות בבחירות מילים ומטאפורות מתחכמות ולא בסגנונות האלתורים ותבניות החרוזים שהיו נהוגים באותה תקופה. לראקים מיוחסת גם יצירת המעבר הכולל מהקצב הישן והפשוט יותר לקצב מורכב יותר. ראקים הוציא ארבעה אלבומים עם אריק בי, "Paid in Full :"Follow the Leader", "Let the Rhythm Hit 'Em ו-"Don't Sweat the Technique". הוא הוציא בנוסף גם שלושה אלבומי סולו: "The 18th Letter", "The Master" ו-"The Seventh Seal". אלבומו "Paid in Full" נבחר לאלבום ההיפ הופ הגדול ביותר בכל הזמנים על ידי MTV בשנת 2006[1], בעוד ראקים עצמו דורג במקום הרביעי ברשימת ה-MCs הגדולים בכל הזמנים של MTV[2]. סטיב יואי מ-AllMusic הצהיר כי "ראקים מוכר כמעט אוניברסלית כאחד ה-MCs הגדולים – אולי הגדול ביותר בכל הזמנים בקהילת ההיפ הופ". העורכים של Liveabout.com דירגו אותו במקום השני ברשימת "50 ה-MCs המובילים של זמננו (1987–2007)"[3]. בשנת 2012, The Source דירג אותו במקום הראשון ברשימת "50 כותבי המילים המובילים בכל הזמנים"[4].
 | |
| ראקים בהופעה ב-2008 | |
| לידה |
28 בינואר 1968 (בן 56) לונג-איילנד, ניו יורק, ארצות הברית |
|---|---|
| שם לידה |
William Michael Griffin Jr.  |
| שם במה |
Rakim |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | מ-1985 |
| סוגה | היפ הופ, ראפ |
| שפה מועדפת |
אנגלית אמריקאית, אנגלית |
| חברת תקליטים | Ra Records, 4th & B'way, Island, MCA, Aftermath |
| שיתופי פעולה בולטים | אריק בי. וראקים, מארלי מארל, לארג' פרופסור, קול ג'י ראפ, די ג'יי פרמייר, פיט רוק, גוסטפייס קילה |
| www.ericbnrakim.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ראקים נולד בשם ויליאם מייקל גריפין ג'וניור בעיירה ויינדאנץ', מזרחית לעיר ניו יורק, ארצות הברית (מרבית האוכלוסייה בווינדאנץ' היא ממוצא אפרו-אמריקני וב-1967 אף התרחשו בעיירה מהומות על רקע גזעי). ראקים התעניין במוזיקה מגיל צעיר ונכנס לסצנת ההיפ-הופ של ניו יורק בעיקר בעזרת מורה הדרך שלו ושותפו מאוחר יותר, הדי.ג'יי אריק בי.. דודתו של ראקים היא זמרת ה-R&B והשחקנית רות' בראון. אריק בי. הציג בפני ראקים את הדי ג'יי והמפיק מארלי מארל ושניהם הקליטו בביתו של מארל את התקליט "Eric B is President". באותו זמן ראקים סיים את בית הספר התיכון וחשב להמשיך ללימודים באוניברסיטה אך הוא החליט לבסוף להמשיך ולהקליט עם אריק בי.
ראקים שהיה ידוע עד 1986 בכינויו "Kid Wizard", שינה את שמו לראקים אללה כאשר הצטרף לארגון הדתי-פוליטי אומת האסלאם. מאוחר יותר, הוא הצטרף לאומת חמשת האחוזים, ענף רדיקלי יותר באומת האסלאם שהונהג על ידי תלמידו של מלקולם X, קלרנס 13X, אותו חברי התנועה מכנים אללה.
ראקים ואריק בי. נפגשו לראשונה ב-1985, אריק בי וראקים הוציאו ארבעה אלבומי אולפן לפני פרידתם ב-1992. הצמד תואר על ידי העיתונאי טום טרל מ-NPR כ"קומבו ה-DJ/MC המשפיע ביותר בתקופת מוזיקת הפופ העכשווית", בעוד שהעורכים של About.com דירגו אותם במקום ה-4 ברשימת 10 צמדי ההיפ-הופ הגדולים בכל הזמנים. הם היו מועמדים לכניסה להיכל התהילה של הרוקנרול ב-2011, למרות שהם לא הגיעו לשלב של הבחירה הסופית.
לאחר שראקים החליט להקליט עם אריק בי., חברו ושותפו של אריק בי., מארלי מארל, אפשר להם להשתמש באולפן הביתי שלו להקלטת שני סינגלים. לאחר שמייסד Def Jam Recordings, ראסל סימונס, שמע את הסינגלים שלהם, הצמד חתם באילנד רקורדס והחל להקליט את האלבום באולפני Power Play של מנהטן בתחילת 1987.
ב-7 ביולי 1987 יצא לאור האלבום בלייבל איילנד. האלבום התרכז בסגנון הראפ הקלאסי של שנות ה-80 והוא נחשב כאחד משיאי הז'אנר ואלבומי ההיפ הופ החשובים והטובים ביותר בכל הזמנים.
באלבום ניכר הצמד בסגנון המוזיקלי החדשני שהם הביאו לראפ. אריק בי. מספק סאונד עשיר ומורכב באמצעות סאמפלים מוזיקליים ולולאות מוזיקליות, וראקים מציג זרימה מופתית וחכמה כמופיע וכמחבר מילים.
הטקסטים באלבום מתמקדים בחיים העירוניים, בחוויות אישיות, בחוכמת הרחוב, ובמגוון נושאים חברתיים ופילוסופיים. המילים של ראקים מציגות מרקם מורכב של שפה, דמיון וחוש מוזיקלי, שהפך לסמל של הראפ.
שיר הפתיחה "I Ain't No Joke" מציג את הטכניקה המדהימה של ראקים ואת הסגנון המוזיקלי החדשני של אריק בי. שירים נוספים מצליחים שהופקו כסינגלים כוללים את "Eric B. Is President" ,"I Know You Got Soul", "Move the Crowd" ו-"Paid In Full".
האלבום קיבל ביקורות חיוביות במיוחד, האלבום הגיע למקום ה-58 במצעד בילבורד 200 והוא נחשב למופת ולמשפיע על הראפ והמוזיקה באופן כללי. האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה והוא מוערך עד היום כאחד ממרכיבי הבסיס המרכזיים של תרבות ההיפ הופ והראפ.
זמן מה לאחר הוצאת האלבום תבעה הזמרת עופרה חזה את ראקים ואריק בי. בטענה שדגמו את קולה מהשיר "אם ננעלו" לשירם "Paid in Full". דגימה זאת הביאה את חזה לתבוע את הצמד בצורה תקדימית, זכייתה בתביעה הובילה לכך שמאז ועד היום חייבים מסמפלים לשלם תמלוגים לאמן המסומפל.
ב-25 ביולי 1988 יצא האלבום השני של הצמד "Follow The Leader". האלבום הוא פרק חשוב בקריירה של ראקים והוא נחשב לאחד מאלבומי ההיפ הופ הטובים בכל הזמנים.
האלבום הוקלט באולפני Power Play בניו יורק, המפיק פול סי, שיתף פעולה עם ראקים ואריק בי. בהפקת, הלחנת ועיבוד האלבום. פול סי הביא יחד איתו סמפלים ייחודיים ותכנים מוזיקליים חדשניים לתחום הראפ. אחיו של ראקים, סטיבי בלס גריפין, תרם גם להפקת האלבום בנושאים שונים.
האלבום מכיל סאונדים מורכבים ולולאות מוזיקליות עשירות, כמו כן, באלבום ניכרת החשיבות המרכזית של ראקים ככותב מילים וכמופיע. הוא מציג זרימה מדויקת, ותוכן מחשבתי עמוק. הטקסטים מתמקדים בנושאים שונים כמו הצלחה, חוכמה, יכולת רטורית ופילוסופיה.
ביקורות המוזיקה היו חיוביות במיוחד והאלבום נחשב בתקופתו לחכם, מורכב וחדשני. המילים העמוקות, הזרימה החדה והסאונדים המורכבים הפכו את האלבום למרתק ומשפיע על הראפ בצורה רבה. ויליאם ג'לני קוב כתב על משמעות האלבום, "בעקבות "Paid in Full", ראקים ואריק בי. הוציאו אלבום שכותרתו "Follow The Leader" בשנת 1988. האלבום כולל ספקטרום רחב יותר של צלילים מאשר הדגימות של ג'יימס בראון שהגדירו את האלבום הראשון שלהם, "Follow the Leader" הראה את ראקים בצורה החריפה ביותר שלו מבחינה לירית, המוציא איומים מיומנים ועמידים ברצועות כמו 'Microphone Fiend', 'Lyrics of Fury' ו-'No Competition' שנחשב כמעט לפלילי. האלבום סימן את נקודת השיא בשיתוף הפעולה בין השניים".
שירים מפורסמים מהאלבום כוללים את "Follow the Leader", "Microphone Fiend" ו-"Lyrics of Fury". האלבום זכה להצלחה מסחרית והגיע למקום ה-22 במצעד האלבומים של בילבורד 200. האלבום נמכר ביותר מ-500,000 עותקים בארצות הברית.
ב-19 ביוני 1990 יצא האלבום השלישי של הצמד "Let the Rhythm Hit 'Em", האלבום הופק על ידי פול סי, פרופסור לארג', די ג'יי מארק וראקים והוקלט באולפני Power Play בניו יורק
האלבום מוביל בתובנה חדה את המסר הפוליטי של ראקים, והוא כולל טקסטים עמוקים ומדויקים המתייחסים לתרבות השחורים בארצות הברית בתקופתו, לחברה, לפעילות פוליטית ולמערכת המשפט. הסגנון המוזיקלי של האלבום מתאפיין בצלילים הקשים שהם מאפיינים של ראקים, עם שילוב של סאמפלים מתוך שימוש מקורי בכלי נגינה
באלבום ניתן למצוא מספר שירים מצליחים ומוכרים, ביניהם "In the Ghetto", שבו ראקים מתייחס לקשיים החברתיים בשכונות העניות, "Mahogany", שהוא שיר אישי המדבר על התקוממותו של ראקים כאמן, ושיר הנושא של האלבום "Let the Rhythm Hit 'Em" שמתעסק בתוחלת והעיצוב המוזיקלי של ההיפ הופ.
האלבום התקבל היטב על ידי המבקרים וכבש מקומות גבוהים במצעדי ההיפ הופ. הוא מוכר כאחד מאלבומי הראפ הקלאסיים וכותב היסטוריה בתחום. זה אחד האלבומים הבודדים שקיבלו דירוג "חמישה מיקרופונים" מ"The Source". ב-1998, בנוסף האלבום נבחר לאחד מ-100 אלבומי הראפ הטובים ביותר של ה"The Source".
השילוב בין טקסטים משובחים למוזיקה עוצמתית הפך את האלבום ליצירה מרשימה שהשאירה חותם בתעשיית ההיפ הופ.
הכריכה האחורית כוללת הקדשה לזיכרונותיהם של אביו של ראקים, וויליאם, והמפיק פול סי שעבד על רבים מהשירים של האלבום לפני הירצחו ביולי 1989. בן חסותו פרופסור לארג' השלים את עבודתו.
ב-20 ביוני 1992 יצא האלבום הרביעי והאחרון של אריק בי. וראקים "Don't Sweat the Technique". האלבום הוקלט באולפני "The Hit Factory" בניו יורק והופק על ידי הצמד, והוא כולל 13 שירים ומציג את הסגנון המורכב והאיכותי שקנה לו את המעמד האגדי בתחום ההיפ הופ. האלבום הופץ על ידי חברת MCA.
האלבום מאפשר לראקים להציג את כישוריו הליריים המתקדמים ואת הקריאטיביות המוזיקלית שלו. האלבום משלב סאונדים חדים, סאמפלים מגוונים ואופציות מוזיקליות מתקדמות באופן יוצא דופן באותה תקופה. האלבום נחשב לאחד האלבומים החשובים והמוצלחים ביותר בקריירה של הצמד.
בשירי האלבום, ראקים מתמקד בנושאים כמו הצלחה, גאווה, חברות, פוליטיקה ומציאות היום-יום של החיים בשכונות העיר. הוא מצליח לשלב בצורה מרשימה בין המילים, הפתגמים המתוחכמים והשחזורים, ויצר בכך סגנון ייחודי ומזהיר בעולם הראפ.
כמה מהשירים המצליחים והמוכרים ביותר מתוך האלבום כוללים את הסינגלים "What's on Your Mind" שמדבר על אהבה, "Casualties of War" שמתעסק בנושאי מלחמה ואלימות, "Rest Assured" שמדבר על התעלמות מפחדים והמשכיות במוזיקה, ושיר הנושא של האלבום "Dont Sweat The Technique" שמדבר על יכולתיו המגוונות של ראקים, ועליונתו בעולם הראפ. השיר "Know the Ledge" הופיע לראשונה בסרט "Juice" תחת הכותרת "Juice (Know the Ledge)".
האלבום קיבל ביקורות חיוביות מצד המבקרים המוזיקליים וזכה להצלחה מסחרית. האלבום מחזיק בתרבות ההיפ הופ הקלאסית ומוערך כאחד מיצירותיו המרשימות של ראקים. בשיאו דורג במקום ה-22 במצעד האלבומים של בילבורד 200.
האלבום מסמל את היכולת היצירתית, הטכנית והלירית של הצמד, והוא ממשיך להשפיע על הדורות הבאים של מוזיקאים ומאזינים ברחבי העולם, בנוסף הוא מהווה את סיכום התרבות והיכולת היצירתית של הצמד ונחשב לאחד מגבעות הקריירה שלהם.
יחד עם הצלחת האלבום התנהל מאבק משפטי ארוך ומסובך בין הצמד ו-MCA. אריק בי. סירב לחתום על חוזה שחרור של MCA, מפחד שראקים יעזוב אותו. ראקים התייחס לסיבות עסקיות, ולא מעט התעלם בנוגע לחוזה התקליטים ואלבומי הסולו. אריק בי. לא רצה לחתום על אלבום הסולו של ראקים ושחרורם מ-MCA, הסכסוך המשפטי הוביל בסופו של דבר לפירוק הצמד.
לאחר ניתוק השותפות שלו עם אריק בי. בתחילת 1993, ראקים שמר על פרופיל נמוך, והופיע פעם אחת בולטת בפסקול הסרט Gunmen ("חמושים") משנת 1993. ערבוב מחודש ב-MCA גרם להורדה של ראקים מחברת ההקלטות בשנת 1994. כאשר ראקים המשיך להיאבק בבעיות משפטיות, הוא השיג חוזה עם יוניברסל רקורדס והחל להקליט את אלבום הבכורה שלו The 18th Letter בשנת 1996.
ב-4 בנובמבר 1997 יצא אלבום הסולו הראשון של ראקים "The 18th Letter". האלבום הופק בין היתר על ידי DJ Clark Kent, Pete Rock, Father Shaheed, Nick Wiz ו-DJ Premier, והופץ על ידי Universal Recordes. האלבום מדבר על נושאים ליריים הנוגעים לדור הזהב של ההיפ הופ, ליכולות הראפ של ראקים ולמצב ההיפ הופ.
שמו של האלבום, "The 18th Letter", הידוע גם בשמו "The 18th Letter (Always and Forever)", מתייחס לאות ה-18 באלפבית האמריקאי, שהיא האות R, המסמלת את שמו של ראקים. האלבום מהווה את החזרה הגאה והחזקה של ראקים לעולם המוזיקה, והוא מביא את הקהל לעבר הקריירה המוזיקלית המרשימה שלו.
באלבום ניתן למצוא את הלהיטים "Guess Who's Back" ו-"It's Been a Long Time", שזכו להצלחה מסחררת. השירים מתארים את חזרתו של ראקים לסצנת ההיפ הופ, והם משתלבים בין הסאונד המסורתי של ההיפ הופ לבין החדירות הליריות המתקדמות והחדשניות של ראקים.
האלבום שמספק תקופת חשיבות וזיכרון לקריירה המוזיקלית של ראקים, והוא מציג את הקיבוץ המוזיקלי, היכולת הלירית והשפעותיו הרחבות של הצמד בצורה מופתית. האלבום ממשיך לשמש מקור השראה ומוזיקה מוערכת למאזינים ולמוזיקאים ברחבי העולם.
ב-30 בנובמבר 1999 יצא אלבום הסולו השני של ראקים "The Master" שהופק על ידי מפיקים רבים כגון: Nick Wiz, DJ Clark Kent, DJ Premier, ראקים עצמו ועוד, האלבום הופץ על ידי Universal Records. הוא משמש כהמשך לאלבום הסולו הראשון של ראקים, "The 18th Letter", ויהיה אלבום האולפן האחרון של ראקים במשך כמעט עשור, עד 2009.
האלבום מכיל 17 שירים ובו ניתן למצוא את ההשפעות העוצמתיות של ראקים על תרבות ההיפ הופ. האלבום מציג את ראקים בשיאו האמנותי, עם זריזות בזמן שירים ושפע של מילים מדויקות וחשיבה מעמיקה.
בכמה שירים באלבום, ראקים מתמקד בנושאים חברתיים ופוליטיים, כמו האלימות ברחובות, הטיעונים הסוציואקונומיים והקשיים האישיים של השכנים. בין השירים המצוינים ביותר באלבום ניתן למצוא את "When I B on Tha Mic" ,"Waiting For The World To End" ו-"New York (Ya Out There)".
האלבום קיבל ביקורות חיוביות רבות מהמומחים ומהקהל ודורג בשיאו במקום ה-7 באלבומי ההיפ-הופ/רית'ם אנד בלוז של בילבורד ובמקום ה-72 במצעד האלבומים הכללי של בילבורד 200, יחד עם זאת כשל לזכות בהצלחה מסחרית מוחלטת, אך הוא משמש כאחד העבודות המצליחות והמשפיעות בקריירה של ראקים, ומחזיק מעמד מוערך בקרב מעריצי הראפ.
ביוני 1999 הופיע ראקים בשלושה רצועות של "The Seduction of Claude Debussy" מאת Art of Noise. בשנת 2000 ראקים הוחתם בחברת התקליטים Aftermath Entertainment של ד"ר דרה עבור עבודה על אלבום שכותרתו באופן זמני הייתה Oh, My God. האלבום עבר שינויים רבים בכיוון האמנותי ובכוח האדם והתעכב מספר פעמים. בזמן העבודה על האלבום, ראקים הופיע כאורח בארבעה פרויקטים של Aftermath, כולל סינגל הלהיט "Addictive" של Truth Hurts והרמיקס שלו (שכלל בית אחר של ראקים מהגרסה המקורית), ד"ר דרה הפיק את "The Watcher Part II" של ג'יי זי, ואלבום פסקול של הסרט 8 מייל של אמינם עם השיר "R.A.K.I.M". יחד עם זאת, ראקים עזב את חברת ההקלטות בשנת 2003 ו-Oh, My God נגנז.
לאחר שראקים עזב בסופו של דבר את Aftermath Entertainment, הוא הצהיר שהסיבה שהוא עזב את חברת ההקלטות הייתה בגלל הבדלים יצירתיים עם ד"ר דרה. ראקים השתמש בדוגמה מטפורית שד"ר דרה רצה שראקים יכתוב על הרג מישהו, בעוד שראקים רצה לכתוב על תחייתו של מישהו.
ראקים חזר לביתו בקונטיקט כדי לעבוד בנחת על מוזיקה לאחר שלא הוציא אלבום מאז 1999, הוא נמנע מסיבובי הופעות לטובת הופעות נדירות. ראקים הצליח לשמור על השירים שעשה עם ד"ר דרה ובשנת 2006 הכריז שהוא יוציא אלבום חדש, "The Seventh Seal" (החותם השביעי).
האלבום בסופו של דבר נדחה ל-2009, במקום זאת הוא המשיך עם אלבום חי, The Archive: Live, Lost & Found שכלל ברובו את שיריו מהאלבומים הקודמים של ראקים, ב-2008.
בראיון עם בילבורד ב-2007, כשנשאל על הסיפור מאחורי הכותרת של החותם השביעי, אמר ראקים, למספר 7 יש משמעות רבה. האות השביעית באלפבית האמריקאי היא G - המייצגת את אלוהים (God), יש שבע יבשות, שבעה ימים. החותם השביעי עוסק בכך וגם בכמה גילויים בתנ"ך. יש שקוראים לזה סוף העולם, אבל בשבילי זה סוף הישן ותחילתו של החדש. בכך שאני קורא לאלבום שלי כך, אני משתמש בו באופן מטפורי בהיפ הופ. אני מקווה להרוג את המצב הישן של ההיפ הופ ולהתחיל עם החדש[5].
"The Seventh Seal" שוחרר בסופו של דבר ב-17 בנובמבר 2009, לאחר מספר עיכובים בחברת ההקלטות של ראקים Ra Recrods ובחברות TVM ו-SMC Recordings והופץ בסופו של דבר באמצעות Fontana ו-Universal Music Group.
האלבום, שנחשב לאלבום קאמבק לאחר פער של עשר שנים בין האלבום הקודם של ראקים, מכיל 16 שירים וכולל את שני הסינגלים: "Holy Are You", שיצא ב-14 ביולי 2009, ו-"Walk These Streets" שיצא ב-7 באוקטובר 2009. הוא כולל הפקה של כמה אמני היפ הופ ידועים, כולל Nottz, J. Wells, Needlz, Jake One ו-Nick Wiz.
הסגנון המוזיקלי באלבום מתקשר לאופן המסורתי של ראקים, עם בסים עמוקים, פסנתרים, ושמע קלאסי. המילים של ראקים מורכבות ומשובחות, והוא משתמש בכישורי הראפ המפורסמים שלו כדי להביע את רעיונותיו והרצונות שלו.
האלבום מכר 12,000 עותקים בארצות הברית עד 22 בנובמבר 2009, לפי SoundScan, עם שחרורו, החותם השביעי קיבל ביקורות טובות או ממוצעות מרוב מבקרי המוזיקה, הוא מחזיק בציון מצטבר של 59/100 ב-Metacritic ודורג בשיאו במקום ה-9 באלומי ההיפ-הופ/רית'ם אנד בלוז במצעד של בילבורד, ובמקום ה-67 במצעד האלבומים הכללי של בילבורד 200.
ראקים הוא ראפר שידע ליצור סגנון מוזיקלי מיוחד ומזוהה עם כישורים מוזיקליים מרשימים וסגנון אישי. הוא נחשב לאחד מהמוזיקאים החשובים ביותר והמשפיעים בתחום ההיפ-הופ והראפ.
הסגנון המוזיקלי של ראקים מתבטא במגוון אלמנטים. הוא מוכר בעיקר בזכות כישרון הכתיבה החכמה והמתוחכמת שלו. מילותיו עשויות להכיל מטאפורות מרתקות, מילים רוחבות ובניית שירה מורכבת. ראקים ידוע גם בקצב הזריז והקפיצי שלו, שמותאם למוזיקה התומכת בה.
הוא גם מפתח יכולות וטכניקות ווקאליות מתקדמות, כולל שליטה בפילוסופיה וזריזות לשון (tongue-twisting). ראקים ידוע כמי שיודע לתת חשיבות רבה לדרמה ולעוצמה בביצועים שלו, הן במבטאו והן בכוח המוזיקלי של קולו.
סגנון החריזה של ראקים חרג מהסגנון הפשוט שהוכתב על ידי ההיפ-הופ המוקדם של תחילת שנות השמונים. ראקים הציג סגנון חופשי וחדשני יותר, שחרג תקופות מגבולות התיבות המוזיקליות וגרר השוואות לאמנים כת'לוניוס מונק.
מבקר המוזיקה של הניו יורק טיימס, בן רטליף, כתב כי "הראפ השקט והרגוע של ראקים פיתח צורה החורגת מעבר לחריזה השטוחה של חצר בית הספר"[6], בנוסף, בעוד רוב הראפרים פיתחו את סגנונם תוך כדי אלתור, ראקים היה אחד מהראשונים שכתב טקסטים מורכבים הכוללים חריזה פנימית. בשונה מאמנים כמו ראן די אם סי או אל אל קול ג'יי ששרו בקול חזק ומלא אנרגיה, ראקים הציג סגנון רגוע ושלו, עם שטף עדין, אך עדיין קולח של משפטים.
בנוסף, ראקים משתמש בקטעי סמפלים ממוזיקה מגוונת, כולל ג'אז, פאנק, סול והיפיופי. הוא ידוע בשימושו הפרוע של קטעי מוזיקה קלאסיים ורטרוספקטיביים, שמעניקים למוזיקתו את הממד המיוחד והמקורי.
רבים מייחסים לסגנונו של ראקים השפעות חזקות של ג'אז. הוא למד לנגן בסקסופון והיה מעריץ נאמן של ענק הג'אז ג'ון קולטריין[7]. מבקרי מוזיקה רבים ציינו לשבח את ראקים בעיקר בשל חוש הקצב המיוחד ויוצא הדופן שלו, הטקסטים המורכבים, החריזה והדימויים הספרותיים שלו.
בסה"כ, הסגנון המוזיקלי של ראקים משלב כישורים מוזיקליים מגוונים, מתוך התחשבות בדרכי ההיפ-הופ המסורתיות וביכולתו להביא מהן את החדשנות והמודרניות שלו.
הרבה מאמני הראפ הבולטים הודו כי הושפעו רבות מיצירותיו ומסגנונו של ראקים.
הנושאים הבולטים בטקסטים של ראקים הם היפ-הופ, חיי הרחוב בגטו האפרו-אמריקני, היסטוריה, פוליטיקה בינלאומית ואף אהבה. בשיר "Microphone Fiend" הוא מדבר על חיברו למוזיקה ולמקרופון מגיל צעיר, ובשירו "Don't Sweat the Technique" ראקים מדבר על סגנונו המוזיקלי ועליונותו כראפר, כנהוג בסגנון.
בשירים אחרים ראקים עוסק בפוליטיקה, מלחמות ובחברה האמריקנית. לדוגמה, בשיר "קורבנות מלחמה" ("Casualties of War") מתאר ראקים את סיפורו של חייל דמיוני בצבא האמריקני בזמן מלחמת עיראק הראשונה (השיר נכתב ב-1991). כאשר מתוודע החייל למציאות המלחמה ולהיסטוריה האישית שלו הוא מחליט "להחליף צדדים", לרצוח את מפקדו הישיר ולערוק מן הצבא. כך מתאר זאת ראקים בשיר: "אבל רגע, סדאם חוסיין מתפלל כמותי, וזוהי אסיה, מקום מוצאי. אני בצד הלא נכון, אז אחליף את המטרה, אירה בגנרל, ואיפה הסמל? תאשימו את ג'ון הוקינז שהביא אותי לאמריקה. עכשיו זו היסטריה המונית".
בהמשך השיר ראקים אף מנבא באופן כמעט-מדויק את פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית, כתגובה צפויה למלחמותיה של ארצות הברית בעולם ולכל "המשפחות החפות מפשע" שנהרגו. הוא שר בקולו של החייל החוזר לניו יורק: "אני מחפש מחסה שמטוס עובר מעלי, זוכר את פרל הארבור? ניו יורק תהיה גמורה חבר. טייסי קמיקזה, חגורים בפצצות, אין שלום במזרח והם מבקשים את נקמתו של סדאם."
נושאים בולטים אחרים בשיריו של ראקים הם האסלאם, אפריקה ומציאות החיים בגטו העירוני בארצות הברית. בשיר "In the Ghetto" מדגיש ראקים את החשיבות שבלימודים, העצמה אישית ועבודה קשה. בניגוד לראפרים אחרים, הוא ממעיט בכוונה בקשיי החיים בשכונות העוני וטוען כי בזמנים אחרים החיים היו קשים יותר ולכן יש לכוון גבוה ולסמוך על עצמך.
ראקים, ברשת החברתית פייסבוק
ראקים, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ראקים, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ראקים, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
ראקים, באתר ספוטיפיי
ראקים, באתר AllMusic (באנגלית).svg){kind=logo}
ראקים, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ראקים, באתר דיזר
ראקים, באתר Yandex.Music (ברוסית)
ראקים, באתר Discogs (באנגלית)
ראקים, באתר Songkick (באנגלית)
ראקים, באתר בילבורד (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
