Loading AI tools
סופר רוסי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קונסטנטין גיאורגייביץ' פַּאוּסְטוֹבסקי (ברוסית: Константин Георгиевич Паустовский 31 במאי 1892, מוסקבה - 14 ביולי 1968) היה סופר, מחזאי ועיתונאי רוסי. היה מועמד ארבע פעמים לפרס נובל לספרות (1965; 1966; 1967; 1968).
לידה |
19 במאי 1892 (יוליאני) מוסקבה, האימפריה הרוסית |
---|---|
פטירה |
14 ביולי 1968 (בגיל 76) מוסקבה, ברה"מ |
מדינה | האימפריה הרוסית, ברית המועצות |
מקום קבורה | טרוסה |
השכלה | אוניברסיטת מוסקבה |
תקופת הפעילות | מ-1912 |
מעסיק | מכון גורקי לספרות |
פרסים והוקרה |
|
חתימה | |
פאוסטובסקי גדל באוקראינה, תחילה בכפר ואחר בקייב, שם למד בגימנסיה קלאסית. אביו, צאצא לקוזקים, היה סטטיסטיקאי בחברת הרכבות, שהגדיר עצמו "רומנטיקן חסר תקנה ופרוטסטנט". אמו באה ממשפחת אינטלקטואלים פולנים. בשנת 1912 התקבל לאוניברסיטת קייב, שם נרשם לפקולטה למדעים מדויקים, אך עבר לפילוסופיה. בשנת 1914 עבר לאוניברסיטת מוסקבה, אך מלחמת העולם הראשונה הפסיקה את לימודיו. במלחמה שירת כחובש ברכבת בית-חולים. אחרי ששני אחיו נפלו בחזית, חזר אל אמו במוסקבה ואחר יצא לשוטט ברחבי רוסיה וניסה את כוחו בעבודות שונות (בין היתר כמלח ופועל). את סיפורו הראשון פרסם בשנת 1911. במלחמת האזרחים היה חייל בצבא האדום ובמלחמת העולם השנייה היה כתב צבאי.
פאוסטובסקי הרבה במסעות בעולם, ואלו סיפקו לו חומר עשיר ליצירותיו הספרותיות. נודע ביצירותיו ההומניות, אשר זכו לפופולריות רבה בברית המועצות ותורגמו לרוב לשונות אירופה. מסיפוריו: "יצחק לויתן" (1937); "טאראס שבצ'נקו" (1939); ממחזותיו: "סגן לרמונטוב" (1941) ו"בן זמננו" (1949). בשנות השישים היה פעיל יחד עם ידידו הסופר ולדימיר מקסימוב וסופרים נוספים בכתב העת הספרותי "אוקטובר".
עבור פעילותו הספרותית והציבורית הוענק לו עיטור הדגל האדום ועיטור לנין.
בתקופת 1945-1963 הוא כתב סדרת ספרים אוטוביוגרפיים שכוללת 6 כרכים.
מיצירתו בתרגום עברי:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.