קונגרס וינה

קונגרס וינה (נקרא גם "הקונגרס הרוקד" ו"קונגרס השלום הבינלאומי") היה ועידה של דיפלומטים ומנהיגים מכל מדינות אירופה (למעט האימפריה העות'מאנית) שנערכה החל מה-1 באוקטובר 1814 ועד 9 ביוני 1815. את הקונגרס אירחה אוסטריה בווינה בירתה על מנת להשיב את הסדר הטריטוריאלי והפוליטי באירופה שלאחר המלחמות הנפוליאוניות. בראש הקונגרס עמד מי שהיה אז שר החוץ של אוסטריה קלמנס פון מטרניך השמרן, שמטרתו הייתה רסטורציה, כלומר החזרת המצב באירופה למה שהיה לפני המהפכה הצרפתית. בנוסף לכך ביקשו המדינות המתכנסות לחתום על הסכמים דיפלומטיים ובריתות בין מדינות אירופה, במטרה להגן על מאזן הכוחות בין המדינות ולסייע בשמירת היציבות והשלום.

קונגרס וינה, ציור מאת ז'אן-בטיסט איזבה 1819~

המסמך המקורי בארכיון המדינה האוסטרית

את הדיונים ניהלו ארבע המעצמות המנצחות הגדולות של אירופה באותה תקופה: רוסיה, האימפריה האוסטרית, פרוסיה ובריטניה. נציגיהן של מעצמות אלה, כמו למשל לורד קסלרי הבריטי, היו המשפיעים בקונגרס, ולמעשה ניהלו אותו מאחורי הקלעים כשלנציגי המדינות הקטנות יותר הייתה מעט מאוד השפעה. יוצאת דופן מכלל זה הייתה צרפת, שאחרי תבוסתו והגלייתו של נפוליאון הוחזרה לשליטת בית בורבון. בזכות עורמתו וכישרונו הדיפלומטי של נציגה שארל-מוריס דה טליראן, הצליחה צרפת למלא חלק חשוב ומשפיע בקונגרס וינה חרף תבוסתה המשפילה וחולשתו של בית בורבון באותם ימים.

עיקר החלטת הקונגרס הייתה החזרת כל בתי האצולה שנושלו מהשלטון בתקופת המהפכה הצרפתית ומלחמותיו של נפוליאון אל כס מלכותם, ופיצוי אותם בתי האצולה שלא נתאפשר להחזירם לשלטון, באחוזות חדשות. הקונגרס סימל את הרסטורציה, השמרנות והשלטון המונרכי, ששלושתם נזדעזעו באירופה של ימי נפוליאון.

חלק ניכר מתקופת פעילותו של הקונגרס מולא על ידי אירועים חברתיים, מסיבות ונשפים שמשכו אליהם את כל נכבדי אירופה לווינה. ברם, לא היו אלה אירועים חברתיים בלבד: רבים מהם נוצלו לפגישות חשאיות בין הדיפלומטים מהמדינות השונות ולכריתת בריתות מדיניות והסכמים. ברית אחת כזאת, שנוסחה בחשאי, הייתה הברית בין נציגיהן של אוסטריה, צרפת ובריטניה, לבלימת התפשטותן הטריטוריאלית של המעצמות הצעירות, פרוסיה ורוסיה. ברית אחרת שנחתמה הייתה הברית הקדושה בין אוסטריה, פרוסיה ורוסיה.

שינויים טריטוריאליים שהתקבלו בקונגרס

הגבולות הלאומיים בתוך אירופה שקבע קונגרס וינה

• צרפת הוחזרה לממדיה ערב מלחמות נפוליאון.
• מחוזותיה של הנסיכות הריבונית של ארצות השפלה אוחדו עם ארצות השפלה הדרומיות אשר היו בשליטת הקיסרות הצרפתית הראשונה לממלכה אחת, הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה.
• נורווגיה נמסרה מידי דנמרק שתמכה בנפוליאון ליד שוודיה שהשתתפה בקואליציות האנטי צרפתיות.
• האימפריה האוסטרית קיבלה את הטריטוריות טירול, פורארלברג ומערב אוסטריה עילית (כולן בשטחי אוסטריה של היום), דלמטיה (בקרואטיה של ימינו) ואת צפון-מערב איטליה (לומברדיה-ונציה).
• הדוכסויות של מרכז איטליה טוסקנה, פארמה, מודנה ולוקה חולקו בין נסיכים מבית הבסבורג ומבית בורבון.
• מדינת האפיפיור במרכז איטליה הוחזרה לאפיפיור.
• ממלכת נאפולי הוחזרה לשלטון הנסיכים מבית בורבון שמלכו בסיציליה.
• ג'נובה סופחה לממלכת סרדיניה.
• לממלכה המאוחדת נוספו השטחים הלגולנד, מלטה, מושבת הכף בדרום אפריקה וציילון, וכן נמסרה לה החסות על האיים היוניים.
• לשווייץ נוספו שלושה קנטונים שנותקו ממנה בידי נפוליאון.
• לפרוסיה נמסרו פוזנן וטורון מידי פולין, מחציתה הצפונית של ממלכת סקסוניה, פומרניה - טריטוריה שוודית בגרמניה, וחבלי וסטפאליה והרינוס התחתי.
• בוואריה קיבלה שטחים בפרנקוניה ואת פפאלץ שעל הריין.
• המבורג, ברמן, ליבק ופרנקפורט חזרו להיות ערים חופשיות.
• טרנופול הוחזרה לשלטון אוסטריה
• בשטחיה של דוכסות ורשה הוקמה ממלכה בשם פולין הקונגרסאית, שנשלטה על ידי הצאר הרוסי. הלה שלט בה מעתה באמצעות משנה למלך, והקים פרלמנט נפרד ומינהל ציבורי נפרד לפולין. בקרקוב הוכרזה רפובליקה פולנית נפרדת.

החלטות נוספות

• התקבלה החלטה המתנגדת לסחר עבדים.
• הובטחה הנייטרליות של שווייץ.
• הובטח חופש השייט בנהרות אירופה.
• הוקמה הקונפדרציה הגרמנית - ברית רופפת של 39 מדינות גרמניה, חסרת כוח של ממש.
• הסדרת אופי הדיפלומטיה בין המדינות ומעמדם של הדיפלומטים.
• סעיף המטיל על מדינות הברית הגרמנית לדון על הענקת שוויון זכויות ליהודי גרמניה.

ראו גם

• הקונצרט האירופי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קונגרס וינה בוויקישיתוף

• פרנקלין ל. פורד, קונגרס וינה, מתוך אירופה : 1780-1830 (ישראל: האוניברסיטה הפתוחה, 1984).
• מפת אירופה אחרי קונגרס וינה 1815, באתר תולדוט
• קונגרס וינה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)