Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציוד צלילה הוא הציוד הנדרש לשימושו של הצולל למען צלילה בטוחה.
ערך מורחב – חליפת צלילהחליפת הצלילה נועדה לשם הגנה על הצולל בסביבה התת-מימית, בעיקר מפני איבוד חום גוף (עד למצב קיצוני של היפותרמיה). איבוד חום הגוף נובע מטמפרטורת המים הנמוכה ומקיבול החום הגבוה שלהם (יחסית לאוויר). תפקיד החליפה הוא בידוד את גוף הצולל מהמים. כמו כן החליפה מגנה מפני פגיעות גוף כגון שריטות, חתכים וצריבות (לדוגמה, כתוצאה ממגע עם ארס של מדוזה).
ישנם חמישה סוגי חליפות צלילה (אשר משמשות גם בענפי ספורט ימי אחרים):
ההבדל ביניהן הוא במידת אטימותן למים ויש צורך להתאים את השימוש בהן לפי טמפרטורת המים: חליפת בגד הגוף עשויה בדרך כלל מלייקרה ואינה אטומה למים. החליפה מספקת הגנה משפשופים אך אינה מגנה מפני איבוד חום ומשתמשים בה לרוב בטמפרטורות מים של 25 מעלות לפחות. חליפה רטובה היא הסוג הנפוץ ביותר ועשויה מגומי מוקצף (נאופרן). היא מאפשרת למים להיכנס, אבל מפחיתה מאוד את קצב החלפת המים, ובכך מסייעת בשמירה על חום הגוף ומשתמשים בה לרוב בטמפרטורות מים של 10 מעלות לפחות. חליפה יבשה מספקת בידוד חום על ידי שמירת גוף הצולל במצב יבש. החליפה יכולה להיות עשויה מנאופרן, גומי או בד סינתטי אטום למים, והיא מונעת כל כניסה של מים לתוכה. חליפות כאלו מאפשרות ללבוש בגדים חמים מתחתן, ומיועדות לרוב למים קרים מאוד בטמפרטורות של עד 2- מעלות. חליפות חצי-יבשות מהוות פשרה בין חליפות רטובות לחליפות יבשות. חליפות מים חמים נמצאות בשימוש בצלילות ארוכות במים קרים מאוד. מים חמים עוברים בצינור מבודד ממתקן כלשהו מעל פני המים אל החליפה, ובה מערכת צינורות מפזרת את המים החמים בחלקיה השונים. תופעת לוואי של חליפות צלילה היא ציפה מוגברת, ולפעמים נדרשת חגורת משקולות לפיצוי.
מכל הגז הדחוס נישא על גב הצולל ומספק לו את הגז לנשימה (עפי רוב אוויר). מאפיינים:
המכל נקשר למאזן הציפה ולראשו מחובר וסת הדרגה הראשונה. גז הנשימה הנפוץ ביותר הוא אוויר רגיל בלחץ גבוה, אך קיימות אפשרויות נוספות - נייטרוקס (אוויר מועשר בחמצן), הליוקס (תערובת של חמצן והליום) או טרימיקס (אנ') - (תערובת של חמצן, חנקן והליום). החלפת חלק מהחנקן שבתערובת בחמצן מפחיתה את סיכוני הדקומפרסיה אך מגבירה את הסיכון להרעלת החמצן. החלפה של חלק מהחנקן בהליום מפחיתה את הסיכוי לשיכרון מעמקים, אך היא מייקרת מאוד את עלות הצלילה.
תפקיד הווסת הוא להפחית את הלחץ הגבוה של גז הנשימה הדחוס במכל ללחץ הסביבה, בהתאם לעומק הצולל. לחץ הגז במכל מלא הוא כ-200 אטמוספירות, ואילו נשימה במצב רגיל ביבשה היא של אוויר בלחץ אטמוספירה אחת. הווסת מפחית את הלחץ בשני שלבים: בשלב הראשון, הדרגה ראשונה מפחיתה את לחץ גז הנשימה ללחץ ביניים של 8-10 אטמוספירות מעל ללחץ הסביבה. בשלב שני, הדרגה השנייה מספקת את האוויר הזה לצולל לפי דרישה.
ישנה טבעת גומי (o-ring) אשר שומרת על האטימה בחיבור הווסת למכל. במסגרת החיבור חשוב לקחת בחשבון את סוג החיבור של הדרגה הראשונה למיכל הצלילה DIN או YOK חיבור DIN בטוח יותר, בכך שמיקום האטם O-Ring הוא פנימי ובכך מקטין את סיכוי פריקת האטם בצלילה, נקודה חשובה מאוד בהבטחת הביטחון האישי של הצולל.
אל הדרגה הראשונה מתחבר מד לחץ באמצעות צינור לחץ גבוה. מד זה מראה לצולל כמה אוויר נותר לו במכל, ובדרך כלל מצורף אליו גם מד עומק. הצולל נושם באמצעות צינור לחץ נמוך המחובר לווסת הדרגה השנייה. צינור לחץ נמוך זהה המכונה "אוקטופוס" נועד להנשמת צולל אחר אם נגמר לו האוויר. צינור נוסף הוא צינור ה"אינפלייטור" המחובר גם למאזן הציפה על מנת שיהיה ניתן לנפח את המאזן בנוחות באמצעות האוויר במכל.
בעבר לא היה קיים מד-לחץ אלא היה מנגנון בברז מכל הגז שגרם לסגירת פתח האוויר ברגע שהלחץ במכל הגיע ל-50 אטמוספירות ואז הצולל היה פותח את המכל באופן ידני (בידיעה שנותר לו מעט אוויר). מנגנון זה נחשב ללא בטיחותי מאחר שהוא לא מדויק ולעיתים לא פעל כלל, ולכן עברו לשיטת מד הלחץ.
בצלילות מודרניות משתמשים לעיתים במחשב צלילה. תפקיד מחשב הצלילה הוא לנטר את הזמן ששהה הצולל בעומקים שונים ולחשב את מגבלות הזמן שנועדו להימנעות ממחלת הדקומפרסיה. מידע זה מוצג לצולל ובכך מייתר את השימוש במד עומק ושעון.
בחלק ממחשבי הצלילה ישנו חיישן לחץ שמודד את לחץ המכל.
תפקידו העיקרי של המאזן הוא לאזן את הצולל על ידי הגדלה/הקטנה של נפח הצולל כתוצאה מניפוח או ריקון תאי אוויר על מנת לשמור על ציפה נייטרלית במהלך הצלילה, בהתאם לשינויים בציפת הצולל לאורכה. תפקיד נוסף של המאזן הוא לספק ציפה חיובית על פני המים - כאשר הצולל נמצא על פני המים עליו רק לנפח את המאזן ואינו צריך להשקיע מאמץ נוסף כדי שיוכל לצוף. מילוי האוויר במאזן נעשה מתוך מכל הגז הדחוס או באמצעות נשיפה מהפה. במאזן ישנו שסתום ליציאת אוויר לפי דרישה או במקרה של לחץ עודף. לעיתים ישנם שני שסתומים בצד העליון והתחתון של המאזן לפריקת אוויר גם כאשר המאזן הפוך (במהלך צלילה). אל גב המאזן מחובר מכל הגז ונתמך על ידי לוח קשיח מפלסטיק או מתכת. בעבר המאזנים לא היו מחוברים למכל אלא הולבשו בחזית הגוף ואת מכלי הגז סחבו באמצעות רצועות או מוטות אלומיניום על הגב. שיטה זו לא הייתה נוחה ולכן הפכו את המאזן גם למנשא עבור מכל הגז. ברוב המאזנים ישנם כיסים לנשיאת ציוד עזר לצלילה (כלים, טבלאות דקומפרסיה, ציוד צילום וכו') ונקודות עיגון לחיבור ציוד נוסף.
תפקיד המסכה לאפשר לצולל לראות במים. המסכה חייבת לכסות בנוסף לעיניים גם את האף כדי שהצולל יוכל להשוות לחצים גם במסכה. המסכה מורכבת מעדשה אחת או שתיים. מסכות תקניות מורכבות מעדשות מזכוכית מחוסמת. העדשות מורכבות בתוך תא העשוי מסיליקון או גומי המשמש לאיטום ולבידוד חלל הראיה מהמים. על המסכה מורכבות רצועות אלסטיות (בדרך כלל מסיליקון) שכאשר נחבשת המסכה יושבות מאחורי הראש ומתחברות דרך אזור הרקה למסכה. המסכות כיום באות במספר דגמים:
שנורקל הוא צינור פלסטיק באורך של כ-40 סנטימטר המאפשר נשימה מהאוויר הפתוח בעת שחיה רגילה עם ציוד מלא, על מנת שלא להשתמש באוויר שבמכל. הצינור אינו ארוך יותר משתי סיבות:
הקנה קצר יחסית כדי שבנשיפה כל האוויר שבו יצא החוצה ובשאיפה יכנס אוויר "חדש". כאשר שואפים ונושפים דרך צינור ארוך הצולל נושם למעשה את אותו האוויר ולאט לאט החמצן שבו מידלדל. כאשר הצינור ארוך קשה להוציא מים שנכנסו בטעות לתוך השנורקל (בדרך כלל בגלל כניסת קצה השנורקל לתוך המים), תהליך שנעשה באמצעות נשיפה ארוכה וחזקה לתוך השנורקל.
במרבית השנורקלים מותקן שסתום אל-חוזר שמאפשר ריקון מהיר של מים (על ידי נשיפה חזקה) במקרה שמים חדרו לצינור.
משקולות יוצרות ציפה שלילית אצל הצולל ועוזרות לו לשקוע. מקובל לייצר את המשקולות מעופרת, בזכות המשקל הסגולי הגבוה שלה. המשקולות מושחלות על חגורה היושבת על מותני הצולל, או בתוך כיסים ייעודיים במאזן הציפה.
הסנפירים הם סוג של נעליים המתלבשות על רגלי/נעלי הצולל ובסופן מניפות ארוכות אשר מאפשרות תנועה זורמת ומהירה יותר במים (מאחר ששטח הפנים שלהן עם המים גדול מאוד) קיימים שני סוגי סנפירים:
סנפירים חסרי עקב הנקשרים אל הרגל באמצעות רצועה מאחורי הקרסול. מומלץ, ואף נהוג, לא לנעול סנפירים אלה על רגל יחפה אלא על נעלי צלילה מיוחדות הנקראות "בוטיס" (מהמילה מגפיים באנגלית, boots).
סנפירים "פשוטים" יותר, ומתלבשים בצורת נעל על רגל יחפה. סנפירים אלה הם בעלי יתרון שניתן ללבוש אותם על באופן פשוט ואינם מצריכים ציוד נוסף - נעל. מצד שני, חסרונם הוא כפול:
מונופין - סנפירים אלו משמשים בדרך כלל בצלילה חופשית.
נעלי הצלילה משמשות לשם הגנה על הצולל הן בסביבה התת-מימית והן בסביבה היבשתית - בדרך אל המים. ההגנה התת-מימית היא כהשלמה לחליפה - לבידוד מפני אובדן חום וגם להתאמה טובה יותר לאחיזה בין רגל הצולל לבין הסנפיר. בסביבה היבשתית נעל הצלילה משמשת כנעל רגילה להגנה פיזית מעצמים העשויים לפגוע בכף הרגל.
סכין הצלילה משמש כאביזר בטיחות לצורך חיתוך חבלים, חוטי דיג, רשתות והגנה עצמית. סכין הצלילה אינו משמש לדקירה ולכן אינו צריך להיות בעל "שפיץ" אלא עדיף סכין קטום שאינו מהווה סכנה למחזיק בו או לציוד. לסכין הצלילה יש בדרך כלל להב חד מצד אחד ולהב משונן, כעין מסור מהצד השני. המסור משמש לחיתוך חבלים עבים. את סכין הצלילה ממקמים, לפי נוחות הצולל, צמוד לרגל (בצד הפנימי), צמוד למאזן, או על חגורה במתניים.
שעון עמיד למים וללחץ הצלילה, ביחד עם מד עומק תקין, הם אביזרי בטיחות ראשונים במעלה לכל צלילה. ללא שעון ומד עומק, לא ניתן יהיה לצלול בבטיחות לפי טבלאות דקומפרסיה ולכן נהיה חשופים לסכנות מחלת הדקומפרסיה.
ניתן "לוותר" על השעון ומד העומק במידה ואנו צוללים עם מחשב צלילה.
צלילה היא ספורט בעל רמת סיכון מסוימת. בכל שנה מתים כתוצאה מצלילה בין 120 ל-160 צוללים. על מנת למזער את הסיכון שבצלילה מתווספים אביזרים רבים שמטרתם העלאת רמת הבטיחות בצלילה. לדוגמה היום בניגוד לעבר, כל צולל מצויד בדרגה שנייה נוספת "אוקטופוס", שנועדה לשימוש במקרה בו יש צורך לחלוק אוויר מתחת לפני המים עם צולל נוסף.
אביזרים נוספים המגבירים את בטיחות הצלילה הם אמצעי תקשורת תת-מימיים, מיכלי אוויר נוספים, מצפן, מצוף סימון, סכין למקרה בו הצולל מסתבך ברשת דייגים.
אמצעים נוספים הנכנסים כיום לשימוש הם מכשירים לזיהוי מצב הנשימה של הצולל והצפתו אל פני המים במקרה של בעיית נשימה. בין מכשירים אלו ניתן למצוא את הDiverGuard שהוא פרי פיתוח ישראלי והDIVO המפותח על ידי חברה נורווגית.
מערכת נשימה סגורה היא מערכת נשימה אשר ממחזרת את האוויר הננשם על ידי הצולל. למערכת שני מיכלים, בדרך כלל בגודל של כ-3 ליטרים. מיכל אחד הוא מדלל (diluent) והמיכל השני הוא 100% חמצן (O2). במהלך השאיפה מנצל הצולל את החמצן בגופו כצורך קיומי. לאחר פעולת הנשיפה, אל תוך מעגל הנשימה, אחוז נמוך יותר של חמצן ואחוז גבוה של פחמן דו-חמצני (CO2) מועבר אל יחידת הסינון הנקראת בפי הצוללים "סופח" אשר מסננת פחמן דו-חמצני ומעבירה את החמצן הנותר על ידי נשיפה נוספת של הצולל אל תוך יחידת האבחון. לאחר מכן המערכת מאבחנת את אחוז החמצן הנמוך ובהתאם לכך מוסיפה חמצן כדי ליצור תערובת נשימה המאפשרת לצולל צלילה בטוחה ומהנה. המערכת הומצאה במקור לשימוש כוחות של קומנדו ימי, וכיום נפוצה אצל צלמים תת-מימיים, צוללים טכניים, חוקרי מערות וכו'. זאת בניגוד למערכת הרגילה בה הצולל שואף אוויר דרך וסת האוויר מהמכל ומשחרר אותו אל תוך המים, דבר זה יוצר בועות על פני המים ורומז על המצאות צוללים. לפיכך ניתן לצלול עם מערכת סגורה לאורך זמן רב היות שנדרשת כמות גז קטנה אשר מספיקה לאורך זמן משמעותי יותר מאשר במערכת פתוחה. יתרונותיה של מערכת הנשימה הסגורה הם העדר בועות על פני המים העלולות להסגיר את הצוללים, וטווח הפעילות הארוך שהיא מאפשרת. בצלילה טכנית יתרונה הבולט ביותר הוא שהייה קצרה יותר במהלך חניות הדקומפרסיה היות שהמערכת יודעת "להזריק" חמצן באופן אוטומטי ובלחץ חלקי קבוע
יתרונותיה העיקריים :
חסרונותיה העיקריים:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
