Loading AI tools
מדיניות שנויה במחלוקת שהתקיימה בחשאי בארגון "מגן דוד אדום" עד שנת 2017 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרשת הדם נוגעת למדיניות שהונהגה בחשאי בשירותי הדם של מגן דוד אדום בין השנים 1984–2017. על-פי המדיניות, שלא הובאה לידיעת משרד הבריאות והוסתרה מן התורמים עד חשיפתה בשנת 1996[1], הושמדו כמעט כל מנות הדם שנאספו מעולים מאתיופיה ומצאצאיהם. יישום המדיניות באופן גורף כלפי קבוצה אתנית שלמה עורר ביקורת קשה בציבור הישראלי[2][3][4], בתקשורת העולמית[5][6][7] ובספרות המדעית[8][9][10]. שתי ועדות ציבוריות מתחו ביקורת על שירותי הדם של מד"א והמליצו על ביטול מדיניות ההחרגה, בשנת 1996 ובשנת 2015, אולם זו בוטלה בפועל רק ביולי 2017. נכון לשנת 2019 ממשיכים שירותי הדם של מד"א לקבל דם מאוכלוסיות סיכון ולהטעות את התורמים אודות "ביטוח דם" שמעולם לא ניתן להם, בניגוד להמלצות שאימץ משרד הבריאות בשנת 2016.
השמדת מנות הדם נחשפה ב-24 בינואר 1996 על ידי העיתונאי רונאל פישר בעיתון מעריב.
ערך מורחב – עירוי דםבעירוי דם מועבר דם מאדם בריא אל אדם הזקוק לתוספת דם בשל דימום, או שמועברים רכיבי דם מאדם בריא אל אדם הזקוק לאותם רכיבים, בשל ירידה בריכוזם בדמו. מנות הדם לעירוי נלקחות באמצעות תרומת דם. בהעברת הדם יש סיכון להעברת מחלות מהתורם לחולה, ועל כן כל מנות הדם נבדקות לפני שמשתמשים בהם. עם זאת, בחלק מהמחלות, קיימים חלונות זמן בהם הבדיקות אינן רגישות דיין כדי לזהות נוכחות של גורמים מחוללי מחלה בדגימות הנלקחות ממנת הדם. כמו כן קיימים מקרים נדירים בהם מנות דם נגועות בגורמים מחוללי מחלה אינן מזוהות בבדיקות, בין אם כתוצאה מטעות אנוש ובין אם מסיבות אחרות. על כן, בתרומות דם נהוג לסנן את המועמדים לתרומה על סמך שורה ארוכה של תבחינים, שתכליתם למזער את הסיכון הנשקף למקבלי תרומות הדם. התבחינים העיקריים נוגעים למחלות המסכנות את התורם או את הנתרם, התנהגות התורם (פעילות מינית, הזרקת סמים, ניזום, קעקועים וכו') ושהייה במדינות אנדמיות למחלות זיהומיות נבחרות.
מקצת התבחינים מעוררים רגישות פוליטית במדינות שונות, היות שהם מתייגים קבוצת אוכלוסייה שלמה, בריאה ברובה. עם זאת, קיימת הסכמה כללית כי זכותו של אדם הנמצא בסכנה לקבל דם נקי מזיהומים גוברת על הזכות לתרום דם, ככל שקיימת זכות כזו. בפרט, בנקי דם המספקים מאות אלפי מנות דם בשנה נדרשים לנקוט מדיניות שמרנית במיוחד למזעור הסיכון הנשקף לנתרמים, כדי להפחית ככל הניתן את תדירות ההדבקה של מטופלים ממנות מזוהמות. בניהול סיכונים מכונה גישה זו ALARP - הקטנת הסיכון לרמה הנמוכה ביותר האפשרית מבחינה מעשית (as low as reasonably possible) - תוך שמירה על מידתיות בין הסיכון לבין המגבלות הננקטות והמשאבים המושקעים במניעתו[11].
ב-27 במרץ 1986 שלחה ד"ר שולה בר-שני, מנהלת שירותי הדם של מד"א דאז, מכתב למתרימי הדם ובו נאמר בין היתר:
לפי הוראות משרד הבריאות אין להשתמש בדם של עולים מאתיופיה לעירוי, אי לכך הנכם מתבקשים לא להתרים עולים מאתיופיה. באם המצב מחייב תרומת דם יש לרשום על השקית "למחקר בלבד".
— יצחק נבון, הוועדה לבירור פרשת תרומות הדם של עולי אתיופיה: דין וחשבון, משרד ראש הממשלה, תשנ"ו-1996, עמוד 16
ועדת הבירור הממלכתית שבחנה את פרשת הדם בשנת 1996 לא הצליחה לקבוע מי נתן את ההוראה להשמיד את מנות הדם ומה היו שיקוליו, נוכח גלגול האחריות ההדדי בין משרד הבריאות לבין מגן דוד אדום לאחר חשיפת המדיניות[12]. שרי הבריאות אהוד אולמרט, חיים רמון ואפרים סנה נשאלו על ידי הוועדה אם ידעו או נידון בנוכחותם כי לא יתרימו את יהודי אתיופיה, כי תרומותיהם יסומנו וכי הסימון יאפשר את השמדת הדם. שלושת השרים העידו כי לא ידעו זאת, וכי לדעתם השמדתם תרומות הדם בחשאי הייתה אווילית[13]. גם מנכ"לי משרד הבריאות שכיהנו בתקופת השרים האמורים טענו כי לא ידעו על השמדת תרומות הדם[13]. השר אפרים סנה, שכיהן כשר הבריאות בתקופת פעילות ועדת נבון, העיד כי בתום חיפושים רציניים לא נמצאה כל אסמכתא להוראה מעין זו מטעם משרד הבריאות[14]. נמצא רק חוזר שהפיץ ב-8 בינואר 1984 מנהל שירותי האשפוז במשרד הבריאות, ד"ר משה משיח, המנחה את מנהלי בתי החולים לערוך בדיקות מלריה לכל חולה מקרב יוצאי אתיופיה המגיע לבית החולים, לאור מקרי המלריה והצהבת הנגיפית מסוג B שהתגלו בקרב עולים במבצע אחים. בהמשך אותו מכתב נאמר:
באשר להתרמת דם מעולים חדשים מאתיופיה נמסר לנו כי בדיקות סרולוגיות אשר בוצעו במספר קבוצות של עולים כנ"ל, אשר הגיעו ארצה בשנים האחרונות, מצביעות על נוכחות של נגיפי HBs Ag באחוז גבוה (8-12%). במצב זה יש לרשום בעת התרמת דם מעולים מאתיופיה בטופס המלווה את פעולת ההתרמה את מקור הדם, היינו יש לציין "עולה מאתיופיה". הואילו להביא זאת לידיעת בנק הדם במוסדכם...
— יצחק נבון, הוועדה לבירור פרשת תרומות הדם של עולי אתיופיה: דין וחשבון, משרד ראש הממשלה, תשנ"ו-1996, עמוד 15.
לטענת ד"ר משיח, כל כוונת מכתבו הייתה להזהיר את מי שמטפל בדם להישמר בעת הטיפול בדם - קודם שנקבע בבדיקה האם הדם נגוע בנגיפים המחוללים צהבת. ד"ר משיח הוסיף ואמר: ”... המסמך הזה בהחלט כתוב בו רק מה שכתוב בו ולא מה שמישהו היה רוצה שיהיה כתוב בו. לא כתוב בו וזה לא במקרה, שמסמנים את הדם כדי לשפוך אותו. אפילו לא כתוב בו שמסמנים את הדם כדי לא להשתמש בו...” (דו"ח נבון, עמוד 30) כשנשאל אם ההוראה "לסמן יהודי אתיופיה" משמעה "להתרים, לא לבדוק, לא להשתמש, להשמיד את הדם?" השיב ד"ר משיח ”חד משמעית, לא. כל מי שחושב כך מחפש לעצמו כיסוי ולא יותר מכך.” (דו"ח נבון, עמוד 39)
מכתב זה פורש כלשונו על ידי מנהלי בתי החולים והוראותיו יושמו בבנקי הדם של בתי החולים. לעומת זאת, בשירותי הדם של מגן דוד אדום, האוספים כ-90% מהדם הנתרם בישראל, הושמדו בין השנים 1984–1996 כמעט כל תרומות הדם של עולים מאתיופיה וצאצאיהם, ללא ידיעת משרד הבריאות ומבלי ליידע את התורמים. נעשה שימוש רק במספר מצומצם של תרומות דם מקבוצת אוכלוסייה זו, שהשתייכו לסוגי דם נדירים המבוקשים במיוחד. מדיניות ההסתרה חדלה עם חשיפת הפרשה בתקשורת בינואר 1996, אולם השמדת תרומות הדם נמשכה עד יולי 2017, למרות המלצות לשנותה שהוגשו לראש הממשלה ביולי 1996.
פרשת הדם עוררה שלושה גלים עיקריים של מחאה ציבורית: הראשונה עם חשיפתה בשנת 1996, השנייה בשנת 2006 והשלישית בשנת 2013.
התייחסותה של מסקי שיברו לפרשת הדם, עמוד השער של מעריב, 29 בינואר 1996 |
|---|
|
לא נסתפק בוועדה שתבדוק את האירועים הקשורים בבנק הדם. אנחנו דורשים שיטפלו בבעיות האמיתיות: חינוך ברמה נאותה, שינוי מהותי בדרך בה מתייחסים לחיילים שלנו, ויחס שווה מצד משרד הבריאות. לא נקבל את הפרסום של סקירות וסטטיסטיקות בדבר מספר נשאי האיידס בקהילה האתיופית כל עוד לא בודקים באופן דומה איש מהאוכלוסייה הכללית, או מקרב מהגרים מברית המועצות לשעבר, מברזיל, מצרפת, או מכל מקום אחר בעולם הנאור בו יש איידס. אנחנו דורשים שיפרסמו את הסטטיסטיקות המלאות לא רק עבור הומוסקסואלים ואתיופים, אלא עבור כלל החברה. (...) מה שקרה אתמול היה בלתי נמנע. כואב לי שקציני משטרה נפצעו בהפגנה, ואני מאחלת להם החלמה מהירה. חבל מאד שזה קרה, אבל חייבים להבין שזו הייתה תולדה של מציאות בלתי אפשרית, שבה הקהילה האתיופית לא "נשמעה" עד היום, והיחסים איתה לא נוהלו כראוי (...) אני מקווה שמעתה ואילך אנשים יהיו קשובים יותר ויגלו הבנה רבה יותר לבעיות שעמן מתמודדת הקהילה האתיופית. ואני מקווה שלעולם, לעולם לא יהיה צורך בהפגנה נוספת מסוג זה. |
| [5], עמודים 158–159 |
ב-24 בינואר 1996 פרסם העיתונאי רונאל פישר בעיתון מעריב כי מנות דם הנתרמות על ידי עולים מאתיופיה מועברות להשמדה. החשיפה, תחת הכותרת "שקר הדם האתיופי", עוררה תחושות זעם ועלבון ממספר טעמים:
התייחסותו של מולגטה, עובד משרד הקליטה שעלה מאתיופיה בשנות השמונים, לפרשת הדם, 25 בפברואר 1996 |
|---|
|
הם זורקים לנו את הדם כי הם לא רוצים אותנו כאן. אבל לי לא אכפת יותר מה הם חושבים. הם אומרים לנו להוריד את המכנסיים [בשביל ברית מילה], אפילו לאנשים מבוגרים! התורה מצווה לימול פעם אחת, בגיל שמונה ימים, לא פעמיים... יש להם רבי מת והם אומרים שהוא המשיח - האם זה מה שהתורה אומרת? זו פשוט עבודת אלילים! אני יודע מי אני ואם מישהו לא מקבל אותי, לא אכפת לי ממנו. יש לי ילדים וכך אני מורה להם גם. |
| [5], עמוד 168 |
חשיפת פרשת הדם ותגובות שרותי הדם של מד"א הובילו ביום ראשון ה-28 בינואר 1996 להפגנה של בין שמונת אלפים לעשרת אלפים עולים מאתיופיה מול משרד ראש הממשלה בירושלים[22] הם נשאו שלטים כגון "לא ניתן דמנו הפקר", "עם אחד, דם אחד", "אנחנו שחורים אבל הדם שלנו אדום", "אנחנו יהודים כמוך: עצרו את האפרטהייד הגזעני"[23][24] המשטרה, שהעניקה רישיון להפגנה של 850 איש, לא תגברה את כוחותיה למול המפגינים הרבים, לאור ניסיונה בהפגנות השקטות של עולי אתיופיה בשנות השמונים והתשעים[25] השוטרים במקום ניסו לפזר את אלפי המפגינים בעזרת אלות וזרנוקי מים, אך משמקצת המפגינים יידו לעברם אבנים עברו לירי כדורי גומי ורימוני גז מדמיע[26]. 41 שוטרים ולמעלה מעשרים מפגינים נפצעו בהפגנה, בה ניזוקו כמעט כל המכוניות בסביבת משרד ראש הממשלה[27][6] הן המפגינים והן השוטרים השוו בין אלימות המפגינים והשוטרים לבין פיזור הפגנות אלימות בימי האינתיפאדה[28]. החוקר אורי בן אליעזר טען כי השמדת מנות הדם הייתה עבור ישראלים אתיופים צעירים רגע בו הפכו לקבוצה המובדלת על בסיס גזע בחברה הישראלית[24]. ח"כ פרופ' יורם לס, מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר וחבר כנסת בעת חשיפת הפרשה, טען כי מדיניות ההשמדה היא "גזענית וחסרת הצדקה מדעית"[7]. לדבריו, שיעור ההידבקות באיידס גבוה בהרבה בארצות הברית מאשר בישראל ובכל זאת איש מעולם לא שקל למנוע מיהודים אמריקאים לתרום דם[7]. פרופ' לס הוסיף וטען כי "אי אפשר להעליב אנשים ולהונות אותם על ידי לקיחת דם מוורידיהם והשלכתו לאשפה"[7]. גלי הביקורת אודות מדיניות מד"א חדלו כעבור חודש, בעקבות סדרת פיגועי התאבדות שפקדו את ערי ישראל בחודשים פברואר-מרץ 1996[29].
בעיצומה של ההפגנה זומן מארגנה אדיסו מאסלה ללשכת ראש הממשלה שמעון פרס, שהבטיח לו להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבחן את פרשת הדם לצד שאר היבטי היחס המפלה כלפי יהודי אתיופיה[30] "השגנו ביום אחד מה שלקח לתימנים ארבעים שנה להשיג!" זעק מאסלה בפני המפגינים בצאתו מן הפגישה, כשהוא מתייחס לוועדת החקירה הממלכתית שהוקמה בשנת 1995 לחקירת פרשת ילדי תימן[30]. בפועל הוקמה ועדת בירור ציבורית בעלת סמכויות מוגבלות יותר, בראשות הנשיא לשעבר יצחק נבון.
בתחקיר עיתונאי שפרסמה חברת החדשות של ערוץ 2 בתאריך 31 באוקטובר 2006 נחשף כי לא נעשה שימוש בתרומות הדם של עולים מאתיופיה[31]. בעקבות התחקיר התחדשו ההפגנות אודות פרשת הדם, הפעם בהובלת צעירים שהוריהם עלו מאתיופיה[32][33]. בעקבות המחאה הבטיח שר הבריאות יעקב בן יזרי להקים ועדה מקצועית שתבחן כיצד ניתן לפתור את הסוגיה, אולם זו לא הוקמה בפועל[34]. עם זאת הביאה המחאה לעדכון הנחיות מד"א ב-15 באפריל 2007, כך שילידי ישראל שהוריהם עלו מאתיופיה יוכלו לתרום דם, בדומה לשאר ילידי ישראל[34][35]. על אף טענות מד"א משנת 2007 כי "מעולם לא נאסר על אתיופים ילידי ישראל לתת תרומת דם"[35], עמדה ועדת נבון עוד בשנת 1996 על האבסורד שבפסילת דמם של ילידי הארץ רק בשל מוצא הוריהם[36] והמליצה פה אחד לבטל הנחיה זו[37], אולם המלצותיה לא יושמו.
בדצמבר 2013 סירב צוות מד"א להתרים דם מחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, שעלתה מאתיופיה בגיל 3, בתואנה כי לבני העדה האתיופית יש "סוג דם מיוחד"[38][39]. בעקבות זאת סילק יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין את צוות מד"א מהכנסת והושמעו גינויים חריפים מצד נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרים ונבחרי ציבורי נוספים[3]. מנהלת שרותי הדם של מד"א טענה כי צוות המתרימים נהג על פי נוהלי משרד הבריאות, אשר פוסלים לקיחת דם ממי ששהה שנה או יותר במדינה שבה שכיחות האיידס גבוהה[38]. בעקבות המחאה הציבורית, שהקיפה הפעם גם מגזרים נוספים מלבד ציבור העולים מאתיופיה, מינתה שרת הבריאות יעל גרמן ועדה מקצועית במשרדה לצורך "בחינת תרומות דם מאוכלוסיות המוגדרות כיום כאוכלוסיות בסיכון", בראשות פרופסור מנפרד גרין.
הסערה הציבורית עם חשיפת פרשת הדם הביאה להקמת ועדת בירור ציבורית בראשות הנשיא לשעבר יצחק נבון. הוועדה התבקשה לבדוק "את פרשת תרומות הדם של עולי אתיופיה, על היבטיה השונים, כולל השלכותיה החברתיות והציבוריות"[40]. בניגוד להבטחות שניתנו ביום ההפגנה, לוועדה לא הייתה סמכות להורות על התייצבות לדין (subpoena) ודיוניה צומצמו לבחינת ההיבטים הרפואיים של השמדת תרומות הדם, תוך התעלמות משאר הסיבות למחאה[41].
ועדת נבון דנה באריכות בתהליכי קבלת ההחלטות במשרד הבריאות ובמד"א, ומצאה בהם ליקויים רבים[42]. על מכתבו של ד"ר משה משיח משנת 1984 נאמר כי "אינו ברור וחד-משמעי ועל כן כל אחד היה יכול לייחס לו משמעות אחרת"[43]. הוועדה לא פסלה את האפשרות כי הוראות ההשמדה ניתנו בעל פה, במנותק ממכתבו של ד"ר משיח[44]. זאת אף כי ד"ר משיח העיד כי למיטב ידיעתו מעולם לא דנו בדמם של העולים מאתיופיה, וד"ר בר-שני העידה כי אינה זוכרת כל דיון שהתקיים בנושא או הוראות בעל-פה שניתנו לה[14]. ד"ר בר-שני אף לא יכלה לקבוע בוודאות אם אמנם לא נעשה שימוש במנות הדם המסומנות במגן דוד אדום[14]. בתזכיר שהגיש לוועדת נבון במאי 1996, הודה היועץ המשפטי של מד"א כי לבנקי הדם לא ניתנו מעולם הנחיות מסודרות בנושא תרומות הדם של עולי אתיופיה, למעט ההנחיה של ד"ר משיח מינואר 1984 לסמן את מנות הדם של עולי אתיופיה[45]. הוועדה לא הצליחה לקבוע מי נתן את ההוראה להשמיד את מנות הדם ומה היו שיקוליו, אולם עלה בידה לקבוע כי ההוראה ניתנה שש שנים לפני שאותר נשא ה-HIV הראשון בקרב עולי אתיופיה, וממילא לא היה לה כל קשר למחלת האיידס[12]. זאת בניגוד לטענות שהפיצו שרותי הדם של מד"א בתקשורת לאחר חשיפת פרשת הדם[6].
סיכום הממצאים שהובאו בפני ועדת נבון על ידי חברת הוועדה נתמר הלל |
|---|
|
5. התייחסתי באריכות מה לדרך קבלת ההחלטה בעניין בו אנו דנים, כדי להמחיש את הדרך על פיה התקבלה ההחלטה - ספק אם הדיבור "קבלת החלטה" - אינו מחניף יתר על המידה לתהליך שנפרש בפנינו - אני קובעת שלא התקיים הליך סביר של קבלת החלטות. מה שנלמד מהעובדות שנפרשו בפנינו הוא, שתחילת הנהגת המדיניות בנוגע לתרומות הדם של עולי אתיופיה מקורה בפרשנות של מכתבו של ד"ר משיח - אם נקבל את עדותו, הרי שמדובר אף בפרשנות מוטעית. משמעות מסקנה זו, היא שהחלטה כה משמעותית, לגבי מדיניות התרמות הדם התקבלה על סמך פרשנות של מכתב יחיד של מנהל שירותי האשפוז. לא נתקלנו באף ממצא שיעיד שנעשה ניסיון כלשהו לנסות ולהבהיר את כוונת המכתב, שעל פי עדות ד"ר בר שני, כיום, לא ברור מה מסתתר מאחוריו. זאת ועוד, מסתבר שלא קדמו להחלטה דיונים, והתייעצות עם מומחים, הן לגבי הפן הרפואי, והן לגבי הפן החברתי. במהלך דיוני הוועדה הסתבר שקיימת ועדת תיאום עליונה, לתיאום בין בנק הדם למשרד הבריאות - אך נראה שמנהלי בנק הדם לא טרחו להעלות את הסוגיה בפני הוועדה הנכבדה. קובץ ההוראות של משרד הבריאות בסוגיית התרמות הדם - לא כלל כל התייחסות לסוגיה. עמדת בנק הדם, שהוצגה בפנינו, במסמך שכתב יועצה המשפטי, היא שהאחריות על קביעת מדיניות בענייני התרמות הדם היא של משרד הבריאות - דווקא לאור עמדה זו, תמוה שבעתיים, מדוע לא פנו ראשי בנק הדם למשרד הבריאות בדרישה שינחו אותם בצורה מפורשת ובהירה לעניין מדיניות התרמת הדם.
|
| דו"ח נבון, עמוד 32. ההדגשות במקור. |
הוועדה המליצה פה אחד להחליף את האיסור הגורף על קבלת תרומות דם מעולים מאתיופיה בדחייה זמנית, שתשמור על בטיחות מקבלי הדם ומאידך תנקוט "אמת מידה שווה בנושא תרומות הדם":
1. לא תילקח תרומת דם ממי שחזר ב-12 החודשים האחרונים מארץ אנדמית לאיידס.
2. לא תילקח תרומת דם ממי שהתגורר או שהה בארץ אנדמית לאיידס בעשר השנים האחרונות, תקופה העולה על 6 חודשים.
3. לא תילקח תרומת דם ממי שמשתייך לקבוצות הסיכון הבאות: המופילים, נרקומנים, הומוסקסואלים ועוסקים בזנות.
4. לא תילקח תרומת דם ממי שקיים ב-12 החודשים האחרונים יחסי מין עם מי שנכלל בסעיפים 1, 2, או 3.
5. לא תילקח תרומת דם ממי שקיים ב-12 החודשים האחרונים יחסי מין עם מי שהיו לו יחסי מין, בעשר השנים שקדמו, עם מי שנכלל בסעיפים 1,2, או 3, עד כמה שניתן הדבר לבירור.
(...) מעיון בהנחיות הנ"ל עולה כי בן העדה האתיופית שנולד בארץ או שעלה מאתיופיה לפני למעלה מ-10 שנים ולא קיים יחסי-מין עם מי ששהה יותר משישה חודשים בעשר השנים האחרונות באתיופיה או בארץ אחרת אנדמית לאיידס, יוכל לתרום דם ככל אזרח ישראלי אחר.
— דו"ח נבון, המלצות הוועדה לגבי התרמת דם מכאן ולהבא, עמודים 23–24
ביולי 1996 הוגשו המלצות ועדת נבון לראש הממשלה בנימין נתניהו, אך הן לא יושמו בפועל. בפרט, נותר על כנו האיסור לצמיתות על קבלת דם מילידי אתיופיה, עד יישומן החלקי של המלצות ועדת גרין ביולי 2017. כמו כן נותר על כנו האיסור לצמיתות על קבלת דם מילידי ישראל ממוצא ביתא ישראלי, עד ביטולו באפריל 2007.
ערך מורחב – ועדת גריןעם כניסתה של יעל גרמן לתפקיד שרת הבריאות בחודש מרץ 2013, הורתה השרה לבחון מחדש את הסעיף האוסר על גברים המקיימים יחסי מין עם גברים לתרום דם[48][3]. המחאה שהתעוררה בדצמבר 2013 בעקבות סירוב צוות מד"א לקחת דם מח"כ פנינה תמנו-שטה, שעלתה לישראל מאתיופיה בגיל 3, הובילה למינוי "הוועדה לתרומות דם לאוכלוסיות הנמצאות כיום בהגדרת אוכלוסיות בסיכון" במשרד הבריאות. הוועדה הורכבה ממומחים לבריאות הציבור מישראל ומארצות הברית, מנהלי בנקי דם מישראל ומבריטניה, מומחים למחלות זיהומיות, פרופסור לפילוסופיה של המוסר (פרופ' אסא כשר), יו"ר ארגון רופאים יוצאי אתיופיה (ד"ר דניאל רדאי) ופעיל חברתי שהוריו עלו מאתיופיה (אשר אליאס)[49]. יו"ר הוועדה היה פרופסור מנפרד גרין, ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה ובכיר לשעבר במשרד הבריאות.
בניגוד לוועדת נבון, שהוסמכה לבחון את השמדת תרומות הדם של העולים מאתיופיה וצאצאיהם, הוסמכה ועדת גרין לבחון מחדש את כל התבחינים לקבלת תורם דם, לחומרא ולקולא. בנוסף התבקשה הוועדה "לפתח תוכנית לאומית יעילה לסינון דם, במסגרת השואפת לאפס אחוזי סיכון להידבקות במחלה נגיפית דרך תרומת דם". בעקבות קול קורא שפרסמה הוועדה פנו אליה ארבע אוכלוסיות בבקשה לבחון מחדש את התבחינים:[50] ילידי ארצות אנדמיות לנגיף HIV, גברים המקיימים יחסי מין עם גברים, טרנסג'נדרים שעברו ניתוח לשינוי מין ותורמים שגילם עולה על 65. כמו כן בחנה הוועדה את הסיכון הנשקף למטופלים מקבלת מוצרי דם נגועים בנגיפי הפטיטיס B והפטיטיס C, לאור נתונים אפידמיולוגיים שהוצגו בפניה אודות תפוצת נגיפים אלה בישראל.
הוועדה מצאה כי בישראל קיימים פערי מידע משמעותיים בנוגע להימצאות נגיפים המועברים בעירוי דם, בעיקר נגיפי הפטיטיס B והפטיטיס C, אף כי שכיחות הנגיפים הללו בישראל גבוהה בהרבה מזו של נגיף HIV, מחולל מחלת האיידס. כך למשל, על פי נתוני שרותי בריאות כללית עמדה הימצאות נגיפי הפטיטיס B והפטיטיס C בסוף שנת 2010 על 1.75% ו-1.96%, בהתאמה, כשלמעלה מ-80% מנשאי הנגיפים הללו בישראל היו בלתי מאותרים[51][52]. על פי הערכות משרד הבריאות עמדה הימצאות נגיף HIV באותה השנה על 0.10%, כש-32% מנשאי הנגיף בישראל היו בלתי מאותרים[53]. הנתונים באיכות הנמוכה ביותר שעמדו לרשות הוועדה נגעו להימצאות נגיף הפטיטיס C, עבורו לא קיים כיום חיסון. המחסור בנתונים פגע ביכולתה של הוועדה לאמוד כמותית את הסיכון הנשקף ממנו למטופלים[54].
הפער הגדול בין הימצאות נגיפי ההפטיטיס לבין הימצאות נגיף HIV התבטאה באופן עקבי גם בשכיחות תרומות הדם המזוהמות שהתגלו בבדיקות שרותי הדם. 90.5% מהמנות המזוהמות שהתגלו בשנים 1987–2013 היו נגועות בנגיפי הפטיטיס ורק 0.9% מהמנות המזוהמות שהתגלו היו נגועות בנגיף HIV[55], אף כי תקופת החלון בה נגיפי הפטיטיס אינם ניתנים לגילוי ארוכה מתקופת החלון בה נגיף HIV אינו ניתן לגילוי (23–34 ימים לעומת 6–11 ימים)[56]. חיווי נוסף לחשש המרכזי מנגיפי הפטיטיס הגיע ממקרים בהם התעורר חשד להדבקת מטופלים שקיבלו תרומת דם. מתוך 185 דיווחים שהתקבלו בשנים 1993–2013, היו 94 דיווחים אודות הדבקה אפשרית בנגיף הפטיטיס B, 78 דיווחים אודות הדבקה אפשרית בנגיף הפטיטיס C, שבעה דיווחים אודות הדבקה אפשרית בנגיף HIV ושישה מקרים אודות הדבקה אפשרית במחוללי מחלות אחרים[57]. בשנת 2012 נרכשה מערכת בדיקה רגישה יותר לאיתור פתוגנים (NAT (אנ')). בבדיקה של כלל התורמים מן השנים 2008–2012 אותרה דלקת כבד סמויה מסוג B ב-52 תורמי דם שנבדקו. לאור העובדה שכ-130 מוצרי דם הוכנו מתרומותיהם, מובטח כי חלק מהמטופלים שקיבלו מוצרים אלה נדבקו בהפטיטיס B. הוועדה הסיקה מכאן כי הסיכון הרב ביותר למטופלים נשקף מנגיפי הפטיטיס[58]. בפני הוועדה הוצגו נתונים מאוקטובר 2010 לפיהן שיעורי הנשאות של הפטיטיס C (עבורו לא קיים עדיין חיסון, נכון לשנת 2022) גבוהים במיוחד בקרב ילידי מדינות ברית המועצות לשעבר (1-6%) וכן בקרב ילידי רומניה ומרוקו (כ-1.3%). הוועדה מצאה כי שרותי הדם של מד"א לא דוחים תורמים ששהו במדינות אנדמיות אלה, או שקיימו יחסי מין עם אנשים ממדינות אלה, בניגוד לטענת מד"א בפני הוועדה לפיה הם נצמדים לרשימת המדינות האנדמיות שמפרסם ארגון הבריאות העולמי[59].
לאור זאת המליצה הוועדה כי משרד הבריאות ינהל מאגר מידע העוקב אחרי:
לצורך אומדן כמותי של השינויים בסיכון הנשקף למטופלים כתוצאה של שינוי התבחינים הקיימים, נעזרה הוועדה במודל מתמטי שפיתחו ד"ר גרי גינסברג, ד"ר עמית הופרט, ד"ר דניאל שם טוב ופרופ' אד קפלן. המודל הביא בחשבון טעויות אנוש, "תקופת חלון" בה מנת הדם מידבקת אך ריכוז נגיף ה-HIV בה נמוך מסף הגילוי, תוצאה שלילית כוזבת (שגיאה מסוג II), נשאים בלתי מאותרים והפקה של מספר מוצרי דם מזוהמים מאותה תרומת דם. לשם חומרה הניח המודל כי נשאים ידועים של נגיפים קטלניים תורמים דם בהסתברות זהה למי שאינו נשא ידוע. המודל העלה כי במקרה הגרוע ביותר, ביטול התבחינים הנדונים כליל צפוי להוסיף 6.6 הדבקות בעשור: 4.34 הדבקות בעשור מתרומות של גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (גמ"ג) ו-2.26 הדבקות בעשור מתרומות של ילידי ארצות אנדמיות לנגיף HIV, בנוסף ל-1.37 הדבקות בעשור הצפויות ממילא מתרומות של מועמדים אחרים[57][60]. מודל הסיכון חזה כי דחייה זמנית למשך שנה ממועד קיום יחסי המין האחרונים עם גברים תגדיל את הסיכון הנשקף להדבקה בנגיף HIV ב-0.1 הדבקות בעשור (כלומר, הדבקה אחת נוספת במאה שנה), בעוד שדחייה זמנית למשך חמש שנים תגדיל את הסיכון ב-0.05 הדבקות בעשור (כלומר הדבקה אחת נוספת במאתיים שנה)[61]. הוועדה החליטה כי אינה יכולה להמליץ על מדיניות הפוגעת ולו במעט בבטיחות המטופלים.
הוועדה פנתה לגופים מקבילים במדינות מפותחות אחרות במטרה לברר מה מדיניות ההתרמה הקיימת בהן, וכיצד היו ממליצים לישראל לנהוג לאור התפוצה הידועה של גורמים מחוללי מחלות במגזרים הנדונים. הסתבר כי ישראל היא המדינה המפותחת היחידה הפוסלת מועמדים לתרומה על סמך ארץ הלידה שלהם[62][2]. במדינות אחרות נהוגה דחייה של מועמדים ששהו בארצות אנדמיות לפתוגנים נבחרים, או קיימו יחסי מין עם אנשים מארצות אלה, אולם דחייה זמנית זו קשורה להתנהגות המועמד ולא לארץ בה נולד. חברי הוועדה החליטו פה אחד להמליץ על הסרת התבחין הייחודי לישראל, הפוסל לצמיתות מועמדים לתרומה שנולדו או גרו מעל שנה בארצות אנדמיות לנגיף HIV. זאת לאחר שנוכחו לדעת כי תבחין זה אינו מועיל להפחתת הסיכון, בהינתן התבחין הקיים ממילא והמקובל בעולם, בדבר דחייה זמנית של מועמדים ששהו במדינות אנדמיות לנגיף[63]. הוועדה המליצה כי מועמדים שגרו מעל שנה במדינות אנדמיות לנגיף HIV יורשו לתרום דם בחלוף עשר שנים ממועד הגעתם לישראל. תקופת המתנה ממושכת זו נועדה להבטיח כי:
על אף תקופת ההמתנה הממושכת, אפשרו הנחיות אלה לכ-98% מן העולים מאתיופיה לתרום דם (בכפוף לעמידה ביתר התבחינים) מאחר שרוב העולים מאתיופיה עלו לישראל בשלהי המאה העשרים[2].
בסוף אפריל 2015 הוגשו המלצות הוועדה למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' ארנון אפק[2]. בנובמבר 2016 חשף העיתונאי עידו אפרתי בעיתון הארץ כי משרד הבריאות אינו מפרסם את המלצות הוועדה, דן בהן או מאשר אותן, אף כי התקבלו על דעת כל חבריה[2]. חברי הוועדה טענו כי אין סיבה רפואית לא לקבל את ההמלצות, שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן טענה כי הן לא מאומצות עקב הסעיף הנוגע ללהט"ב ועמותת רופאים לזכויות אדם טענה כי ההמלצות לא מיושמות כתוצאה מגזענות ודעות קדומות של בכירים במשרד הבריאות[2]. בעקבות החשיפה נקבע דיון דחוף במשרד הבריאות, בו אושרו המלצות הוועדה[2][65]. בתחילת יולי 2017 בוטלה בפועל הדחייה לצמיתות של תורמי דם ילידי אתיופיה ושל גברים המקיימים יחסי מין עם גברים, על פי המלצות הוועדה. כמו כן הוסרה המגבלה על גיל התורם, בהתאם להמלצות הוועדה. בשנה שחלפה מאז עדכון ההנחיות נוספו למעגל התורמים עוד 550 תורמי דם ילידי אתיופיה, מלבד כ-500 התורמים ילידי הארץ שהוריהם נולדו באתיופיה[66].
המלצות אחרות של הוועדה לא יושמו עד כה (נכון לאוקטובר 2019):
עידו אפרתי, משרד הבריאות מסתיר המלצת ועדה לקבל תרומות דם מיוצאי אתיופיה, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2016Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
