פרס טרנר

פרס טרנר
Turner Prize
	גלריית טייט בלונדון
תיאור	פרס בתחום האמנות העכשווית
מדינה	הממלכה המאוחדת
הגוף המעניק	גלריית טייט
תקופת הפרס	1984–הווה (כ־40 שנה)
נקרא על שם	ויליאם טרנר
	אתר רשמי

פרס טרנר (באנגלית: Turner Prize) הוא פרס הניתן מדי שנה לאמנים בריטים בתחום האומנות העכשווית עבור תערוכה יוצאת דופן או עבור הצגה של עבודותיהם ב-12 החדשים שקדמו למתן הפרס. הפרס שניתן מטעם גלריית טייט נקרא על שם הצייר הבריטי ויליאם טרנר.

עובדות מהירות תיאור, מדינה ...

סגירה

הפרס נוסד בשנת 1982 על ידי קבוצה תורמים של גלריית טייט שהתאחדה וקראה לעצמה "פטרוני האמנות החדשה". מטרתם הייתה לעזור ברכישת אמנות בריטית צעירה לאוסף של גלריית טייט ולעודד התעניינות רחבה באמנות עכשווית. הקבוצה חיפשה לפרס שם שיהיה קשור לאמנות הבריטית. הם בחרו בטרנר בחלקו משום שהוא עצמו רצה לייסד קרן לתמיכה באומנים צעירים. ובחלקו משום שעבודותיו היו בזמנו, שנויות במחלוקת.

התערוכה והפרס הם בחסות מסחרית. בשנת 1987, הכסף נתרם על ידי בנק השקעות דרקסל ברנהאם למברט (אנ'). משנת 1990 ואילך עברה החסות לידי ערוץ 4 שהכפיל את הסכום וליווה את האירוע בפרסום טלוויזיוני נרחב. בשנת 2004 עברה החסות לחברה לייצור ג'ין בשם גורדונ'ס. החברה העלתה את סכום הפרס שעומד כיום על סכום של 40,000 ליש"ט.
הצעות למועמדים מתקבלות כל שנה מאנשי מקצוע. במשך שלושה שבועות בחודש מאי, יכול גם הקהל הרחב להגיש הצעות למועמדים. למרות מראית עין דמוקרטית זאת, להצעות הקהל יש השפעה מעטה ביותר, כפי שמעידה לין ברבר (אנ'), אחת מהשופטות בפרס בשנת 2006^[1].
הרכב חבר השופטים כולל אוצרים ומבקרי אמנות, מנהל גלריית טייט סר ניקולאס סרוטה (אנ') משמש יושב ראש הוועדה מתחילת עבודתו בגלריה. בשנת 2007 הוצגה התערוכה בעיר ליברפול כדי לקדם את מועמדותה לתואר בירת התרבות של אירופה. אז החליף מנהל גלריית טייט בעיר את סר ניקולאס כיושב ראש חבר השופטים. לאחר מכן הוחלט כי בכל שנה שנייה תוצג התערוכה במוזיאון מחוץ ללונדון. בשנת 2011 בפעם הראשונה יושמה ההחלטה, והתערוכה הוצגה במוזיאון בגייטסהד, שם גם הוכרז הזוכה.
צוות שופטים מתמנה כל שנה מחדש ומחליט על ארבעת המועמדים הראשונים. הוועדה מתבססת בבחירותיה גם על חוות דעתם של אנשי אמנות נוספים ממגוון תחומים. אמנים הנבחרים מציגים במשך מספר חודשים את עבודותיהם בגלריית טייט. לאחר מכן, בחודש דצמבר של אותה שנה מוכרז מתוכם הזוכה בפרס. הפרס מוענק לאמן הזוכה בידי אישיות תקשורתית מפורסמת בשנת 2006 הייתה זו יוקו אונו ובשנת 2012 הוענק הפרס בידי ג'וד לאו.
במשך העשורים האחרונים נחשב הפרס כאחד המענקים החשובים והיוקרתיים באמנות באירופה. ההצלחה התקשורתית שלו תרמה לפרסומן של קבוצות אמנים כמו "האמנים הבריטיים הצעירים", Cool Britannia, ואחרים. רוב האמנים שהיו מעמדים לפרס החלו להיות מוכרים בדעת הקהל רק לאחר הצגת המועמדות ומחירי עבודותיהם החלו לעלות באופן משמעותי. לדוגמה, מחירי יצירותיו של הפסל אניש קאפור עלו ב-61% לאחר זכייתו בפרס^[2]. בין הזוכים בפרס ב-26 השנים שחלפו נמצאים אמנים שתרמו לא רק לשדה האמנות הבריטי, אלא גם לזה הבינלאומי, בהם גילברט וג'ורג', ריצ'רד דיקון, טוני קרייג, ריצ'רד לונג, אנטוני גורמלי, דאגלס גורדון, ג'יליאן וורינג, כריס אופילי, סטיב מקווין, וולפגנג טילמנס, מארק וולינגר, ריצ'רד רייט, אניש קאפור, דמיאן הירסט, הלן מרטן ולוביאנה הימיד.

פרס טרנר לשנת 2017 הוענק ללובאינה הימיד (אנ'), ילידת טנזניה, בת 63. יצירותיה עוסקות בקולוניאליזם וגזענות. היא הזוכה הראשונה שאינה לבנה וגם הזוכה המבוגרת ביותר.

פרס טרנר לשנת 2019 הוענק לאומניות הלונדוניות תאי שני (אנ') והלן קאמוק (אנ'), לאומן הירדני-לבנוני לורנס אבו חמדאן (אנ') ולאומן הקולומביאני אוסקר מורילו (אנ'). "הפרס השנה היה פוליטי במיוחד, ועסק בעבודות שחקרו נושאים כמו הגירה, פטריארכיה, עינויים וזכויות האדם. האמנים ביקשו מהשופטים לא להעמיד את הנושאים הללו אחד כנגד השני אלא לחבר ביניהם"^[3].

פרס זה עורר לעיתים מחלוקות ומחאות ציבוריות בעיקר בשל מוצגים כמו חוסר היתכנותו הגשמית של המוות במוחו של אדם חי של דמיאן הירסט או "המיטה שלי" עבודת האמנית טרייסי אמין שהציגה את חדר שינה שלה בו שכבה מספר ימים לאחר ניסיון ההתאבדות שלה^[4]. גם בקרב אנשי מקצוע חלוקות הדעות על הפרס, יש הטוענים שאין תחליף לפרס בתור אמצעי לקירוב הקהל הרחב לאמנות מודרנית^[5]. המתנגדים טוענים שהאמנים מציגים משהו שנראה במבט ראשון מרתיע ומעורר מחשבה אולם, לאחר מכן מתברר כמשהו בנלי ביותר.^[6]