פריס דנינג

פריס צ'יפמן דנינג (באנגלית: Paris Chipman Dunning;‏ 15 במרץ 1806 – 9 במאי 1884) היה פוליטיקאי אמריקאי מאינדיאנה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של אינדיאנה, כחבר הסנאט שלה, כנשיא הזמני של הסנאט, כסגן המושל העשירי של אינדיאנה, וכמושל אינדיאנה התשיעי מדצמבר 1848 ועד דצמבר 1849. הוא האדם היחידי שהחזיק בכל אחד מהתפקידים הנבחרים כפי שהוגדרו בחוקת 1816 של אינדיאנה. תקופת כהונתו הקצרה כמושל עמדה בסימן זימון הוועידה החוקתית של אינדיאנה ועמדה בצילו של הוויכוח הלאומי נגד העבדות, כאשר דנינג האיץ במנהיגי מדינתו להעביר את החלטות המדינה אל הקונגרס שהביעו את ההתנגדות להרחבת העבדות. כנציג בוועידה שהתקיימה לאחר מכן, הוא קידם בהצלחה רפורמות חקיקתיות וחינוכיות. כאשר פרצה מלחמת האזרחים האמריקנית, ניתק דנינג את עצמו מהמפלגה הדמוקרטית ושב לסנאט המדינתי במהלך המלחמה. לאחר מכן, עם סיום כהונתו, הוא חידש את עיסוקו בעריכת דין. הוא המשיך להיות דמות פופולרית באינדיאנה, אך דחה כמה הצעות להתמודד על משרות ציבוריות לאחר פרישתו מן החיים הפוליטיים.

פריס דנינג
Paris C. Dunning

פריס דנינג
לידה	15 במרץ 1806 גרינסבורו, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית
פטירה	9 במאי 1884 (בגיל 78) בלומינגטון, אינדיאנה, ארצות הברית
שם מלא	פריס צ'יפמן דנינג
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות רוז היל, בלומינגטון, אינדיאנה, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מושל אינדיאנה ה־9 26 בדצמבר 1848 – 5 בדצמבר 1849 (345 ימים) → ג'יימס וייטקומב ג'וזף רייט ←
סגן מושל אינדיאנה ה־10 9 בדצמבר 1846 – 26 בדצמבר 1848 (שנתיים) תחת מושל אינדיאנה ג'יימס וייטקומב → ג'סי ברייט ג'יימס הנרי ליין ←
חבר הסנאט של אינדיאנה 5 בינואר 1861 – 9 בינואר 1867 (6 שנים)
4 בדצמבר 1836 – 5 בדצמבר 1840 (4 שנים)
חבר בית הנבחרים של אינדיאנה 4 בדצמבר 1833 – 5 בדצמבר 1836 (3 שנים)

ראשית חייו

פריס דנינג נולד בגרינסבורו שבקרוליינה הצפונית כצעיר מבין ששת בניהם של ג'יימס ורייצ'ל נורת' דנינג. הוא למד באקדמיית גרינסבורו הסמוכה ובגיל 17 סיים את לימודיו. עם סיום לימודיו הוא החל ללמוד רפואה באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל. לאחר מות אביו, עברו דנינג, אמו, ואחד מאחיו הגדולים לבלומינגטון שבאינדיאנה, שם הוא לימד לזמן מה כמורה בבית ספר. בבלומינגטון הוא הכיר את שרה אלכסנדר והשניים נישאו ב-1826 ונולדו להם ארבעה ילדים.

דנינג ורעייתו עברו לזמן קצר ללואיוויל, קנטקי כדי להשלים את הכשרתו הרפואית ולאחר מכן הוא פתח מרפאה ברוקוויל, אינדיאנה. מרפאה זו התקיימה זמן קצר, שכן הוא גילה יותר עניין במשפטים. הוא שב לאימו ולאחיו הגדול בבלומניגטון והחל ללמוד משפטים במשרדם של מי שלימים כיהן כמושל ג'יימס וייטקומב ושל חבר בית הנבחרים של ארצות הברית טילמן האוורד. ב-1833 התקבל דנינג ללשכת עורכי הדין. כאשר עבד כעורך דין הוא הכיר את מנהיגי המפלגה הדמוקרטית באינדיאנה והרשים רבים מהם שראו בו כמועמד פוטנציאלי למשרה ציבורית.

מחוקק

ב-1833 נבחר דנינג לייצג את מחוז מונרו בבית הנבחרים של אינדיאנה. לתפקיד זה הוא נבחר לכהונות נוספות פעמיים וכיהן בו בסך הכול שלוש שנים עד 1836. באותה שנה הוא נבחר לסנאט של אינדיאנה כנציג מחוזות מונרו ובראון. במהלך שנותיו כמחוקק באינדיאנה הצביע דנינג בעד חוק העבודות הציבוריות של מאמות', שהוביל את אינדיאנה לפשיטת רגל ב-1841. בסנאט כיהן דנינג שתי תקופות כהונה של שלוש שנים כל אחת לפני שפתח את משרד עורכי הדין שלו בבלומינגטון ב-1840. פרישתו מתפקיד נבחר הציבור הייתה קשורה ככל הנראה לתמיכתו בחוק העבודות הציבוריות. הוא המשיך להיות פעיל במפלגה, ובבחירות לנשיאות של 1844 הוא היה אלקטור והצביע בעד ג'יימס פולק.

סגן מושל אינדיאנה

ב-1846 התמודד וייטקומב בבחירות לתקופת כהונתו השנייה כמושל. הוא בחר בדנינג כשותפו למרוץ וכסגן המושל, והם ניצחו. בתפקיד סגן המושל כיהן דנינג עד שווייטקומב נבחר בדצמבר 1846 לסנאט של ארצות הברית. וייטקומב התפטר מכהונתו כמושל ודנינג הושבע במקומו.

מושל אינדיאנה

דנינג כיהן תקופה קצרה יחסית כמושל, אך היו אלו זמנים של כמה אירועים בעלי חשיבות רבה באינדיאנה. המדינה אך יצאה אז מתקופה של פשיטת רגל, ודנינג פיקח על השלב הסופי של התהליך, הבטיח שמיזמי העבודות הציבוריות יועברו לבעלי החוב של המדינה ושעסקת הפחתת החוב תבוצע במלואה. באותה עת התנהל בקונגרס דיון על הרחבת העבדות בטריטוריות המערביות, שהוביל לעוינות מרה בין מנהיגי מדינות הצפון לבין מנהיגי מדינות הדרום. דנינג נשא נאום בבית המחוקקים של אינדיאנה שבו הוא גינה את הרחבת העבדות וקרא לביטולה ההדרגתי. הוא היה המושל הראשון שבלט בהתנגדותו לעבדות מאז ויליאם הנדריקס, והמליץ שבית המחוקקים יקבל החלטה שתועבר לקונגרס. בתגובה העביר בית המחוקקים החלטה תקיפה שבה היא בקשה מנציגי אינדיאנה בקונגרס להתנגד להרחבת העבדות.

המושל וייטקומב כבר החל קודם לכן תהליך בבית המחוקקים לזימון ועידה חוקתית, ודנינג המשיך לתמוך במאמצים לקיום משאל עם לשינוי חוקת המדינה. בדצמבר 1849 סיים דנינג את כהונתו כמושל ושב לעיסוקו בעריכת דין.

הוועידה החוקתית

ב-1850 אישר ציבור הבוחרים באינדיאנה את כינוסה של הוועידה החוקתית שנועדה להחליף את חוקת המדינה. דנינג היה אחד הנציגים הבולטים לוועידה ולקח על עצמו את ההובלה בקידום כמה רפורמות. בין הצעותיו נמנו איסור על חקיקה מיוחדת, שכן בית המחוקקים של אינדיאנה נודע לשמצה על העברת חוקים שהיו רלוונטיים למחוזות מסוימים או ערים מסוימות. דנינג הצליח להכניס סעיף לפרק 4 לחוקה שדרש שכל החוקים שיועברו על ידי בית המחוקקים יהיו תקפים באופן שווה לכלל המדינה, ובכך שם קץ לנוהג זה.

עמדתו בנוגע לבתי הספר הציבוריים הובילה גם היא לתוספת לפרק 8 לחוקה. שיעור האוריינות באינדיאנה ירד מ-90 אחוזים ב-1840 ל-80 אחוזים ב-1850, ובהיותו חבר במועצת אוניברסיטת אינדיאנה בשנים 1841–1868, היה דנינג מודע למצב הקשה של החינוך הציבורי במדינה. הצעותיו הבטיחו הזדמנות שווה לנשים בחינוך הציבורי, נוהג שלא היה מקובל ברוב מדינות ארצות הברית. הוא גם חיזק את מוסדות החינוך כאשר דאג למימון מערכת בתי הספר הציבוריים על ידי המדינה, ובמקביל התאפשר למועצות בתי הספר המקומיות לשלוט בתוכניות הלימודים באזוריהם, בהעסקת מורים ובארגון בתי הספר.

שנותיו האחרונות

ב-1856 נבחר דנינג כמועמד המפלגה הדמוקרטית לקונגרס, אך הוא דחה את ההצעה בעיקר בשל טבעה הפלגני של המפלגה באותה תקופה. יחד עם רבים במפלגה הוא התעמת עם מנהיגי המפלגה באינדיאנה שגילו אהדה למדינות הדרום. ב-1860 הוא קיבל על עצמו את מינוי המפלגה כנציג בוועידת המפלגה שהתקיימה בצ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית ובוועידה השנייה שהתקיימה בבולטימור. בשתי הוועידות הוא הצביע בעד סטיבן דאגלס והעדיף פשרה בשאלת העבדות. כאשר פרצה מלחמת האזרחים האמריקנית באותה שנה, הכריז דנינג בפומבי על נאמנותו לאיחוד והיה פעיל בגיוס אנשים לטובת המאמץ המלחמתי. בסיכומו של דבר הוא היה אחראי על גיוסם של כמעט שני רגימנטים מלאים.

ב-1861 עזב דנינג את המפלגה הדמוקרטית, נבחר לכהונה נוספת בסנאט של אינדיאנה כמועמד עצמאי, ותמך במושל המדינה הרפובליקני עד תום המלחמה. המושל, אוליבר מורטון, לקה בשבץ מוחי ב-1865 ונסע לאירופה כדי לקבל טיפול רפואי. במקומה היה קונרד בייקר למושל בפועל, ודנינג נבחר כנשיא הזמני של הסנאט של אינדיאנה במקומו. רעייתו של דנינג נפטרה ב-1863 ושנתיים לאחר מכן הוא נישא בשנית. ב-1867, כאשר תמה כהונתו בסנאט, הוא נבחר שוב כמועמד המפלגה אך דחה את ההצעה. הוא גם דחה הצעה להתמודד לקונגרס ב-1868 והעדיף להמשיך לעסוק בעריכת דין. דנינג זכה במוניטין ברמה הלאומית כעורך דין והוא התמחה במשפט הפלילי. המוניטין שלו היה כה רב עד שלקוחותיו היו בטוחים בהצלחתם כאשר הוא לקח על עצמו את ייצוגם. דנינג המשיך להיות פעיל בחיים הציבוריים על אף שהוא סירב להיבחר למשרה ציבורית. הוא המשיך להיות פעיל בעריכת דין עד שבוע לפני מותו.

פריס דנינג נפטר ב-9 במאי 1884 בבלומינגטון, בגיל 78. הוא נטמן בבית הקברות רוז היל שבעיר.^[1]

לקריאה נוספת

• Gugin, Linda C.; St. Clair, James E, eds. (2006). The Governors of Indiana. Indianapolis, Indiana: Indiana Historical Society Press, pp. 106-111.

קישורים חיצוניים

• פריס דנינג באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• פריס דנינג באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• פריס דנינג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. פריס דנינג, באתר Find a Grave