פפסין

פפסין (Pepsin מיוונית עתיקה πέψις - עיכול) הוא אנזים פרוטאוליטי המופרש בקיבה והוא אחד מאנזימי העיכול העיקריים במערכת העיכול של האדם ובעלי חיים רבים אחרים. פפסין התגלה בשנת 1836 על ידי הפיזיולוג הגרמני תאודור שוואן. בשנת 1929, הביוכימאי ג'ון הווארד נורתרופ בודד וגיבש אותו וקבע כי מדובר בחלבון.

מבנה מרחבי של החלבון פפסין

האנזים נוצר על ידי פעולה של חומצה מלחית (HCl) שבמיצי הקיבה על הזימוגן (פרואנזים) פפסינוגן, המופרש ברירית הקיבה^[1]. לאחר שנוצרת כמות מסוימת של פפסין, הלה משמש כזרז להמרה נוספת של פפסינוגן לפפסין; זוהי דוגמה למנגנון משוב חיובי.

הפפסין מתחיל את פירוק החלבונים שבמזון על ידי ביקועם ליחידות קטנות יותר הנקראות פפטידים. הוא גם אחראי להפרדה של ויטמין B₁₂ שמגיע לקיבה קשור בדרך כלל לחלבונים כדי לאפשר את ספיגתו.

pH אופטימלי: 1.5.

שימושים

• לפפסין שימושים מגוונים בתעשייה ובתעשיית המזון בפרט: פפסין המופק מקיבות של בעלי חיים הוא אחד מאנזימי ההגבנה המשמשים בתעשיית החלב.
• משמש לביצוע שינויים בתכונות של חלבונים מהצומח (פולי סויה ואחרים) לשיפור הטעם, הענקת תכונות הקצפה, יצירת מקפאים וחטיפים לא חלביים ומזונות "אינסטנט" ותיבול מזונות ומשקאות.
• משמש בתעשיית העור לסילוק שיער ושאריות רקמות ולמיחזור כסף מסרטי צילום על ידי עיכול שכבת הג'לטין המכילה אותו.
• משמש כמרכיב פעיל בתכשיר להקלת גזים בתינוקות.
• לפפסין שימוש חשוב במחקר הביולוגי בהכנה של "קטע קושר אנטיגן" (Fab) על ידי עיכול שאר חלקי הנוגדן.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פפסין בוויקישיתוף

• פפסין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. תאים ספציפיים האחראים להפרשה של מספר אנזימי עכול או זימוגנים שלהם (אנ')

ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.