פלאו-אינדיאנים
התושבים הראשונים באמריקה שהגיעו מאסיה דרך מצר ברינג / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בארכאולוגיה ובפלאואנתרופולוגיה, פלאו-אינדיאנים (באנגלית: Paleo-Indians) או גם פלאואמריקנים (Paleoamericans) הוא כינוי לבני האדם הראשונים שהיגרו והתיישבו ביבשת העל של אמריקה, במהלך השלבים האחרונים של עידן הקרח של שלהי הפליסטוקן. פירוש הקידומת "פלאו" (παλαιός) ביוונית עתיקה הוא "עתיק" או "ישן". המונח "פלאו-אינדיאנים" מתייחס לתקופת האבן בחצי הכדור המערבי ושונה מהמונח "התקופה הפלאוליתית", המשמש בפרהיסטוריה של העולם הישן.[hebrew 1]
העדויות הארכאולוגיות מעלות שציידים של חיות גדולות חצו לראשונה את מצר ברינג מאירואסיה לאמריקה הצפונית על גבי גשר יבשתי (ברינגיה), שהיה קיים בין 45,000 ל-12,000 לפנה"ס.[1] קבוצות קטנות מבודדות של ציידים-לקטים היגרו במקביל לבעלי חיים אוכלי-צמחים גדולים עמוק לתוך אלסקה. מ-13,500-16,500 לפנה"ס נוצרו פרוזדורים חופשיים מקרח לאורך חוף האוקיינוס השקט והעמקים של אמריקה הצפונית.[2] תהליך זה אפשר לבעלי חיים, ובעקבותיהם בני אדם, להגר דרומה לתוך פנים היבשת. התאריכים והמסלולים המדויקים של אכלוס העולם החדש הם נושאים הנמצאים במחלוקת מדעית מתמשכת.[3]
כלי אבן מסותתים, בייחוד חודי חניתות ומקרצפים הם העדות העיקרית לפעילות אנושית קדומה ביבשת אמריקה. הארכאולוגים והאנתרופולוגים משתמשים בכלים המסותתים לסיווג תקופות ותרבויות שונות. לפי עדויות ארכאולוגיות, גנטיות ובלשניות, מוצא הילידים של יבשת אמריקה בעמים הילידים של סיביר. העדויות לקשר קדום בין העמים הילידים של יבשת אמריקה והאוכלוסיות הסיביריות מצויות בשפות אמרינדיאניות, בתפוצה של סוג הדם, ובהרכב הגנטי כפי שמשתקף במידע המולוקולרי, כדוגמת DNA.[4] קיימות עדויות ארכאולוגיות על לפחות שתי תקופות הגירה שונות.[5] בין השנים 8000–7000 לפנה"ס התייצב האקלים, מה שהוביל לגידול באוכלוסייה ולהתקדמות טכנולוגית בעיבוד כלי האבן, ועקב כך לאורח חיים פחות נוודי ויותר ישיב.