פוריטניות

פוריטניות היא תנועה נוצרית שהתפתחה באנגליה במאה ה-17 ובהמשך בניו אינגלנד במטרה "לטהר" (שם התנועה נגזר מהמילה האנגלית Pure, טהור) את הכנסייה האנגליקנית משאריות הקתוליות שלטענתם נותרו בה.

פוריטניות

שבח-לאל ביירבון, חבר פרלמנט שעל שמו כונה הפרלמנט של 1653, בשיא ההשפעה הפוריטנית, ונעשה לסמל התקופה והתנועה. לשניים מבניו קרא ישו-בא-להושיע ואלמלא-מת-ישו-ארור-היית.
שורשים, סיווג והנהגה
דת	נצרות
זרם	נצרות פרוטסטנטית

התנועה דגלה באורח חיים סגפני ופשוט, באיסורים מחמירים ושמירה קפדנית על עקרונות המוסר של הדת, שהייתה אמורה לשלוט על כל תחומי החיים.

הממסד הכנסייתי והכתר האנגליים רדפו את הפוריטנים, שהתנגדו מצדם בתוקף לדת הרשמית הפגומה בעיניהם, ובשל כך רבים מהם היגרו לצפון אמריקה. במשך כמאה שנה שלטה התנועה בהתיישבות האנגלית בעולם החדש, ומילאה תפקיד מכריע בהיסטוריה של המושבות שיהיו לארצות הברית. הסתמכות הפוריטנים על האמונה האישית ועל זכות המאמינים להתאגד בקהילות דתיות עצמאיות גרמה במרוצת הזמן להתפלגות התנועה לכיתות רבות ולהתפתחותה של סובלנות דתית והכרה בפלורליזם רעיוני.

היסטוריה

1559–1625

הפוריטניות נוצרה מתוך חוסר הסכמה עם הפשרה הדתית האליזבתנית, אותה ראו הפרוטסטנטים הרדיקליים יותר ככניעה לכוחות הקתוליים. בעוד שהתנועות הפרוסטנטיות באירופה היבשתית היו תאולוגיות במידה רבה ונמנעו מכינון מודלים קתוליים של ארגון הכנסייה, הרפורמציה האנגלית השליטה על הכנסייה את בית המלוכה, תוך הותרת פרקטיקות דתיות רבות על כנן. בעיני הפוריטנים, הדוקטרינה נעשתה למשרתת של הפוליטיקה, דבר שלא היה מקובל עליהם. פרוטסטנטים שנרדפו באנגליה תחת שלטונה של מרי הראשונה ברחו לאירופה כגולים פוריטנים, ושם הם יצרו קשר קרוב עם הרפורמטורים בז'נבה הקלוויניסטית ובגרמניה הלותרנית. קשרים אלה השפיעו על עמדותיהם כלפי הפשרה הדתית האליזבתנית.

למרות שהם הושפעו מהקלווניסטים, הפוריטנים לא הסכימו עמם בכל נושא. מחלוקות אלה משקפות את מקור התנועה, שהתפתחה בכמה שלבים. כולם האמינו שהכנסיות הקיימות הושחתו בשל הקשר עם התרבויות הפגאניות (בייחוד הרומית), ובשל חוקיהם של המלכים והאפיפיורים. כולם טענו שיש צורך בשינוי מבנה הכנסייה וב"טיהור" של הפרקטיקה בעזרת יישום של דברי כתבי הקודש. כמו כן כולם הסכימו על הכמורה של כל המאמינים. אולם, היו ביניהם מחלוקות בעיקר בנושאים של ארגון הכוח והכנסייה.

מכיוון שהפוריטנים היו פרוטסטנטים בעלי השכלה ומחויבות ורדיקליים יחסית, הם רצו שהכנסייה האנגלית תדמה יותר לכנסיות הפרוטסטנטיות האירופאיות, בייחוד זו של ז'נבה. פוריטנים התנגדו לקישוטים ולריטואלים בכנסיות (מלבושים, עוגב, כריעה) ראו בהם מנהגים פגאניים, וכינו אותם "שחצנות וסמרטוטים אפיפיוריים". הם התנגדו גם לבתי דין כנסייתיים. הם סירבו להשלים עם כל הנוסחאות והריטואלים של "ספר התפילה המקובלת" (Book of Common Prayer), והכפייה של ספר תפילה זה על פי חוק גיבשה את הפוריטניות לתנועת התנגדות מוגדרת.

הפוריטנים לא הסכימו אם להעדיף מודל פרסביטריאני או קונגרגציוני, אך כולם ביקרו קשות את המבנה ואת הליטורגיה שהמונרכיה ניסתה לאכוף. מאמצים של הבישופים של הכנסייה האנגלית לאכוף אחידות בשימוש בספר התפילה מיקדו את תשומת לבם של הפוריטנים בהיררכיה הכנסייתית.

הנושא של היררכיה כנסייתית היה בעייתי, ואליזבת' ביקשה מריצ'רד הוקר לכתוב את "על חוקי המוסד הכנסייתי" כדי להתנגד לטענות הפרסביטריאניות. הוקר דוחה באופן מפורש את "האחים מהכנסייה בז'נבה", כשהוא משרטט דרך אמצעית לכנסייה האנגלית. ההגות שלו בנושא זה נעשתה לבסיס האידאולוגי של הכנסייה האנגליקנית, ומאוחר יותר ישתמש בה הארכיבישוף ויליאם לאוד.

הסיעה הדומיננטית בכנסייה האנגלית לעגה לרדיקלים אלה, ולפיכך כינו אותם "פוריטנים" בשל הקיבעון שלהם ביחס ל"טיהור" הכנסייה.

במקביל לרפורמציה האנגלית, הרפורמה בכנסייה הסקוטית נעשתה על פי המודל הקלוויניסטי הפרסביטריאני, ופוריטנים רבים קיוו להרחיב מודל זה גם לאנגליה. כאשר ג'יימס השישי, מלך סקוטלנד נעשה למלך אנגליה, הוא מינה כמה פוריטנים ידועים לעמדות כוח בתוך הכנסייה האנגלית, והקפיא את קידומו של ויליאם לאוד. עם זאת, הוא לא היה פוריטן והוא חשד בפוריטנים, בראותו בתנועה הפוריטנית סכנה פוטנציאלית לשליטה המלכותית על הכנסייה. הוא ביקש לפרסם את התנ"ך של המלך ג'יימס, בין השאר על מנת לחזק את האורתודוקסיה האנגליקנית נגד הביבליה של ז'נבה. זו האחרונה הייתה פופולרית בקרב הפוריטנים, והיא כללה תרגומים אנטי-מלוכניים. לותר רצה שכתבי הקודש והתפילות יתורגמו לשפות המקומיות; עבור הפוריטנים, שהאמינו בעליונות של כתבי הקודש, כתבי קודש באנגלית היו בעלי חשיבות ראשונה במעלה.

כל סבב חדש של אכזבות פוליטיות בתקופה הזאת העמיד כל פוריטן וכל קהילה פוריטנית בפני משבר חדש. השאלה הייתה אם עליהם להמשיך בקונפורמיות החיצונית כלפי שלטון דתי שאינו מקובל עליהם, או לעשות את הצעד הלא-חוקי של פרישה מהכנסייה של הממלכה.

1625–1660

בתקופת שלטונו של צ'ארלס הראשון, שהיה מחויב ל"כנסייה הגבוהה", היחסים בין הפוריטנים למדינה הידרדרו, ומקובל לחשוב כי המתח הדתי שנוצר בשל הדומיננטיות של הסיעה הלאודיאנית בתקופת "השלטון האישי" היה גורם משמעותי לפריצת מלחמת האזרחים האנגלית. הפוריטנים פעלו נגד המלך, והכוחות הפרלמנטריים דגלו בסיסמת הרפורמה של הדת. אולם, הפוריטניות נעשתה בשלב זה לישות שאינה דתית בלבד, אלא גם תרבותית.

בתקופה זו, התחילו לכנות את הפוריטנים Dissenters (ה"חולקים" על דעת הכנסייה). כיוון שנאסר על הדיסנטרס האנגלים להשתתף בכל מקצוע שהצריך קונפורמיות דתית רשמית, השתלטו הפוריטנים על כמה תעשיות חדשות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פוריטניות בוויקישיתוף

• אורי קציר, התאולוגיה הפוריטנית, בתוך "המהפכה האמריקאית חלק א'", באתר e-mago
• אביהו זכאי, ‏אמריקה כאוטופיה פוריטנית, מחשבות 65, יולי 1993, עמ' 50–63
• פוריטניות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פוריטנים, דף שער בספרייה הלאומית
• פוריטניות, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)