פדרה (רסין)

פדרה (בצרפתית, בעקבות יוונית עתיקה: Phèdre או Phèdre et Hippolyte) הוא מחזה (טרגדיה) מאת ז'אן רסין. המחזה בחמש מערכות, הכתוב כולו בחרוזים אלכסנדרוניים, הועלה לראשונה בהוטל דה בורגון (Hôtel de Bourgogne) ב-1 בינואר 1677 ונחשב ליצירת המופת של רסין בפרט ושל הדרמה הצרפתית בכלל ולאחת מאבני היסוד של התיאטרון העולמי^[1].

את עלילת המחזה טווה רסין לפי טרגדיה של אוריפידס והיא מגוללת את סיפורה של פדרה, בתו של מינוס ורעייתו השנייה של תזאוס. פדרה מתאהבת עד כלות בבנו של תזאוס מנישואיו הראשונים (ובנה החורג) היפוליטוס. היפוליטוס עצמו מאוהב באריקיה, בת שליט אתונה הקודם הכלואה בארמונו של תזאוס, ואינו שם לב כלל לאהבתה של אמו החורגת. פדרה מתנכלת לקשר של היפוליטוס עם אריקיה, מה שגורם רק להתמרמרות מצד היפוליטוס כלפי אמו החורגת.

תזאוס נמצא במלחמה ואל פדרה מגיעה ידיעה על מותו בקרב. היא ממהרת להתוודות בפני היפוליטוס על אהבתה, אך מיד לאחר מכן מתברר כי הידיעה הייתה שקרית ותזאוס עומד לשוב לאתונה. עם שובו של תזאוס לארמון מתגלה מערכת היחסים. הוא מקלל את היפוליטוס, שבורח עם אריקיה, בת-לווייתה של פדרה מתאבדת ופדרה עצמה עומדת על סף מות. אז מגיעה ידיעה על מותו של היפוליטוס. פדרה מתוודה בפני תזאוס על חטאיה ומתה על הבמה.

תזאוס, מלך אתונה
פדרה, רעייתו
היפוליטוס, בנו מנישואיו לאנטיופה מלכת האמזונות
אריקיה, בת שליט אתונה הקודם
אנונה, בת-לווייתה של פדרה
תרמנס, מורהו הפרטי של היפוליטוס ואיש סודו
איסמנה, חברתה ואשת-סודה של אריקיה
פנופה, בת-לווייתה של פדרה

כמחזה בעל שורשים קלאסיים שאף הומחז על ידי סנקה (במחזה "פדרה" פרי עטו) כל הדמויות במחזה שייכות לעולם נעלה ונשגב. השפה מליצית מאוד, פיוטית, קשה ועשירה והדיאלוגים והמונולוגים ארוכים ונפתלים^[1]. כל המחזה מחורז וכתוב במשקל חרוז אלכסנדרוני. דבר זה הקשה מאוד על תרגום המחזה לשפות זרות.

ב-1733 חיבר ז'אן-פיליפ ראמו אופרה בשם "איפוליט ואריסי" (Hippolyte et Aricie) המבוססת על המחזה. ב-1830 חיבר יוהאן סימון מאייר אופרה נוספת על סמך המחזה, בשם "פדרה". המשורר הבריטי טד יוז חיבר עיבוד חופשי למחזה פרי עטו. ספרו של אמיל זולא La Curée ("המחצבה") מבוסס באופן רופף על עלילת "פדרה".

את המחזה תרגם נתן אלתרמן לפי הזמנת תיאטרון הבימה ב-1945. רוב תרגומי המחזה עד אז ניסו לשמר את החרוז האלכסנדרוני הקשה, למעט המתרגם לרוסית ולרי בריוסוב. אלתרמן החליט לוותר על החרוזים (פרט לחלקים מסוימים) ולמעשה כתב מחדש את המחזה בעברית על פי סגנונו, תוך שהוא מקפיד על יכולת השחקנים לבטא את הטקסט הקשה והארוך באופן ברור ומבלי להתעייף ולעייף את הקהל^[1].

במאי המחזה היה צבי פרידלנד, חנה רובינא שיחקה בתפקיד פדרה, אהרן מסקין גילם את תזאוס, שמעון פינקל את היפוליטוס, פאני לוביץ' את אריקיה, אינה גובינסקה את אנונה, יהושע ברטונוב את תרמנס ושושנה דואר את איסמנה. אלכסנדר אוריה בוסקוביץ' חיבר את המוזיקה וישי קולביאנסקי יצר את התפאורה. הצגת הבכורה התקיימה ב-28 באפריל 1945 וקצרה שבחים רבים^[1].