עיקור כפוי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עיקור כפוי הוא עיקור שהיה נהוג במדינות רבות בתחילת המאה ה-20, בדרך כלל כחלק מתוכנית אאוגנית שמטרתה למנוע מ"חברים בלתי רצויים בחברה" להתרבות.
במחצית הראשונה של המאה ה-20 נעשה שימוש מסיבי בעיקור במדינות מסוימות באירופה ובצפון אמריקה. תומכי העיקור הציגו זאת כניסיון לפטור את החברה ממחלות גנטיות ובהן מחלות נפש מסוימות או הפרעות התנהגותיות מסוימות. היסטוריונים של המדע טוענים שמחלות כאלו שיש להן רקע גנטי הן נדירות יחסית ועל כן עיקור המוני אינו נחוץ לשם מניעתן ואינו אפקטיבי, והעיקור לא היה אלא ניסיון לעצב את החברה באופן שיסלק ממנה יסודות שהוגדרו כא-סוציאליים, כדי לשמור על סדר חברתי ספציפי או לעצב סדר חברתי רצוי.[1]
לרוב הוסמך מוסד רפואי או גוף חוקי אחר להורות שאדם ינותח למטרת מניעת התרבותו, לרוב כנגד רצונו, ולעיתים ללא ידיעתו.
תוכניות מסוג זה עודדו עיקור באמצעות חיתוך צינור הזרע ("וסקטומיה") בגברים וקשירת חצוצרות בנשים. ניתוחים אלו לא פגעו ביצר המין, או באישיותו של המנותח (להבדיל מניתוח סירוס). עובדה זו לא התקבלה כהסבר ראוי על ידי חלק מהקבוצות והאנשים אשר תומכים בזכויות אדם.