סקנדרבג

ג'יֵרְג' קַסְטְרִיוֹטִי (אלבנית: Gjergj Kastrioti, נולד ב-1405 – 17 בינואר 1468) ידוע יותר כסְקַנְדֶרְבֶּג, הוא הדמות המפורסמת בהיסטוריה של אלבניה. ידוע גם כ"דרקון של אלבניה" ונחשב לגיבור הלאומי של המדינה. זכור בשל מאבקו באימפריה העות'מאנית, בזכות כתבי הביוגרף האישי שלו, מארין ברלטי. בתחילת דרכו לחם סקנדרבג בשירות האימפריה העות'מאנית, אך לאחר זמן מה החליף צדדים ונלחם באימפריה עד מותו.

סקנדרבג
Skënderbeu

לידה	6 במאי 1405 Sinë, Principality of Kastrioti
פטירה	17 בינואר 1468 (בגיל 62) לז'ה, הרפובליקה של ונציה
מדינה	הרפובליקה של ונציה, האימפריה העות'מאנית
מקום קבורה	לז'ה Saint Nicholas Church
השכלה	Enderun School
בן או בת זוג	Donika Kastrioti
פרסים והוקרה
Athleta Christi (קליקסטוס השלישי)
חתימה

פסל סקנדרבג בטירנה

סקנדרבג ולוחמיו במוזיאון סקנדרבג בקרויה

פסל סקנדרבג בקרויה

פסל של סקנדרבג בבזאר בקרויה עם קסדת העז

כינויו, סקנדרבג, הוא עיוות של הכינוי הטורקי "Arnavutlu İskender Bey". התואר "Arnavutlu" משמעו "האלבני". המונח ביי הטורקי מציין מנהיג של שבט, אדון של עמו או אחוזתו; והשם "אסקנדר" הוא הגרסה הטורקית לשם "אלכסנדר". הכינוי ניתן לו על ידי הטורקים בשל ניצחונותיו הרבים, שדימו אותו לאלכסנדר מוקדון.

ביוגרפיה

קסטריוטי נולד למשפחת אצולה אלבנית שמוצאה ממחוז מאט שבאלבניה, אשר שלטה על נסיכות שכללה את מאט, קרויה, מירדיטה, ודיבר. מוצא אמו היה גם כן ממשפחת אצולה. אביו של גיירגי, גיון (Gjon) קסטריוטי, ניסה בתחילה להתנגד לכיבוש אלבניה על ידי באיזיט הראשון, אך כשל. קסטריוטי ושלושת אחיו נלקחו על ידי הסולטאן לאדירנה, שם התאסלם קסטריוטי ולמד באקדמיה הצבאית. קסטריוטי הפך לקצין בכיר ומעוטר, שהוביל את האימפריה העות'מאנית לניצחונות רבים באסיה הקטנה ובאירופה ומונה על ידי הסולטאן לגנרל האחראי על כוח של 5,000 איש.

עוד במהלך שירותו בשם האימפריה העות'מאנית, ניהל בחשאי מגעים עם אויביה: רפובליקת רגוזה, הרפובליקה של ונציה, לסלו החמישי, מלך הונגריה, ואלפונסו החמישי, מלך אראגון. ב-28 בנובמבר 1443, תוך כדי קרב בניש נגד ההונגרים (בפיקודו של יאנוש הוניאדי), פתח סקנדרבג במרד. הוא ערק לצד ההונגרי יחד עם 300 אלבנים ששירתו בצבא העות'מאני. לאחר מסע ארוך לאלבניה כבש את קרויה (לאחר שזייף מכתב מן הסולטאן אשר סייע לו להיכנס לעיר). אחרי שכבש את טירת קרויה התנער מנאמנותו לנביא מוחמד ולסולטאן הטורקי, והכריז כי הוא נוקם בשם משפחתו ועמו. על התורן תלה דגל, שיהפוך אחר-כך לדגל אלבניה ועל פי הדיווחים קרא: "זה לא היה אני שהביא לכם את החופש, מצאתי אותו פה, ביניכם". סקנדרבג יצר ברית עם לאומן אלבני אחר, גיירגי אריאניטה (Gjergj Arianit Komneni), ונישא לבתו, ארדרוניקה (Marina Donika Arianiti). משלב זה ואילך לחם בראש כוח לא גדול (כ-20,000 לוחמים) נגד העות'מאנים, כשהוא משתמש בעיקר בשיטות גרילה.

סקנדרבג לא נטל חלק עם כוחותיו בקרב קוסובו ב-1448. הוא יצא למסע על מנת להצטרף לכוחותיו של ההונגרי יאנוש הוניאדי, אך דן השני מוולאכיה וג'וראג' ברנקוביץ' שליט סרביה מנעו זאת ממנו. ברנקוביץ' טען כי בעוד שהוא הסכים לסייע לסקנדרבג נגד ונציה, הוא לא יסייע לו במאבקים נגד העות'מאנים. במקביל לקרב קוסובו, מחמט השני פלש לאלבניה ונטרל את סקנדרבג.

ב-1457 פלש צבא עות'מאני של כ-90,000 איש לאלבניה, על מנת לחסל את ההתנגדות האלבנית. בין מפקדי כוח זה היו האמזה קסטריוטי, אחיינו של סקנדרבג; אך בספטמבר אותה שנה הצליח סקנדרבג להביס את העות'מאנים פעם נוספת.

ב-1462 הצליח סקנדרבג לפעול נגד אצילים מבית אנז'ו ובני בריתם שניסו לערער את יציבות שלטונו של פרננדו הראשון, מלך נאפולי. מלך נאפולי העניק לו בתמורה את התואר "הדוכס מסן-פייטרו". עם שובו לאלבניה, נתקל סקנדרבג שנית בבלבאן באדרה, שר הצבא העות'מאני ששבה רבים מקציניו הבכירים.

בשנת 1466 תקף הסולטאן מהמט השני את אלבניה והטיל מצור על קרויה. על העיר הגנו 4,400 לוחמים, בראשות הנסיך טנוש טופיה. לאחר מספר חודשי מצור הבין מהמט השני, כמו מוראט השני, כי כיבוש קרויה בכוח אינו אפשרי. הוא שב לקונסטנטינופול והותיר אחריו כוח של 40,000 איש תחת פיקודו של בלבאן פאשא. העות'מאנים בנו טירה במרכז אלבניה, מבצר אלבאסאן, על מנת לסייע למצור. דורס הייתה אמורה להיות מטרתם הבאה של העות'מאנים, כגשר לקראת פלישה לחצי האי האפניני ("המגף האיטלקי"). סקנדרבג ניסה בחורף לגייס תמיכה בנאפולי וברומא, ללא הצלחה. חרף זאת, עם שובו תקפו כוחותיו בקרויה והמצור הוסר. מפקד הכוח העות'מאני, בלבאן באדרה, נהרג מפגיעת ארקבוס. הכישלון הצבאי דחף את מהמט השני למתקפה נוספת, ב-1467. ההרס במתקפות אלה היה קשה, וגם אם העות'מאנים לא הצליחו לכבוש את קרויה, הם הצליחו לגרום לנזק כבד ולבידודם של האלבנים. ב-1478 הצליחו העות'מאנים לכבוש את קרויה, וב-1479 יצא כוח בראשותו של הסולטאן בעצמו לכיבוש שקודרה. המרד האלבני חוסל. סקנדרבג מת ממלריה עשר שנים קודם לכן, ב-17 בינואר 1468.

הנצחה

במספר ערים באלבניה ניצבים פסלים גדולים של סקנדרבג רכוב על סוס. מחוץ לאלבניה נמצאים פסליו גם בפרישטינה, סקופיה, קרויה ורומא. מוזיאון סקנדרבג המוקדש לו ולתקופתו, נמצא במתחם המבצר בעיר קרויה^[1].

סקנדרבג מופיע בכל הפסלים כשלראשו קסדה עם ראש עז בעלת קרנים. לפי האגדה – במצור השני על קרויה הדליק סקנדרבג נרות על קרני עדר עזים ושלח אותן לקראת הצבא העות'מאני שצר על העיר. העות'מאנים חשבו שעדר העזים הוא צבא ותקפו אותן. באותו זמן תקף סקנדרבג מהעורף את הצבא העות'מאני המבולבל וגרם לו לתבוסה קשה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סקנדרבג בוויקישיתוף

• סקנדרבג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סקנדרבג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. ערן חקלאי, חוויה בלקנית, באתר ישראל היום, 28 בנובמבר 2018