ספרמורט ניאזוב

ספרמורט ניאזוב
Saparmurat Niyazov
	ספרמורט ניאזוב
לידה	19 בפברואר 1940; גיפג'ק, טורקמניסטן הסובייטית
פטירה	21 בדצמבר 2006 (בגיל 66); אשגבאט, טורקמניסטן
מדינה	טורקמניסטן
מקום קבורה	Kipchak Mosque
השכלה	האוניברסיטה הפוליטכנית של סנקט פטרבורג; מוסד ;
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית של טורקמניסטן
בן או בת זוג	Muza Niýazowa
	1985 – 20 בדצמבר 2006; (כ־21 שנים)
	גורבנגולי ברדימוחמדוב ←
פרסים והוקרה
	מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין; מסדר הקדוש מסרוב משדוץ; מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 1; מסדר הנסיך הקדוש דניאל של מוסקבה, דרגה 1; מדליה על גבורת העמל; עיטור הידידות בין העמים; גיבור טורקמניסטן; בפסקה זו 4 רשומות נוספות שטרם תורגמו ;
חתימה

ספרמורט אטאייביץ' ניאזוב (בטורקמנית: Saparmyrat Ataýewiç Nyýazow;‏ 19 בפברואר 1940 – 21 בדצמבר 2006) היה מדינאי טורקמני, שליט טורקמניסטן מאז 1985 ועד מותו.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

ניאזוב התייתם בגיל צעיר וגדל בבית יתומים סובייטי. אביו נהרג כשלחם בגרמנים במלחמת העולם השנייה, ומרבית בני משפחתו נספו ברעידת אדמה גדולה שהרסה את העיר אשגבאט בשנת 1948.

הצטרף למפלגה הקומוניסטית ועלה במעמדו עד שלבסוף נהיה לראש המפלגה הקומוניסטית של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הטורקמנית (מאוחר יותר נודעה כמפלגה הדמוקרטית של טורקמניסטן). לאחר התפרקות ברית המועצות והכרזת עצמאות טורקמניסטן בשנת 1991, הפך ניאזוב לנשיא הראשון של המדינה.

ב-22 באוקטובר 1993 הכריז ניאזוב על עצמו כטורקמנבאשי, כלומר "מנהיג הטורקמנים", בסגנון מוסטפא כמאל אטאטורק, "אב כל הטורקים".

ניאזוב נחשב למנהיג דיקטטור ועריץ, ועודד פולחן אישיות סביב דמותו. בהאמינו כי לטורקמניסטן אין זהות לאומית אמיתית ניסה לייסד תרבות וזהות לאומית חדשות שהתרכזו סביב דמותו. הוא שינה את שמה של העיר קראסנובודסק בים הכספי ושל מספר ערים נוספות ל"טורקמנבאשי", כפי שקרא לעצמו, והביא לשינוי שמם של בתי ספר, שדות תעופה, ואפילו מטאוריטים לשמו ולשמם של בני משפחתו הקרובה. פניו הופיעו על כל השטרות וחלק ממטבעות המדינה, המאנאט, ודיוקנאות גדולים של הנשיא נתלו בכל רחבי המדינה, במיוחד בבניינים ציבוריים ושדרות. פסלים שלו ושל משפחתו פזורים בכל רחבי טורקמניסטן. הפסלים כוללים אחד שנמצא במדבר קאראקום, ופסל מצופה זהב בראש הבניין הגבוה ביותר באשגאבאט, קשת הנייטרליות, שמסתובב כך שפניו יהיו תמיד לכיוון השמש. ניאזוב יזם את בנייתו של ארמון אדיר באשגאבאט כדי להנציח את שלטונו.

כמו כן, בשמו של ניאזוב פורסמו מספר ספרים, ובראשם רוחנמה - "מדריך רוחני לעם הטורקמני", ובו "היסטוריה" של העם הטורקמני, בחלקה מיתולוגית ועל פי פרשנות של ניאזוב וסיפורו האישי. לימוד הספר היה לאחד המקצועות העיקריים בכל מוסדות החינוך במדינה, עובדים הוכרחו להשתתף בקורסים על הספר, ואנשי דת במסגדים הונחו להתייחס לספר באותה קדושה כמו שהם מתייחסים לספר הקוראן. הספר תורגם לשפות רבות במימון חברות מסחריות זרות אשר ביצעו עבודות לפיתוח ובנייה במדינה; עניין זה היה נושא סרט התעודה "צלו של הספר הקדוש" ("Shadow of the Holy Book") של הבמאי הפיני ארטו הלונן (Arto Halonen). כשנשאל אודות פולחן האישיות סביב דמותו ענה ניאזוב: "אישית אני מתנגד להצגת תמונות ופסלים שלי ברחובות - אבל זה מה שהעם רוצה."

ב-21 בדצמבר 2006 נפטר ניאזוב מאי ספיקת לב. לממלא מקומו מונה גוּרְבָּנְגוּלִי מְיָאליכְגוּלִיֶיבִיץ' בֶרְדִימוּחָמֶדוֹב, ובפברואר 2007 הוא נבחר לנשיא בבחירות כלליות. עם בחירתו שיבח ברדימוחמדוב את קודמו והודיע כי ימשיך את דרכו הפוליטית, אך בפועל החל בצמצום הדרגתי של פולחן האישיות של ניאזוב^[1] והחל לפתוח את המדינה כלפי חוץ.

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...