סכר הובר
סכר על נהר קולורדו / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סכר הובר (באנגלית: Hoover Dam) הוא סכר קשת-כבידה מבטון מזוין שהוקם בקניון השחור של נהר קולורדו, בגבול שבין מדינות נבדה ואריזונה בארצות הברית. הסכר נבנה בשנים 1931–1936, במהלך השפל הגדול, ונחנך ב־30 בספטמבר 1935 על ידי פרנקלין דלאנו רוזוולט, הנשיא ה־32 של ארצות הברית. בנייתו היא תוצאה של מאמץ כלכלי כביר בהשתתפות אלפי עובדים, שגבה גם את מותם של למעלה ממאה נפשות. שמו המקורי משנת 1933 היה סכר בולדר, והוא שונה על ידי הקונגרס האמריקאי ב־30 באפריל 1947 באופן רשמי לסכר הובר, על־שם הרברט הובר, הנשיא ה־31 של ארצות הברית.
סכר הובר כפי שצולם בשחור-לבן על ידי אנסל אדמס ב-1941. | |
מיקום | ליד לאס וגאס שבנבדה, ארצות הברית |
---|---|
סוג | סכר קשת-כבידה |
סוכר את | נהר קולורדו |
יוצר את | אגם מיד |
אורך | 379.2 מטרים |
רוחב בבסיס | 201.2 מטרים |
רוחב בראש | 13.7 מטרים |
גובה | 221.4 מטרים |
נפח סכר | 2,480,000 מ"ק |
ייצור חשמל | 2,080 מגה-ואט |
תקופת הבנייה | 20 באפריל 1931 – 1 במרץ 1936 (4 שנים) |
שטח אגם | 639[1] קמ"ר |
נפח אגם | 35.2 קמ"ק |
ציון מיוחד | ציון דרך היסטורי לאומי |
קואורדינטות | 36°0′56″N 114°44′16″W |
(למפת ארצות הברית מוגדלת) (למפת ארצות הברית רגילה) (למפת אריזונה רגילה) |
משנת 1900 לערך זוהו הקניון השחור של הקולורדו וקניון בולדר הסמוך כאתרים פוטנציאליים להקמת סכר שיביא לשליטה בהצפות שפקדו את האזור, באספקת מי השקיה ובהפקת כוח הידרואלקטרי. הקונגרס האמריקאי אישר את הפרויקט בשנת 1928. ההצעה הזוכה לבניית הסכר הוגשה על ידי קונסורציום "שש חברות בע"מ" (.Six Companies, Inc), שהחל במלאכת הבנייה בתחילת 1931. מבנה כה גדול מבטון מזוין לא נבנה מעולם, וחלק מהטכניקות יושמו ללא הוכחה מוקדמת. מזג האוויר הצחיח ומחסור במתקנים בסמוך לאתר, הוסיפו גם הם על הקשיים הרבים ממילא. עם זאת, הקונסורציום מסר את הסכר לידי הממשלה הפדרלית ב־1 במרץ 1936, ובכך הקדים ביותר משנתיים את לוח הזמנים המתוכנן.
סכר הובר יצר את אגם מיד, מאגר המים הגדול ביותר בארצות הברית (בתכולתו המרבית)[2]. הסכר ממוקם בסמוך לבולדר סיטי (אנ') בנבדה, עיירה שנבנתה במקור לעובדים בפרויקט הבנייה של הסכר, כ־48 ק"מ דרומית־מזרחית ללאס וגאס בנבדה. הגנרטורים של הסכר מספקים חשמל למדינות נבדה, אריזונה וקליפורניה. הסכר הוא גם מוקד תיירותי מרכזי, ומסיירים בו כמיליון איש מדי שנה. כביש 93 העמוס בתנועה, עבר לאורך ראש הסכר עד אוקטובר 2010, אז נפתח כביש עוקף סכר הובר.
הסכר נפתח רשמית ב־7 בספטמבר 1936, ונחשב לאחד הפלאים ההנדסיים המודרניים של אמריקה ולשיא בבנייה הנדסית.