הסאפה אינקה ה-2 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סִינְצִ'י רוֹקָה (בקצ'ואה: Sinchi Ruq'a, "אינקה נדיב גבורה"; חי בשנים 1214–1260 לספירה,[2] מלך בשנים 1230–1260 לספירה) היה הסאפה אינקה השני של ממלכת קוסקו (החל בסביבות 1230 לספירה).[3]
 | |||||||||
| לידה |
1214 טמפוקווירו, קוסקו, ממלכת קוסקו, פרו של ימינו | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1260 (בגיל 46 בערך) טמפוקווירו, קוסקו, ממלכת קוסקו, פרו של ימינו | ||||||||
| מדינה | ממלכת קוסקו | ||||||||
| מקום קבורה | קוסקו | ||||||||
| בת זוג | מאמה קוקה, צ'ימפו קויה, מאמה וואקו,[א] מאמה אוקיו[ב] וכנראה עוד פילגשים רבות | ||||||||
| שושלת האינקה הראשונה (שושלת הורין) | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
הוא ירש את אביו בגיל 16. סינצ'י רוקה חיזק את ממלכתו והמציא את כתרם של שליטי האינקה, המאסקפאיצ'ה.
נאמר על רוקה שהיה בנם של שניים מהאחים המקוריים של האינקה, מאנקו קאפאק ומאמה אוקיו (אנ'), להם נולד בחואיינאקאנצ'ה (Huaynacancha).[4]
עם מות אביו בשנת 1230, הפך סינצ'י רוקה, בגיל 16,[2] למנהיג החדש ונאלץ להתמודד עם מצב קשה. העיר שירש הייתה קטנה וחסרת הגנה בהשוואה לשכנותיה. כאסטרטגיית הרגעה הוא הקים בריתות נישואים, החל בנישואין עם מאמה קוקה, בתו של המנהיג של המקום שהיום נקרא סן סבסטיאן (אנ'), ובכך הבטיח שלום עם אנשי חמיו.[2][5]
כדי להמשיך במפעלי בניה ולהאכיל אוכלוסייה הולכת וגדלה, נאלץ סינצ'י רוקה לנקז את האגמים והביצות של עמק קוסקו, לכסות אותם בלוחות גדולים ועצים עבים, לתעל את נהרות טולומאיו וחואטנאי, והורה להביא מטענים רבים של אדמה מהרי אנטיסויו (אנ'). כדי להפוך שדות עקרים לשדות פוריים ולהגדיל שטחים לעיבוד, הוא הורה לבנות טרסות עשויות אבן ומכוסות אדמה על מורדות ההרים.[6]
ממלכת קוסקו הפכה מאוחר יותר לאימפריית האינקה תחת שלטונו של פאצ'אקוטי. באחד המיתוסים של האינקה, סינצ'י רוקה הוביל את משפחתו לעמק קוסקו. נאמר שהוא יצר חלוקה טריטוריאלית של התחומים שלו והוא נחשב ליוזם המפקד הראשון של אוכלוסיית האינקה. הוא גם הורה לכל חברי האינקה לחורר את אוזניהם כאות אצילות.[7]
אחד הסיפורים שסופרו על סינצ'י רוקה היה שבתקופת שלטונו נכנס למה-מיצ'י (llamamichi)[ג] לביתו ולקח אישה צעירה שאותה הוא מאוד מוקיר. לאחר מכן, האינקה לקחו אותם בשבי ועינו אותו כדי לספר מדוע הוא עשה חטא כזה; הצעירה, שלא רצתה לראות את הכפרי מעונה יותר, גילתה שהיא התאהבה בלמה-מיצ'י ברגע שראה אותו עונד וואקנקי (wacanqui),[ד] והרועה התוודה, בתורו, שהוא קיבל אותו משד במערה.[8]
סינצ'י רוקה גם ידוע בסיפורו המיתולוגי של טאוטיהי. טאוטיהי היה שליח אינקה שנשלח לממלכה שכנה, אך נהרג והוחזר לסינצ'י רוקה ערוף ראש. מעשה זה הוביל למלחמה נגד אותה ממלכה, עם ניצחון מכריע של בני האינקה בקרב מאוודיפי.[9]
יורשו היה אמור להיות מאנקו סאפאקה, אך מסיבות לא ידועות סינצ'י רוקה בחר ביוקי יופאנקי להיות יורשו.[10] הוא מת בשנת 1260 ונקבר בקוסקו.
הכרוניקן פדרו סייזה דה לאון (אנ') קובע שסינצ'י רוקה בנה טרסות וייבא כמויות אדירות של אדמה על מנת לשפר את פוריות עמק קוסקו.[11]
על פי הספר "קומנטריוס ריאלס דה לוס אינקס" (אנ'), כאשר סינצ'י רוקה עלה לראשונה לכס המלכות, הוא שכנע לראשונה קבוצה של קוראקה (אנ')[ה] שנכנעו לסאפה אינקה לסייע לו "לעזור לשבט השכן" ולעזור לשכנע שבטים זרים סמוכים "להתנתק מהחיים הברבריים והבורים שהם מנהלים". למעשה, סינצ'י רוקה רצה לכבוש שבטים סמוכים למדינת האינקה. באותה תקופה הייתה ברית שהורכבה מהסאפה אינקה והשבטים שנכנעו. סינצ'י רוקה קיווה לקבל עזרה מהקוראקה של שבטי ברית אלה, ו"הראה את הניסיון שלו כדי להוכיח שהחיים השתפרו מאוד" בקרב שבטים אחרים, כדי להראות שכדאי לתמוך בקיסר האינקה.[13]
שיטת ההתפשטות החיצונית של רוקה הייתה בעיקר "שכנוע בעזרת מילים טובות ודוגמאות", והיא עבדה היטב.[14]
בשדה הקרב הוא הקיף את עצמו בלוחמים נאמנים, ויצר מפגן עליונות צבאית על ידי ארגון משלחת לארצות דרום הממלכה, ובאמצעות הפגנת כוח זו הצליח להבטיח את השלווה של הממלכה לכמה שנים, נוסף על הרווחת בעלי ברית חשובים.[15]
סינצ'י רוקה קיבל את התואר מצביא, בעוד שמאנקו קאפאק, אביו, קיבל תואר של ריבון.[16]
נאמר על סינצ'י רוקה שהצליח לבצע פעולות חיוביות רבות בענייני פנים, כגון ללמד את נתיניו לעבד את האדמה, לטפח את המוסר בממלכתו, לחיות חיים רציונליים ולנסח חוקים ותקנות. בתחום מדיניות דתית, הוא המשיך לקדם את דת אל השמש אינטי וביקש מהאנשים באזורים שנכבשו לאחרונה לנטוש את אמונותיהם המקוריות. צעדים אלו גרמו לעם להודות לו ולהיות נאמנים לו.[17]
ערך מורחב – מאסקפאיצ'ה
הסופרים הספרדים מהמאה ה-16, כולל מיגל קאבלו דה בלבואה (אנ'), שצוטט על ידי מריה רוסטבורובסקי (אנ'),[18] מאשרים שסינצ'י רוקה היה האינקה הראשון שהשתמש במאסקפאיצ'ה או המאסקאיפאצ'ה (קצ'ואה: Mask'ay seek; ארץ פאצ'ה, עולם, או מרחב-זמן), הגרסה של האינקה לכתר, שיהפוך לסימן המובהק של ריבונות האינקה.[19]
עבור האינקה, המאסקפאיצ'ה היה סימן הכוח האימפריאלי המוחלט, עד כדי כך ש"לקחת את המאסקפאיצ'ה" היה הביטוי המקיף בשימוש כדי לסמן את בואו של הסאפה אינקה החדש, במהלך טקס שבו קיבל אותו מידיו של הווילאק אומו, ראש הכוהנים. בטקסים מסוימים הסאפה אינקה החזיק את המאסקפאיצ'ה ביד, כשעל ראשו קסדת מלחמה.[20]
המאסקפאיצ'ה היה מורכב מכמה מרכיבים - המאסקפאיצ'ה גופא, החשוב ביותר, היה ציצית צמר אדום,[21] שנשארה על המצח ללא ליפול בזכות העובדה שכל אחד מהגדילים שלה "עבר דרך צינורית זהב קטנה", מה שהחזיק אותה באמצעות המתיחה.[22]
מעל ציצית זו היו שתיים או שלוש נוצות שחורות ולבנות של הציפור קרקרת ההרים (אנ'),[ו] אשר הייתה קדושה עבור האינקה ונקראה בפיהם "קורקנקה" (Korekenke).[22]
השוליים והנוצות היו מהודקות על המצח על ידי סוג של סרט ראש הנקרא לאוטוּ (llautu) או לאוטוֹ (llauto) העשוי צמה ססגונית מצמר ויקוניה עדין במיוחד, שנכרך מספר פעמים סביב הראש.[22]
ערך מורחב – המיתוסים המייסדים של אימפריית האינקה
נאמר על רוקה שהיה בנם של שניים מהאחים המקוריים של האינקה, מאנקו קאפאק ומאמה אוקיו, להם נולד בחואיינאקאנצ'ה (Huaynacancha). הוא היה יורשו של מאנקו קאפאק והמשיך בשלטון לאחר מות אביו.[4]
אביו של יוקי יופאנקי ושל עוד ילדים רבים.[23]
רוקה נישא לדודתו, מאמה קורה, ונולד להם בן בשם מאנקו סאפאקה. נאמר שהוא, מאנקו קאפאק, מאמה ואקו ומאנקו סאפאקה הקימו את בית השמש.[ז][24]
.jpg)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
