סטטוס חברתי
מיקומו של האדם במבנה החברתי בהקשרים שונים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטטוס חברתי (או מיצב חברתי[1]) הוא מיקומו של האדם או האורגניזם במבנה החברתי בהקשרים שונים. בספרות קיימת הפרדה[2] בין מעמד חברתי (Social Rank) לבין סטטוס או מיצב חברתי (Social Status). בעוד מעמד חברתי מתייחס למיקום בתוך ההיררכיה החברתית המאפשר להשפיע על אחרים[3], הסטטוס החברתי מתייחס למידה שבה אנשים אחרים מוכנים להיענות לבעל הסטטוס מרצון, מתוך הערכה והערצה[2]. הגדרה מצמצמת יותר, מתייחסת לסטטוס החברתי כמידה בה פרט (או קבוצת פרטים) מוערך ונערץ על ידי פרטים אחרים[4][5] כאשר ההשפעה היא תוצר של הסטטוס[5]. בין כך ובין כך, הסטטוס החברתי בעיקרו הוא סובייקטיבי, אם כי לרוב קיימת הסכמה לגבי הסטטוס החברתי היחסי של פרט מסוים בין חברים שונים בקבוצה[5].
לסטטוס ולמעמד החברתי הקשרים רבים, מרמת תהליכים תוך-אישיים הקשורים לסטטוס, כמו השפעה על צורות חשיבה ורגש של הפרט, ועד לרמת השפעות הקשורות לחברות אנושיות שלמות. בתווך נמצאים היבטים של סטטוס הקשורים ליחסים בין-אישיים, וליחסים בין קבוצות או ארגונים, כמו גם הקשרים חוצי רמות. דוגמאות להקשרים חוצי רמות הן עיצוב הקשרים בין הפרט למדינה או בין צוותים לארגון בו הם פועלים[6]. לפיכך חוקרי סטטוס חברתי משתייכים לתחומים מגוונים כמו פסיכולוגיה, סוציולוגיה, התנהגות ארגונית. בנוסף, מאחר שהיררכיות חברתיות נצפו גם בבעלי חיים שונים פרימטים ושאינם פרימטים, ישנם חוקרים הבוחנים נושא זה מתוך תחום הביולוגיה והתנהגות בעלי חיים[6].
הכמיהה למעמד חברתי נחשבת כמוטיבציה יסודית אצל בני אדם[7]. המעמד מעניק יתרונות כמו אוטונומיה, רווחה, הערכה, מקובלות חברתית וגישה למשאבים. עם זאת, קיימים הבדלים בכמיהה למעמד גבוה. לדוגמה נשים בממוצע חפצות יותר במעמד המבוסס על הכרה חברתית, בעוד גברים בממוצע מחפשים יותר מעמד מבוסס על כוח[8][6].
עמדת כוח המתלווה פעמים רבות למעמד חברתי. בהקשר זה תיאוריה מרכזית בחקר הכוח גורסת כי כוח מוביל במקרים רבות לפעולה[6]. ניסוי לדוגמה בתחום הקצה אקראית משתתפים לתפקיד מנהל ועובד לצורך משימה קבוצתית. בהשוואה לעובדים, המשתתפים שהוקצו לתפקיד המנהל נטו יותר לבקש לפתוח קלפים במשחק בלאק ג'ק. משחק הבלאק ג'ק התנהל אחד על אחד מול דילר שאינו שייך לקבוצת המשימה, והתנהל לפני המשימה הקבוצתית, וללא קשר אליה[9]. במחקרים אחרים נמצא כי עמדת כוח מעודדת הבעת דעה[10], לתת משוב[11], להעלות הצעה ראשון במשא ומתן[12], לתרום וגם לגרוע ממשאבים משותפים[9] ולפעול להסרת מטרד[9]. כוח מוביל גם לחיזוק הביטוי של הערכים בהם האדם מאמין בהתנהגות[13][14][15], ולצורת הסתכלות מתמצת מופשטת ורחבה יותר[16].
לפי החוקרים פייק וגלינסקי, המנגנון העומד בבסיס התופעה הוא שהכוח מסיר חסמים פסיכולוגים העומדים בפני המבצע, ובפרט מסיר את המחיר המתלווה לביצוע פעולות מסוימות[6][17]. ישנם עדויות כי כוח גורם לאנשים יותר שליטה לפי הגדרה, אך אנשים אשר נמצאים בעמדת כוח מרגישים יותר שליטה גם על אירועים שאינם בשליטתם[18]. בנוסף, נראה כי כוח מפחית את התחושה הלא נעימה המתלווה להפסד, אך לא מגביר את התחושה הנעימה המתלווה להצלחה[19]. כמו כן, הכוח יכול להפחית את ההתחשבות בנקודת המבט של האחר[20] אך גם להגביר[21]. עם זאת כאשר הכוח מתלווה לסטטוס חברתי, כלומר הוא מוענק מתוך הערכה וכבוד לבעל הכוח אזי הוא מגדיל את ההתחשבות בנקודת מבטו של האחר[22]. באופן משלים, אנשים הנוקטים פעולה ושוברי נורמות, נתפסים על ידי אחרים כבעלי כוח[6].
סטטוס ורווחה נפשית (Well Being)
בין סטטוס ורווחה נפשית קיים קשר מבוסס היטיב. מטא-אנליזה אשר פורסמה בשנת 2020 בכתב העת Psychological Bulletin, חישבה את האפקט המצטבר מתוך 357 מחקרים. מסקנתה הייתה כי הן סטטוס הנמדד באופן סובייקטיבי, והן גורמים המעידים על סטטוס מבחינה אובייקטיבית כמו הכנסה והשכלה מנבאים רווחה נפשית. בנוסף, ניתוח תיווך מטא-אנליטי מצא כי חלק מהקשר בין הגורמים האובייקטיביים לבין הרווחה הנפשית נובע מהגברת הסטטוס הסובייקטיבי[23]. הסבר אפשרי לתופעה הוא כי סטטוס מוביל לתחושת השפעה ולשליטה על הסביבה החברתית, כמו גם לתחושת שייכות גבוהה יותר, לתחושת משמעות ולהערכה עצמית[24]. מטא-אנליזה אחרת[25] בחנה הבחנה דקה בין שני סוגי סטטוסים סובייקטיביים: סטטוס סובייקטיבי ביחס לחברה, קרי המעמד בהיררכיה החברתית במונחים סוציואקונומיים, וסטטוס סובייקטיבי ביחס לקהילה, קרי המעמד בהיררכיה הקהילתית אשר האדם בוחר לייחס עצמו אליה. מטא-אנליזה זו מצאה כי שני הסטטוסים אמנם קשורים זה לזה, עם זאת לכל אח מהם תרומה ייחודית לניסוי הרווחה הנפשית. מטא-אנליזה זו גם מעמידה את החשיבות של חקר היבטים של השוואה חברתית, מאחר שהסטטוס הסובייקטיבי הקהילתי מוגדר באמצעות השוואה[25].
היבטים של התנהגות פרו-חברתית
אנשים בעלי משאבים, השכלה, ותעסוקה מוערכת נחשבים כבעלי מעמד חברתי גבוה יותר. בחברות מערביות, ובפרט במעמדות חברתיים שאינם נמוכים קיים דגש חברתי על הישגים אישיים ועל אינדיבידואליזם. עובדה זו נתפסת בקרב חוקרי סטטוס חברתי כבסיס למיקוד פנימי ולמוכוונות כלפי העצמי אשר נפוצים יותר בקרב אנשים ממעמדות גבוהים[26][27]. מנגד במעמד חברתי נמוך קיימת אי ודאות בעבודה היומיומית ובסביבה הביתית. אי ודאות זו מאיימת על הרווחה הכלכלית והחברתית-רגשית[28][29]. בנוסף, תכונות אלו של הסביבה מגבילות את יכולת הבחירה. בכך, סביר כי אנשים הנמצאים בסביבה שכזו יפתחו מיקוד חיצוני, המוכוון כלפי האחר[30]. בהתאם להסברים אלו, רווחת התיאוריה כי אנשים מסטטוס גבוה פחות מתנהגים באופן פרו חברתי[31].
לתיאוריה זו סימוכין רבים הן מבחינה קוגניטיבית והן התנהגותית. לדוגמה במחקר אשר הראה למשתתפים תמונות של רחובות הומים והשתמש במערכת המזהה את כיוון המבט. במחקר זה, אנשים אשר הצהירו כי הם משתייכים למעמד חברתי נמוך, נטו להסתכל יותר זמן על אנשים שהופיעו בתמונות בהשוואה למשתתפים אשר הצהירו כי הם משתייכים למעמד גבוה[32]. באופן דומה, במחקר אשר בחן את צורת התקשרת עם זרים הראה כי אנשים שמצהירים כי הם ממעמד נמוך נוטים יותר להקשיב בצורה פעילה ולהשתתף בשיחה בהשוואה לאנשים שמצהירים שהם ממעמד גבוה[33]. בנוסף, אנשים פחות משכילים נמצאו בממוצע רגישים יותר למצבו הרגשי של האחר בהשוואה לאנשים משכילים[34]. בנוסף ישנן גם ראיות מוחיות התומכות בממצאים אלו[35][36]. מחקרים אשר בחנו את הסוגיה מזווית התנהגותית הראו כי ישנה נטייה לעזור לעצמי באמצעות שקרים יותר אצל אינדיבידואלים ממעמד גבוה (בהשוואה למעמד נמוך), כאשר המגמה הפוכה עבור שקרים לטובת האחר[31]. כמו כן, נבדקים נטו לחלוק בממוצע יותר כסף שקיבלו בניסוי עם זר, כאשר הם השתייכו למעמד נמוך[31].
עם זאת, ישנם מחקרים אשר ממצאיהם מנוגדים לתיאוריה[37]. כמו כן, ישנן עדויות המצביעות כי הקשר בין סטטוס לבין התנהגות פרו-חברתית הוא מורכב יותר מהמתואר בפסקה הקודמת. יש מחקרים המראים כי אנשים ממעמדות שונים תורמים באופן התלוי במוטיבציה המודגשת בבקשת התרומה[38]. כמו כן, במחקר שפורסם בכתב העת PNAS נמצאה השפעה מרכזית למידת אי השוויון הנפוצה במדינת בה גרו המשתתפים. הבדלים בין מעמדות, המתבטאים בנדיבות קטנה יותר בקרב אנשי המעמד גבוה, נמצאו כאשר המדינה בה גרו התאפיינה במידה גבוהה של אי-שוויון. ממצא זה התפוגג במדינות בעלות מידה פחותה יחסית של אי-שוויון[39].
מדרגים חברתיים שאינם פורמליים נוצרים תדיר כאשר אנשים פועלים בקבוצות. כמו כן, המדרג יכול להיווצר עוד בטרם התקיימה פגישה, מתוך ציפיות סטריאוטיפית אשר מפתחים אנשים על אחרים בקבוצה[40][41]. צפיות לגבי עובד יכולות להיווצר למשל מתפקידו, מדרגתו בתוך ארגון היררכי פורמלי, ומביצועים קודמים שלו וממוצאו האתני[5]. צפיות מתגבשות גם לגבי המשימות המצופות מהעובד[42], וגם לגבי המנעד הרגשי שמצופה ממנו להציג[43]. הצפיות מניעות תהליכים בין-אישיים חשובים כמו כיצד אנשים עם סטטוס גבוה ונמוך מוערכים על ידי אחרים בשל ציפיות שונות מהם (expectancy confirmation)[5]. לדוגמה, במחקר ניסויי, צופים העריכו יותר גבוה את חכמתה של אישה צעירה כאשר האמינו שהיא מגיעה ממצב סוציו אקונומי גבוה[44]. תהליכים נוספים המונעים על ידי ציפיות הם: תגובות שליליות כלפי בעלי סטטוס, החורגים בהתנהגותם מהמקובל למעמדם[5]; כיצד בעלי סטטוס גבוה זוכים להזדמנויות טובות יותר מבעלי סטטוס נמוך[5]. לדוגמה, במקרים רבים בעלי סטטוס גבוה מקבלים פרויקטים בעלי חשיבות גבוהה, אשר ליבתיים בעבודה ארגונית[45], ובעלי סטטוס נמוך מקבלים משימות לא רצויות ואף לעיתים מסוכנות[46]. וכיצד ציפיות אחרים תוחמות ואף מגדירות את ההתנהגויות של בעלי רמות שונות של סטטוס[5]. לדוגמה: במחקר קלאסי של נבואה המגשימה את עצמה רוזנטל וג'ייקובסון הראו כי ציפיות חיוביות של מורות לגבי שיפור ביכולות של תלמידיהן היו מלוות בעלייה דרמטית בתוצאות מבחני IQ של אותם התלמידים לאחר שנת לימודים אחת, בהשוואה לקבוצת ביקורת[47]. לא רק אחרים ה־nפתחים ציפיות משפיעים על ההתנהגות של מושא הציפייה, אלא גם המודעות של מושא הציפייה לקיום הצפייה של אחרים[48].
מספר תיאוריות הוצעו לאורך השנים על מנת להסביר את המדרגים הללו.
תיאוריות דומיננטיות ותיאוריות פונקציונליסטיות
תיאוריות דומיננטיות של מעמד חברתי גורסות כי הישארות במעמד גבוה נובעות מיכולתו ורצונו של בעל המעמד לגרום לפגיעה. היכולת והרצון לגרום לפגיעה יכולות להתבטא בשלל צורות הן סטטיות כמו גובה ומסת שריר, והן דינמיות כמו הבעת פנים אסרטיבית ושימוש קול במנעד נמוך. במקרים אלו המעמד יכול להיווצר דרך קבלה מוכנעת של אנשים את מעמדו של בעל הכוח, אך גם דרך מעשי אלימות[49][50][51]
תיאוריות פונקציונליות גורסות כי המעמד החברתי נקבע דרך מידת התועלת אשר הפרט מביא להצלחת הקבוצה[49]. לפי תיאוריות אלו, כתלות ביכולות הנדרשות להצלחה, המעמד החברתי משתנה בין הקשר אחד לאחר. לדוגמה, בחברות ייעוץ מוחצנות נמצאה כמנבאת סטטוס בחברות ייעוץ, אך לא במחלקות הנדסה, ולהפך עבור מצפוניות[52]. באופן דומה, נועם הליכות נמצאה כמנבאת לסטטוס בקבוצות אשר נועדו לביצוע משימה משותפת, אך לא בכאלו אשר נועדו לשם תחרות בין משתתפי הקבוצה[53].
בשל ראיות התומכות כל בכל אחת מהתיאוריות, כמו גם בשל שיקולים נוספים (ראו סקירה אצל[49]) מספר חוקרים הציעו תיאוריות המנסות לשכלל את הממצאים התומכים בכל אחת מהתיאוריות.
התיאוריה הדו-אסטרטגית למעמד חברתי
לפי התיאוריה הדו-אסטרטגית בני אדם מנווטים את מקומם בתוך ההיררכיה החברתית באמצעות שתי אסטרטגיות[54]: אסטרטגיה מבוססת עליונות הנשענת על כפייה הפחדה וכוחנות על מנת לתבוע ציות מחברי קבוצה אחרים, ואסטרטגיה מבוססת יוקרה הנשענת על גיוס כבוד והערכה באמצעות הפגנה של מיומנויות ותכונות מוערכות כמו נדיבות לב ומומחיות[2][55][56]. מנהיגים הנוקטים באסטרטגיה מבוססת עליונות נתפסים לרוב כחזקים וכמשפיעים על סביבתם[57], כמו גם ככאלה מסוגלים להגן על חברי קבוצתם בזמני אי-ודאות ואיום[58]. לתיאוריה הדו-אסטרטגית נמצאו עדויות במחקרי מעבדה[59][2] ומחוצה לה. עם זאת, העדויות לגבי האפקטיביות ארוכת הטווח של אסטרטגיה מבוססת עליונות סותרות[2][60]. לפיכך, יש המסיקים כי אסטרטגיה זו היא תלויית סביבה[2].
תאוריית מעלת המוסר
לפי תאוריית מעלת המוסר (Moral Virtue Theory) אנשים אשר מציגים דוגמה מוסרית כמו למשל אנשים המפגינים ענווה, נדיבות ונאמנות מעוררים רגשות של הערצה, התפעלות ולבביות (warmth) כמו גם רצון להיענות למי שפועל בצורה מוסרית נעלה[61][62]. לפי תיאורייה זו אנשים טובי לב הדואגים לאנשים בסביבתם על חשבון עצמם, או לחלופין אנשים הדואגים לכלל האנושות או אף לזרים יוערכו על ידי אחרים, כלומר יזכו לסטטוס יותר גבוה בשל נתיב זה[49][63][64].
התיאוריה המיקרופוליטית של היררכיה חברתית
לפי התיאוריה המיקרופוליטית של היררכיה חברתית, כדי להשיג סטטוס יש לשכנע אחרים שיש לנו את היכולות הרצויות, שאנו מפגינים חשיבה על הכלל, ושאנו מקדמים את מטרות הקבוצה. מרכיב שכנועי זה של התיאוריה מדגיש כי ליכולות הקשורות לפרסום מעשינו הרצויים כמו גם ליכולות הקשורות לנראות של הפעולות שלנו, יש משמעות רבה בקביעת הסטטוס[49][65]. לדוגמה, לפי תיאוריה זו תכונה כמו ניטור עצמי תנבא סטטוס[49].
התנהגות מחוץ לנורמה ומסגרת האיום-הזדמנויות
לפי החוקרים סטאמקאו, הומן וואן קליף התנהגות שאינה נשמעת לנורמות הינה בעלת פוטנציאל לשינוי מעמדו החברתי של המבצע. חוקרים אלו הציגו תשתית תאורטית הנקרת "מסגרת האיום-הזדמנויות" לפיה ישנם גורמים ברמת החברה, הקבוצה והפרט הצופה מן הצד אשר שקלולם קובע האם ההתנהגות מהווה איום או הזדמנות. בהתאם לקביעה זו, שינוי המעמד של מבצע ההתנהגות הלא-נורמטיבית יהיה לחיוב או לשלילה. אם ההתנהגות פוגעת בתדמית הקבוצה, מאיימת על מעמדם של חברים אחרים ופוגעת בסדר הקיים בקבוצה ומתרחשת במקום בו קיימת תרבות קולקטיביסטית, אזי היא תיתפס כאיום. מנגד, אם ההתנהגות משרתת את האינטרסים הקבוצתית ומתרחשת תחת תרבות המעודדת אוטונומיה ופתיחות לשינוי היא תתפס כהזדמנות[66].
בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. (28 באוקטובר 2023)
בסוציולוגיה, לכל סטטוס מערך של חובות וזכויות הנקבעות על ידי הנורמות ומחייבות אותו ביחסיו כלפי אחרים. הסטטוס של הפרט מדריך את התנהגותו במערכת החברתית המסוימת. הוא מגדיר מי אנחנו וכיצד עלינו להתייחס לאחרים במסגרות שונות.
סטטוס קשור לתפקיד ואי-אפשר להפריד ביניהם: הסטטוס מצביע על מיקום ואילו התפקיד מציין את החלק הפעיל – האופן בו מתנהל האדם במסגרת סטטוס זה. כל סטטוס יוצר מערכות יחסים עם בעלי סטטוס אחרים דומים ושונים. מערכות יחסים אלה נקראות "מערך תפקיד". למשל, סטטוס "רופא" יוצר "מערך תפקיד" עם חולים, אחים ואחיות, עמיתים (רופאים ורופאות), מזכירות וכיוצא בזה. לאותו רופא, אם הוא גם איש משפחה, יש מערך תפקיד לסטטוס "איש משפחה" – עם אשתו, ילדיו, הוריו, אחיו ואחיותיו וכו'. הסטטוס והתפקיד הם שני הצדדים של אותו מטבע: הסטטוס קובע היכן ממוקם האדם מבלי להתייחס לְמֵה מצפה החברה מאותו אדם, ואילו התפקיד, הוא ההתנהגות שהחברה מצפה לה.
אחד האמצעים שבעזרתם מבהירים בני האדם אחד לשני מהו הסטטוס שלהם הוא שימוש בסמלי סטטוס. למשל, סגנון לבוש, סגנון דיבור, אביזרים וכיוצא בזה.
סוגי קבוצות סטטוס חברתי
סוציולוגים ממיינים את בני הסטטוס השונים בכמה דרכים.
דרך אחת היא מיון הסטטוס על פי הדרך בה היחיד מקבל אותו:
- סטטוס שיוכי – סטטוס שהפרט משתייך אליו מלידה במשך כל שנות חייו. אדם משתייך לסטטוס שיוכי ללא כל מאמץ מצידו, ללא תלות ברצונותיו ואין לו שליטה על כך. דוגמאות: גיל, מוצא, צבע עור, מין.
- סטטוס הישגי – מוקנה לאדם בהתאם להישגיו, בהתאם למאמציו האישיים, לעיתים גם בהתאם לרצונו האישי והוא תלוי במידה מסוימת בתחומים שלאדם יש שליטה בהם. דוגמאות: עיסוק, חריצות ורמת השכלה.
מיון אחר נעשה על-פי מידת מרכזיות הסטטוסים במבנה חברתי כלשהו. ניתן להציב את הסטטוסים השונים על פני ציר, כאשר בקצה אחד נמצא "סטטוס בסיסי" ובקצה השני "סטטוס עצמאי":
- סטטוס בסיסי – סטטוס המשפיע על התייחסות החברה לאותו אדם במרבית תחומי החיים, גם בתחומים שבהם כביכול הסטטוס שלו אינו קשור. לסטטוס הבסיסי של אדם מסוים יש השפעה על הסטטוסים האחרים שלו. למשל, בחברה שסועה מבחינה אתנית, הסטטוס הגזעי הוא סטטוס בסיסי שמשפיע על מרבית תחומי החיים של היחיד באותה חברה.
- סטטוס עצמאי – סטטוס שלו השפעה רק במצב מסוים. למשל, כאשר אדם קונה במכולת, יש לו באותה עת סטטוס של "לקוח". סטטוס זה יפסיק להתקיים ברגע שישלים קניותיו.
ניתן למיין סטטוסים גם על פי מידת הנורמות סביבם:
- סטטוס מקיף – סטטוס אשר מספר הנורמות הנלוות לו גבוה. למשל, סטטוס של "אב".
- סטטוס מוגבל – סטטוס אשר מספר הנורמות הנלוות לו נמוך. למשל, סטטוס של "נוסע באוטובוס".
- אלן דה בוטון, סטטוס, תל אביב: ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2006.
- סטטוס חברתי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מעמד חברתי, דף שער בספרייה הלאומית
