נסים בכר
איש חינוך יהודי מארץ ישראל, ממחיי הלשון העברית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נסים בכר (תר"ח, 21 בפברואר 1848 – י"ד בטבת ה'תרצ"א, 1 בינואר 1931) היה מורה ואיש חינוך יהודי מארץ ישראל, עסקן בולט מנכבדי העדה הספרדית ונשיא הוועד שלה בירושלים, פעיל כל ישראל חברים בסוריה, בולגריה, טורקיה וירושלים, ואחרי 1901 בארצות הברית. ממחיי הלשון העברית, ממייסדי חברת תחיית ישראל, אבי שיטת עברית בעברית, ואחד מהשלושה שקדמו לאליעזר בן-יהודה בהחייאת השפה.[1]
![פירוש נוסף](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/b/bc/Disambig_RTL.svg/25px-Disambig_RTL.svg.png)
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
![]() | |
לידה |
21 בפברואר 1848 ירושלים, ארץ ישראל, סנג'ק ירושלים, האימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית ![]() |
---|---|
פטירה |
1 בינואר 1931 (בגיל 82) ניו יורק, ארצות הברית ארצות הברית ![]() |
מקום קבורה | בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
פעילות בולטת | החייאת השפה העברית |
ידוע בשל | אבי שיטת עברית בעברית |
מקצוע | מנהל, מורה ומחנך |
סגירה