נחלת שבט יהודה
חבל ארץ מקראי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חבל ארץ מקראי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחלת שבט יהודה נקבעה על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. הגבול הדרומי של הנחלה, שהוא גבול הדרומי של שבטי ישראל כולל תיאור עצמים גאוגרפיים – כמו "הימה" או "נחל מצרים", אזורים – כמו "מדבר צין" ותחומים כמו: "גבול אדום". נחלת השבט כוללת בתוכה גם את נחלת שבט שמעון. בנחלת שבט יהודה נמנו 48 ערים, המספר הגדול ביותר של ערים, אשר ניתנו לשבט אחד.
תיאור התנחלות שבט יהודה מופיע בספר יהושע ונחלק לארבעה חלקים עיקריים: בתחילה מופיעה ההבטחה למתן נחלת השבט לכלב בן יפונה.[1] בהמשך מוסר הכתוב מידע על גבולות נחלת השבט,[2] מכאן עובר הכתוב לתיאור כיבוש הר חברון ודביר,[3] ולבסוף מוסר הכתוב את רשימת ערי יהודה שבתחום נחלת השבט.[4]
ההבטחה למתן נחלה לשבט יהודה ניתנת לכלב בן יפונה.[1] פסוקים אלו משמשים כמצג לסיפור התנחלות שבט יהודה. הרעיון המרכזי העומד בבסיסם של פסוקים אלה הוא לטעת בקורא מהו השכר הבא על נאמנות לה'. כלב בן יפונה זכה להתנחל ראשון בארץ כנען, בלא הגרלה כשאר השבטים ואף לפני אנשי שבטו. ספר יהושע מעמיד את איש שבט יהודה הנזכר לראשונה בספר, עכן בן כרמי[5] אשר חטא בחרם והוצא להורג, כנגד נאמנותו של בן שבט אחר כלב בן יפונה.[6]
יש הטוענים כי תיאור התנחלות שבט יהודה, חובר בידי מחבר שני של ספר יהושע. תיאור זה מופיע בתחילת תיאור ההתנחלות של שבטי עבר הירדן המערבי, וזאת כדי להדגיש את מעמדו הרם של שבט יהודה. נחלת השבט השתרעה מים המלח עד הים התיכון, מירושלים ועד לקדש ברנע. שטח נחלת שבט יהודה הוא הגדול ביותר מבין שטחם של שאר שבטי ישראל.[7] גבולו הדרומי של שבט יהודה זהה לכתוב המתואר כגבולה הדרומי של הארץ בספר במדבר, פרק ל"ד, פסוקים ג'–ה'. במזרח גובלים ים המלח ונהר הירדן עד ליישוב בית חגלה. מערבה לבית חגלה ממשיך הגבול הצפוני של נחלת השבט. בגבול המתאר באריכות יתר ממשיך ועולה לכיוון מעלה אדומים, משם לכיוון מזרחו של הר הזיתים, משם נפגש הגבול עם עין רוגל, במפגש עם נחל קדרון וגיא בן הינום, משם הגבול חוצה את הרי ירושלים ובכיוון מערב הר קסטל משם יורד הגבול עד לים דרך נחל שורק.[8]
