Loading AI tools
חלק בשיטת שיום המינים בביולוגיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שם מדעי או נומנקלטורה דו-שמית (בלטינית: Nomenclatura binomiale) הוא חלק בשיטת שיום המינים בביולוגיה.
השיטה מבוססת על שימוש בלטינית (מודרנית ומדעית), לכן הכינוי "שם לטיני" זכה לפופולריות. מאידך, המינוח: "שם מדעי" הוא המינוח המועדף על ידי אנשי המקצוע. בשיטה זו נזנח השימוש בטקסונומיה בת שבע הקטגוריות (ממלכה-מערכה-מחלקה-סדרה-משפחה-סוג-מין), לטובת שיטת שיום בת שתי מילים. המילה הראשונה בשם מייצגת את הסוג, והשנייה את השם הייחודי. לדוגמה, שם סוג האדם הוא Homo והשם הייחודי הוא sapiens, לכן נקרא מין בני האדם Homo sapiens. כמוסכמה, יתחיל השם הראשון באות רֵישִׁית, בעוד השני יתחיל תמיד באות קטנה (גם אם מקורו בשם של אדם או מקום). נהוג להשתמש בכתב נטוי לציון סוגים וסיווגים נמוכים יותר, ובכיתוב רגיל לציון משפחות ומעלה. ניתן לסווג גם תת-מינים תוך שימוש בשם בן שלוש מילים.
את אימוץ השיטה ניתן לייחס לקארולוס ליניאוס, שניסה לתאר את כל עולם הטבע ונתן לכל מין (בפרט, גם למינרלים) שם כפול. עם זאת, שימוש בשיטה דומה נעשה גם על ידי החוקרים ממשפחת באוהין, משפחת מדענים צרפתית-שווייצרית, מאתיים שנה לפני ליניאוס.
השיטה זוכה לפופולריות רבה הודות לחסכנותה וליציבותם של השמות הנוצרים בעזרתה. באופן זה נעשה שימוש באותו שם ברחבי העולם, תוך הימנעות מבעיות תרגום. הגם שיציבות השמות כלל אינה מובטחת, כאשר, עקב ידע חדש, נקבע שמין שייך לסוג אחר, ניתן לשמור על התיאור הייחודי. באופן דומה, אם התגלתה טעות בסיווג יצורים כשייכים למינים נפרדים, ניתן להשתמש בשמות המקוריים עבור תת-המינים.
על אף החוקים שנועדו להשגת יציבות וייחודיות, ייתכן שלמין מסוים יהיו כמה שמות מדעיים, בהתאם לנקודת המבט הטקסונומית.
ניתן לבחור את שם המין והמאפיין הייחודי מכל מקור. לרוב יהיו אלו מילים לטיניות סטנדרטיות, אך לעיתים יבחרו דווקא מילים ביוונית עתיקה, שמות של מקומות, אנשים (במקרים רבים, אנשי מדעי הטבע), שמות שמקורם בשפת המקום וכיוצא בזה. עם זאת, מבחינה תחבירית, יכתבו הביטויים תמיד כאילו היה מקורם בשפה הלטינית. משפחות נקראות לעיתים קרובות על שם מין פופולרי ששייך למשפחה. שם הסוג יהיה תמיד ייחודי בכל ממלכה, ובדרך כלל יהיה שם עצם בתחביר לטיני.
התיאור הייחודי יהיה אף הוא בלטינית, אך הוא יכול להיות כל אחת מהצורות הדקדוקיות הבאות:
לעיתים קרובות משמשים אותם תיאורים ייחודיים עבור מינים שונים.
החל מאמצע המאה ה-19, עם הפיכת הצורך בתיקנון לקביעת שמות למהותי, נקבעו קודים לקביעת שמות חיות (ICZN), צמחים (ICBN) וחיידקים (ICNB). שמות וירוסים נקבעים לפי קוד טקסונומי הקובע הן את השם והן את הסיווג (ICTV). בין הקודים קיימים מספר הבדלים; למשל, לבעלי חיים ניתן לתת שם ייחודי הזהה לשם המין ואילו בקרב צמחים לא.
ביוקוד, קוד כולל שהוצא לצורך החלפת הקודים השונים, נותר בינתיים ללא שימוש. נוסף לכך, מפותח קוד לסיווג קלדים (קבוצת בעלי חיים בעלת אב משותף) בשם פילוקוד.
מספר מאפיינים אומצו בכלל הספרות המדעית, הגם שקיימים הבדלים קטנים באופן הרישום בין תחומי חקר במדעי הטבע (בעיקר בין בוטניקה לבין זואולוגיה), והם:
טקסונים מעל רמת הסוג מקבלים לעיתים קרובות את שם הסוג הנומינאלי, עם סיומת סטנדרטית בהתאם לרמה הטקסונומית. שיטת כתיב זו עוזרת לזהות את הרמה הטקסונומית של הטקסון כבר בזמן קריאת השם.
דרגה | צמחים | אצות | פטריות | בקטריות | בעלי חיים |
---|---|---|---|---|---|
מערכה | -phyta | -mycota | |||
תת-מערכה | -phytina | -mycotina | |||
מחלקה | -opsida | -phyceae | -mycetes | -ia | |
תת-מחלקה | -idae | -phycidae | -mycetidae | -idae | |
על-סדרה | -anae | ||||
סדרה | -ales | ||||
תת-סדרה | -ineae | ||||
אינפרא-סדרה | -aria | ||||
על-משפחה | -acea | -oidea | |||
משפחה | -aceae | -aceae | -idae | ||
תת-משפחה | -oideae | -oideae | -inae | ||
אינפרא-משפחה | -odd[1] | ||||
שבט | -eae | -eae | -ini | ||
תת-שבט | -inae | -inae | -ina | ||
אינפרא-שבט | -ad[1] |