מתקפת הנגד של 8 באוקטובר
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מתקפת הנגד של 8 באוקטובר הייתה קרב שהתחולל ב-8 באוקטובר 1973, בגדה המזרחית של תעלת סואץ, כחלק מחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים.
כוחות שריון של צה"ל פרושים בסיני ב-8 באוקטובר | |||||||||||||
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים | |||||||||||||
תאריכים | 8 באוקטובר 1973 | ||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
קרב לפני | מבצע באדר | ||||||||||||
קרב אחרי | קרב השריון ב-14 באוקטובר | ||||||||||||
מקום | הגזרות הצפונית והמרכזית של החזית הדרומית ותעלת סואץ | ||||||||||||
תוצאה | ניצחון מצרי | ||||||||||||
| |||||||||||||
מתקפת הנגד של אוגדה 162 בבוקר 8 באוקטובר |
הקרב החל כמתקפת נגד של כוחות השריון של צה"ל במטרה לפרוץ את הקו המצרי, שהתבסס בגדה המזרחית של תעלת סואץ לאחר צליחתה עם פרוץ המלחמה. אלא שכוחות הצבא המצרי, שנערכו להתקפה זו, בלמו את הכוחות הישראלים ואף התקדמו ונאחזו בחלקים מציר החת"ם המרוחק 8-10 קילומטרים מתעלת סואץ.
הצלחת הצבא המצרי ויכולתו לעמוד מול צה"ל והתקדמותו, הביאו לתחילתו של ויכוח בקרב צמרת הצבא המצרי לגבי המשך המלחמה, בין קצינים שתבעו להצמד לתוכנית המקורית של היאחזות בגדה המזרחית ובין קצינים שרצו לנצל את ההצלחה ולנסות להתקדם אל קו מעברי הגידי והמיתלה. בסופו של דבר, בלחצה של ברית המועצות, נערכה התקפה מצרית ב-14 באוקטובר וזו נכשלה כישלון חרוץ והיוותה את אחד הגורמים למעבר צה"ל ממגננה למתקפה.[1]
כישלון מתקפת הנגד הישראלית הביא לדמורליזציה בקרב חלק מההנהגה הישראלית והיה אחד מהגורמים המרכזיים להחלפתו של אלוף פיקוד הדרום הישראלי, שמואל גונן, ול"מלחמת הגנרלים" שהחלה בישראל עם סיום המלחמה. כמו כן, התבטאויות סותרות של גורמים בהנהגה הישראלית בתקשורת לגבי מצבו של צה"ל, הביאו לתחילתו של תהליך בו ירד באופן זמני אמון הציבור הישראלי בדיווחים הרשמיים.
על נקודת המבט הישראלית על יום הלחימה ב-8 באוקטובר, כתב הסופר חנוך ברטוב:
"פרשת התקפת-הנגד של ה-8 באוקטובר מלאה אי-הבנות ובלבולים, הן בכל הנוגע לתוכנית כפי שניתרגמה הלכה למעשה בפיקוד-הדרום - כפי שהובנה באוגדת שרון מכאן ובאוגדת ברן מכאן - והן בשיבושים שחלו במשך היום."
— דדו - 48 שנה ועוד 20 יום, ספרית מעריב, 1978, עמ' 82
החוקר אורי בר-יוסף תיאר את מתקפת הנגד כ"הכישלון הגדול ביותר בתולדות צה"ל, לפחות מאז קרבות לטרון במלחמת העצמאות." הוא ייחס את הכישלון לשלל בעיות, שהקשה שבהן: "פקודותיו החפוזות והמנותקות מהמציאות של גונן, שכל מעייניו היו נתונים לחציית התעלה, ובמהירות."[2]