משבר בוסניה

משבר בוסניה היה משבר בינלאומי שהחל בשנת 1908 כתוצאה מכך שהאימפריה האוסטרו-הונגרית סיפחה את השטח של בוסניה והרצגובינה. המשבר היה עלול להביא להתלקחות מלחמה כוללת באירופה אך בסופו של דבר במהלך אביב 1909 הנושא סודר. למרות הניצחון הדיפלומטי של אוסטרו-הונגריה במקרה זה, תוך עשור מהמשבר האימפריה התפרקה.

בהתאם לסעיף 25 בהסכם שנחתם בעקבות קונגרס ברלין משנת 1878, האימפריה האוסטרו-הונגרית החזיקה את שטחי בוסניה והרצגובינה שהשתחררו משליטת האימפריה העות'מאנית. אולם חוזה ברלין לא קבע זמן לכיבוש ולא קבע את גורלה הסופי של בוסניה והרצגובינה.

בשנת 1881 הסכימו קיסרי גרמניה ורוסיה שאוסטריה תספח את בוסניה והרצגובינה, אבל בהמשך רוסיה חזרה בה. סרביה התנגדה לסיפוח מחשש שדבר זה עלול להביא בהמשך לכיבושה על ידי האוסטרים. באותה תקופה, בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית היו שטחים רבים שמאוכלסים על ידי עמים סלבים, והם היוו כ-60% מאוכלוסיית האימפריה. בתקופת קיום ברית שלושת הקיסרים ביצוע הסעיף האמור הוקפא, אולם ברגע שהברית התפוררה, החלה הדיפלומטיה האוסטרית לדון באפשרות להוצאת לפועל של הסיפוח האמור. לסיפוח היו צפויות התנגדויות ממדינות רבות באזור.

בתחילת המאה ה-20 כ-50% מאוכלוסיית בוסניה והרצגובינה היו סרבים, ולכן נושא הסיפוח היה חשוב מאוד לממשל הסרבי.

בשלב ראשון, הגיעו הדיפלומטים האוסטרים להסכם עם איטליה. הוסכם שהאימפריה האוסטרו-הונגרית לא תתנגד לשליטה איטלקית בלוב ולא תתערב במלחמה בין איטליה לבין האימפריה העות'מאנית על השליטה בלוב.

תוך זמן קצר הושג סיכום עם הסולטאן העות'מאני. בהתאם להסכם הסולטאן היה אמור לקבל פיצוי בהיקף של 2.5 מיליון פאונד סטרלינג ואוסטריה תאפשר לעות'מאנים להחזיר לעצמם שליטה באזור סנג'ק. הסכם זה הושג בתיווך וילהלם השני, קיסר גרמניה.

ב-15–16 בספטמבר נערכו פגישות בין שר החוץ האוסטרי, אלויס פון אהרנטל לבין שר החוץ הרוסי, אלכסנדר איזבולסקי. הסכמה רוסית למהלך הייתה קריטית כי הם היו בני הברית העיקריים של סרביה. במהלך פגישות הוסכם שרוסיה לא תתנגד לביצוע הסיפוח, אך אוסטרו-הונגריה תכיר בזכותה של רוסיה להעביר אוניות קרב דרך הבוספורוס והדרדנלים. לשר החוץ הרוסי לא היו סמכויות מתאימות לכך, וכמו כן, סוכם כביכול שדבר ההסכם יהיה סודי לפי שעה. אומנם, משרד החוץ האוסטרי פרסם ידיעות על ההסכם זמן קצר לאחר עזיבת שר החוץ הרוסי. הדבר נודע לו מהעיתונות בהיותו בפריז. באופן מיידי ממשלות צרפת, בריטניה והאימפריה הרוסית הודיעו שלא מכירות בהסכם ומתנגדות להכיר בסיפוח.

ב-5 באוקטובר הצהיר פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה על סיפוח בוסניה והרצגובינה לאימפריה האוסטרו-הונגרית^[1]. בו-זמנית עזבו חילות אוסטריה את מחוז נובי פאזאר שהיה חיץ בין סרביה לבין מונטנגרו והוא עבר לשליטה עות'מאנית. באותו יום בולגריה הכריזה על עצמאותה מעות'מאנים.

ב-6 באוקטובר 1908 ממשלות סרביה ומונטנגרו הכריזו גיוס כללי לצבא. שליטי המדינות היו בדעה שהם צריכים לחלק ביניהם את שטח בוסניה והרצגובינה^[2].

ב-8 באוקטובר האימפריה הגרמנית הודיעה על תמיכה מלאה באוסטרים. כתוצאה מכך, האוסטרים החלו בריכוז כוחות בגבול עם סרביה. הדבר היחיד שעצר את המלחמה היה חשש מתגובה חריפה של הרוסים.

מכיוון שסרביה המשיכה בהתחמשות מואצת, הדיפלומטיה האוסטרית פעלה לבידודה בזירה הבינלאומית. ב-2 במרץ 1909 נציגי האימפריה הרוסית, צרפת, בריטניה, איטליה והאימפריה הגרמנית הפעילו לחץ מתואם על סרביה במטרה שהיא תכיר בסיפוח וכדי למנוע מלחמה כוללת אפשרית. רק הרוסים הציעו כינוס וועידה בינלאומית בנושא, יתר המדינות היו בעד ביצוע הסכמים משנת 1878. ב-10 במרץ 1909 ממשלת סרביה הודיעה שהיא איננה מכירה בסיפוח. ב-17 במרץ, ממשלת רוסיה הגיעה למסקנה שהמדינה לא מוכנה למלחמה ולכן יש להפעיל לחץ על סרביה.

ב-22 במרץ, השגריר הגרמני בסנקט פטרבורג העביר לשר החוץ הרוסי מסר תקיף לפיו על ממשלת רוסיה להודיע חד-משמעית על עמדתה בנושא ונתן להבין שמלחמה כוללת עומדת בפתח. למחרת, הצאר ניקולאי השני הודיע שרוסיה מכירה בסיפוח. בלחץ הרוסים ב-31 במרץ 1909 סרביה הודיעה על כך שגם היא מכירה בסיפוח.

בסרביה ובסנקט פטרבורג ראו בצורה בה הסתיים המשבר הפסד דיפלומטי צורם ("צושימה דיפלומאטית" בהגדרת הרוסים). היחסים בין רוסיה, סרביה והאימפריה האוסטרו-הונגרית לא שוקמו לעולם. החיכוכים בין מדינות ההסכמה לבין הברית המשולשת התחזקו. יחד עם זאת התגלעו גם ויכוחים פנימיים בתוך מדינות ההסכמה בעקבות כך שהרוסים לא קיבלו מצרפת ובריטניה תמיכה מספקת. בריטניה אומנם ריכזה את הצי שלה באזור אך ככל הנראה חשבה שמלחמה בעיתוי זה אינה רצויה.