Loading AI tools
מותג וחטיבת כלי רכב בבעלות תאגיד דיימלר AG הגרמני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרצדס-בנץ (בגרמנית: Mercedes-Benz; מוכרת בקיצור "מרצדס") היא חטיבה בתאגיד מרצדס-בנץ AG (לשעבר דיימלר AG) הגרמני העוסקת בייצור מכוניות יוקרה[1][2]. בנוסף זהו סימן מסחרי רשום של דיימלר בו נעשה שימוש על ידי חטיבות אחרות בתאגיד המייצרות משאיות, אוטובוסים וכלי רכב מסחריים תחת שם המותג מרצדס-בנץ.
 | |
.jpg) | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מוטו | The Best or Nothing |
| מייסדים | קרל בנץ, גוטליב דיימלר |
| תקופת הפעילות | 1926–הווה (כ־98 שנים) |
| חברת אם | דיימלר AG |
| משרד ראשי |
 שטוטגרט, גרמניה |
| ענפי תעשייה |
תעשיית הרכב  |
| מוצרים עיקריים |
מכוניות יוקרה משאיות אוטובוסים כלי רכב מסחריים |
| הכנסות | 93.877 מיליארד אירו (2019) |
| רווח תפעולי | 9.359 מיליארד אירו (2019) |
| רווח | 8.711 מיליארד אירו (2015) |
| יו"ר | אולה קאלניוס |
| עובדים | 158,000 (2021) |
| www.mercedes-benz.com | |
  | |
מקור השם בשנת 1926 לאחר שבוצע מיזוג חברות בין שתי יצרניות רכב גרמניות: חברת "דיימלר-מוטורס" וחברת "בנץ" לחברת דיימלר-בנץ, והוסכם כי השם מרצדס-בנץ יהיה סימנה המסחרי של החברה, זאת במחווה למכונית החשובה ביותר של חברת דיימלר מכונית המרצדס, ובמחווה לשם משפחתו של קרל בנץ. במאי 2016 פרסם המגזין פורבס כי שווי ערך המותג מרצדס-בנץ הוא 26 מיליארד דולר אמריקאי[3].
שורשיה של מרצדס-בנץ מתחילים עוד בשנת 1886 כאשר חלוצי תעשיית הרכב קרל בנץ וגוטליב דיימלר היו מהנדסים ויזמים המתחרים זה בזה כאשר בבעלות כל אחד מהם חברת מכוניות אשר עסקה בפיתוח ובייצור מנועים ומכוניות. בעקבות המשבר הכלכלי שפקד את גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, בוצע ביוני 1926 מיזוג חברות בין חברת בנץ של קרל בנץ ובין חברת דיימלר-מוטורס שייסד גוטליב דיימלר יחד עם המהנדס וילהלם מייבאך, במסגרתו הוסכם כי השם מרצדס-בנץ יהיה הסימן המסחרי של המכוניות אשר יפותחו מעתה על ידי חברת דיימלר-בנץ החדשה וימותגו תחת שם מותג זה. באותה שנה הוצגה מכונית מרצדס-בנץ הראשונה. לאחר המיזוג של שתי החברות החלו צוותי ההנדסה שלהם לעבוד יחד כדי לעצב את סדרת מרצדס-בנץ S של החברה (לימים מרצדס-בנץ S-קלאס).
קרל בנץ וגוטליב דיימלר לא נפגשו מעולם אף על פי שעבדו במקביל ובמרחק של כמאה ק"מ אחד מן השני, זאת מאחר שדיימלר מת בשנת 1900 כ-26 שנים לפני שבוצע האיחוד.
בשנת 1936 הייתה דיימלר-בנץ החברה הראשונה אשר השתמשה במנועי דיזל במכוניות נוסעים.
החברה, כמו שאר תעשיית הרכב הגרמנית, תמכה במשטר הנאצי (וזאת בדומה לחברות גרמניות רבות אשר שיתפו פעולה עם הממשל הנאצים בתקופת המלחמה והשלטון הנאצי) היא ייצרה מנועים תעופתיים, פיתחה בלון צפלין למטרות צילום צבאי והפצצה, בנתה רכב שטח גדול בעל כושר עבירות יוצא דופן (נקרא בשם יונימוג בגרסה האזרחית), ושימשה כספקית המכוניות הרשמית לבכירי השלטון הנאצי ובראשם הפיהרר אדולף היטלר עצמו, שהיה מעריץ גדול של החברה ועשה שימוש בדגמים שונים ומגוונים של מרצדס גם בעצרות ובמצעדי ניצחון בבירות אירופה אותן כבש[4]. בין השנים 1930–1943, ייצרה החברה את דגם 770, בהתאם לדרישותיהם של מנהיגי גרמניה הנאצית. היטלר נהג במרצדס-בנץ 770 בעלת חלונות חסינים לקליעים[5].
מיזוג נוסף של דיימלר בוצע בשנת 1998 יחד עם חברת קרייזלר אשר יחד הפכו לתאגיד דיימלר-קרייזלר. בשנת 2007 נמכרה קרייזלר ולאחר מכן שוב הוסב שם התאגיד לדיימלר AG בלבד.
בשנת 2021 הודיעה החברה כי עד 2025 לכל רכביה תהיה גרסה חשמלית[6].
בנץ (Benz & Cie) הייתה חברה להנדסה ולייצור כלי רכב אשר נוסדה בשנת 1883 בעיר מנהיים על ידי הממציא קרל בנץ ושותפיו העסקיים מקס רוז ופרידריך וילהלם אסלינגר. החברה נוסדה במקור כחברה לפיתוח מנועים וזכתה להצלחה מיידית כאשר כבר בארבעת החודשים הראשונים הצליחה למכור למעלה מ-800 יחידות של מנועי בנזין מסוג מחזור שתי פעימות אותם פיתח קרל בנץ כבר בשנת 1879. במשך השנים הראשונות להיווסדה עסקה החברה בהמצאות מוטוריות ובפיתוח מנועים, אולם בעוד קרל בנץ שאף ליישם את חזון המכוניות שלו, שותפיו העסקיים רוז ואסלינגר הביעו ספקות באשר לתמורה, על כן נאלץ בנץ במקביל לעבודתו לחפש אחר משקיעים חדשים. במוזיאון מרצדס-בנץ בשטוטגרט טוענים שמנוע הבנזין הראשון בהיסטוריה יוצר ב-1885 על ידי קרל בנץ, אף על פי שזיגפריד מרכוס היה האדם הראשון שיצר מנוע בנזין כבר ב-1870[7].
בשנת 1886 הציג בנץ תלת-אופן ממונע אשר נרשם כפטנט. הוא הצליח לשדרג את הכרכרה הממונעת של זיגפריד מרכוס לכלי רכב של ממש עם מערכת קירור ובלמים, שלדה עמידה וכל מה שצריך כדי לנסוע למרחקים ארוכים. לימים יהיה זה הדגם הראשון של מרצדס-בנץ[7]. מכונית זו מודל מס' 1 הייתה בעלת מנוע בנזין מחזור ארבע פעימות, שהספקו היה 0.9 כ"ס שפיתוחה הפך את חברת בנץ ליצרנית הרכב הראשונה בעולם. דגמים מתקדמים יותר שתכנן בנץ נמכרו בכמויות גדולות (יחסית לתקופה – סוף המאה ה-19). בשנת 1890 פגש את המשקיעים יוליוס גנס ואת פרידריך פון פישר אשר הגיעו במקומם של רוז ואסלינגר והפכו לבעלים שווים בחברה. גנס ופישר העניקו לו ביטחון כלכלי וחופש פעולה כאשר הבינו את פוטנציאל ההצלחה הגלום במודל עסקי של כלי רכב ממונע. בשנת 1892 פיתח בנץ את דגם הבנץ ויקטוריה. בשנת 1901 רשמה חברת בנץ המצאה נוספת כאשר הציגה למכוניותיה ציר היגוי חדש. בשנת 1906 החל קרל בנץ לרכז את מאמציו ולהתמקד רק בפיתוח כלי רכב ופתח באותה שנה חברה חדשה בשם 'קרל בנץ ובניו' (Carl Benz Söhne) בעיירה לדנבורג.
.jpg)
דיימלר-מוטורס (Daimler-Motoren-Gesellschaft; או בקיצור DMG) הייתה חברה לייצור מנועים ומאוחר יותר חברה לייצור מכוניות אשר נוסדה בנובמבר 1890 על ידי המהנדס גוטליב דיימלר בעיר קאנשטאט (Cannstatt) שבמחוז שטוטגרט[8]. עוד לפני שהקים את החברה שיתף פעולה גוטליב דיימלר ועבד עם המהנדס וילהלם מייבאך.
גוטליב דיימלר למד הנדסה בשטוטגרט ולאחר מכן עבד בחברות הנדסה גרמניות שונות במהלך עבודתו התנסה ורכש ניסיון במנועים. בשנת 1872 התמנה למנהל הטכני בחברה של ניקולאוס אוטו ממציא מנוע הבעירה הפנימית ארבע פעימות. בשנת 1882 עזבו דיימלר ושותפו לעבודה וילהלם מייבאך את החברה של אוטו ופתחו סדנה למנועים מבנייה עצמית משלהם. בשנת 1883 רשם דיימלר פטנט על מנוע בעל צילינדר אופקי שפיתח יחד עם מייבאך, על בסיס מנוע זה רשמו פטנט בשנת 1885 על מנוע חדש בעל צילינדר אנכי. בשנה זו רשמו בנוסף דיימלר ומייבאך פטנט על מנוע בעירה פנימית במהירות גבוהה שפעל בהצלחה ופתחו מאייד אשר אפשר להשתמש בבנזין כסוג של דלק במנועי בעירה. בנוסף בשנת 1885 שני המהנדסים התקינו דגם של מנוע הבנזין המוצלח שלהם בעל הספק של 0.5 כוח סוס בדגם של אופניים שנחשב לאופנוע הראשון בעולם[9]. עוד הציגו בשנה זו כרכרת ארבעה גלגלים מונעת באמצעות מנוע בנזין ארבע פעימות צילינדר אחד, המצאה זו נרשמה כפטנט בשנת 1886. ובשנת 1887 הציגו דגם של סירה מונעת. בנוסף בשנת 1887 לצד פיתוח המנועים החל דיימלר בפיתוח דגמים שונים של כלי תחבורה להסעת נוסעים.
בשנת 1889 רשם דיימלר פטנט על מנוע V שני צילינדרים הראשון בעולם אותו פיתח יחד עם מייבאך. בשנה זו גם נמכרה מכונית היוקרה הראשונה שפותחה על ידי גוטליב דיימלר לסולטן מרוקו[10], וכשנה לאחר מכן הקים דיימלר את חברת דיימלר-מוטורס על מנת לייצר את קו דגמי מכוניות דיימלר ההולך וגובר. בשנת 1900 מת גוטליב דיימלר ולאחר מכן מייבאך החל לנהל את החברה. בשנת 1903 ביצעה החברה מעבר לעיר שטוטגרט בעקבות שרפה אשר כילתה את מפעליה, ובשנת 1922 ביצעה מעבר נוסף הפעם לברלין. מפעלים אחרים נוספים היו לחברת דיימלר-מוטורס בערים מרינפלדה (Marienfelde) בקרבת ברלין וזינדלפינגן (Sindelfingen) בקרבת שטוטגרט. אמנם במקור עסקה חברת דיימלר מוטורס בעיקר בפיתוח ובייצור מנועי בנזין, אך לאחר הצלחה של מספר יחידות של מכוניות מרוץ אשר נבנו על פי חוזה עבור איש עסקים בשם אמיל ילינק, החלה החברה בשנת 1902 בייצור דגם של מכונית בשם מרצדס אשר הייתה מצוידת במנוע ארבעה צילינדרים. מכונית המרצדס זכתה להצלחה ובחלוף השנים הפכה למוצר העיקרי של חברת דיימלר-מוטורס, במקביל גדל כושר הייצור של החברה אשר הרחיבה את קו דגמי מכוניות המרצדס לאחר שפיתחה מספר דגמים נוספים של מכוניות הנושאות את שם זה.
אמיל ילינק היה איש עסקים יהודי-אוסטרי עשיר (בנו של הרב אהרן ילינק) שהשתתף במרוצי מכוניות. המכוניות של חברת דיימלר-מוטורס מצאו חן בעיניו, והוא הסכים להזמין כמות גדולה של מכוניות מרוץ חדשות - בתנאי ששם המכוניות יהיה "מרצדס" על שם בתו הקטנה מרצדס[11], חברת דיימלר הסכימה להצעה שהעניקה לה ביטחון כלכלי. באפריל 1900 אמיל ילינק וחברת דיימלר הגיעו להסכם עבור מכירת מכוניות ומנועים של דיימלר לילינק, בו נקבעו מחירי שוק ותנאי המכירה. בנוסף שני הצדדים הסכימו כי יש לפתח מנוע חדש אשר יישא את השם דיימלר-מרצדס כאשר הייתה זו הפעם הראשונה בה השתמשה חברת דיימלר בשם מרצדס כמותג. כחודש לאחר מכן ביצע ילינק הזמנה גדולה נוספת כאשר רכש 36 מכוניות דיימלר מצוידות במנועי 8 כוחות סוס בעלות כוללת של 550,000 מרק גרמני. במקביל בשנת 1900 הציגה דיימלר את מכוניות המרוץ מרצדס עם מנוע בהספק 35 כ"ס, אשר היו המכוניות החזקות ביותר בתקופתן. מאז נודעו כל מכוניות החברה בשם זה.
.jpg)
.jpg)
בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה הכלכלה בגרמניה הושפעה קשות על ידי מיתון ואינפלציה, חברות עסקיות רבות סבלו מנתוני מכירות חלשים ובמיוחד אלה המוכרות מוצרי יוקרה כגון בנץ ודיימלר. תחת תנאים אלו שרדו רק מותגים חזקים אשר שווקו על ידי חברות בעלות איתנות פיננסית, ועסקים רבים נאלצו מחוסר ברירה להתמזג או להרחיב שותפויות. בנץ ודיימלר שתי יצרניות רכב מתחרות ותיקות החלו לעבוד בשיתוף פעולה במיזמים שונים במאי 1924. החברות הגיעו להבנה כי מטרתן העיקרית היא הישרדות ותחרותיות מול יצרני רכב אחרים והחלו לעבוד יחד באמצעות תכנון והנדסה משותפים, עיצובים מתואמים, טכניקות ייצור, רכישת אסטרטגיות עסקיות, פרסום, מכירות ופעילות שיווק משותפת של המותגים "מרצדס" ו-"בנץ". למרות שיתוף פעולה רחב זה שתי החברות נותרו עצמאיות ונפרדות. בשנת 1925 החל מנכ"ל בנץ וילהלם קיסל (גר') לנהל משא ומתן עם חברת דיימלר בנוגע לאיחוד אפשרי בין שתי החברות. משא ומתן זה הסתיים בהצלחה כאשר בשנת 1926 בוצע האיחוד וחברת דיימלר-בנץ AG החדשה אשר בסיסה בשטוטגרט הוקמה, ווילהלם קיסל מונה למנכ"ל. אחד מן התנאים הבולטים בהסכם היה סימון כל מכוניות חברת דיימלר-בנץ תחת שם המותג מרצדס-בנץ, המהווה שילוב בין שם המוצר העיקרי של דיימלר מכונית המרצדס, ושמה של חברת בנץ ומייסדה.
חברת דיימלר-בנץ החדשה הציגה את מגוון מוצריה הראשונים כבר באוקטובר 1926 בתערוכת רכב בברלין. בתערוכה זו נחשפו שתי מכוניות מרצדס-בנץ חדשות שפותחו במשותף הראשונה מרצדס-בנץ W 02 בגרסת מנוע בנפח שני ליטרים בהספק 38 כ"ס, והמכונית השנייה מרצדס-בנץ W 03 חזקה יותר בגרסת מנוע בנפח שלושה ליטרים והספק של 55 כ"ס. הדגמים החדשים החלו לשאת את סמל הכוכב, זהו לוגו מרצדס-בנץ המשמש גם בימינו כסמל המותג. סמל זה הוכנס לשימוש עוד בשנת 1909 על ידי חברת דיימלר-מוטורס, ומורכב משלושה חיצים לשלושה כיוונים – לשמים, לים ולאדמה.
בתקופת מלחמת העולם השנייה נעצר ייצור המכוניות הפרטיות, ובמסגרת המאמץ המלחמתי של גרמניה הנאצית התמקדו בחברה בייצור מנועים למטוסים וכלי רכב צבאיים. הם הקימו מפעל לייצור מנועים למטוסים בורשה והפועלים הגרמנים שעבדו בו רצחו את משפחות העובדים היהודים ולאחר מכן את העובדים עצמם[12].
בנץ צברה מוניטין של יצרנית מכוניות אמינות ואיכותיות במיוחד שעשו שימוש במיטב הטכנולוגיה של התקופה. האיכות הגבוהה של המכוניות, הובילה לכך שהן נבחרו לשרת כמכוניות השרד העיקריות של בכירי השלטון בגרמניה כגון מכונית המרצדס-בנץ 770. בשנת 1944 העסיקה החברה כ-46 אלף עובדי כפייה כ-15 אחוז מהם יהודים. שנים רבות מאוחר יותר, בשנת 1988, הודיעה החברה דרך ארגון הצלב האדום במערב גרמניה שתשלם פיצויים בשווי הקרוב ל-12 מיליון דולר (שזה בערך 260 דולר לעובד). ההודעה לא הבהירה אם הסכומים יועברו לארגונים יהודים ואחרים או ישירות לידי עובדי הכפייה לשעבר ויורשיהם.
עם תום המלחמה, החל שיקום המפעלים. בשנת 1946 חודש ייצור המכוניות. הייצור התרכז בטנדרים קלים, וב-1947 חודש ייצור המכוניות הפרטיות. בשנות החמישים הציגה החברה את ה-180, שהייתה מכונית הסדאן הטיפוסית הראשונה של מרצדס; וגם את מכוניות הספורט והמרוצים מדגמי 300SL ו-SLR, שנחשבות בימינו לשתיים ממכוניות האספנות הנדירות והיקרות בעולם. החברה המשיכה להתמקד במכוניות יוקרה גדולות ומתוחכמות והציגה דגמי פאר מובילים משנות השישים ואילך דוגמת מכונית המרצדס-בנץ W 100.
כיום מרצדס-בנץ מכוניות (Mercedes-Benz cars) היא חטיבה אחת מתוך חמש החטיבות המרכיבות את תאגיד דיימלר AG ומחולקת בעצמה לחטיבות נפרדות ואלו העיקריות שבהן:
_–_Frontansicht,_10._Juli_2013,_Münster.jpg)
_–_Frontansicht,_25._Mai_2013,_Düsseldorf.jpg)
_China_(5).jpg)
_–_Frontansicht_geschlossen_(1),_22._Mai_2013,_Düsseldorf.jpg)
לאורך השנים מרצדס-בנץ השתתפה במגוון תחרויות מוטוריות הכולל את מרוצי הגרנד פרי למכוניות, מרוצי מכוניות ספורט וסיבולת כגון הטארגה פלוריו, 24 השעות של לה מאן, מרוצי ראלי, DTM ועוד.
עוד לפני שבוצע המיזוג בשנת 1926 נהנו שתי החברות דיימלר ובנץ מהצלחה מוקדמת כאשר היו נפרדות. בשנת 1894 השתתפו מכונית בנץ אחת ושתי מכוניות בעלות מנועי דיימלר במרוץ הפריז-רואן שהיה לאירוע הספורט המוטורי הראשון שהתקיים בהיסטוריה.
ערך מורחב – מרצדס AMG (פורמולה 1)
מרצדס בנץ התמודדה במרוצי הפורמולה 1 בשנים 1954 ו-1955. אף על פי שזכתה פעמיים באליפות, החליטה הקבוצה להפסיק את השתתפותה לאחר האסון שאירע במרוץ לה מאן בשנת 1955.
בשנת 1994 חזרה מרצדס לקחת חלק במרוצים, הפעם כספקית מנועים וכשותפה חלקית בקבוצת המרוצים של מקלארן. שותפות זאת הובילה לאליפויות של מיקה האקינן בשנים 1998 ו-1999 ולאליפות של לואיס המילטון בשנת 2008.
בשנת 2007 נקנסה קבוצת מרצדס-מקלארן בסכום של 100 מיליון דולר בעקבות גנבה ושימוש בידע מקצועי חסוי מקבוצת פרארי.
בשנת 2009 החלה מרצדס לשתף פעולה עם קבוצת הפורמולה בראון ג'י.פי (Brawn GP), שהוקמה באותה שנה. בסיום העונה הוכתר נהג הקבוצה, ג'נסון באטן לאלוף והקבוצה זכתה באליפות בקטגוריית היצרנים. לקראת עונת 2010 מכרה קבוצת מרצדס את 40% האחזקה שהיו לה בקבוצת מקלארן וקנתה 70% מהבעלות על קבוצת בראון ג'י.פי. ושם הקבוצה שונה למרצדס ג'י.פי (Mercedes GP). בעונת 2014 זכה לואיס המילטון באליפות הראשונה של הקבוצה תחת השם מרצדס, ובאליפות נוספת בשנת 2015.
ערך מורחב – מרצדס EQ (פורמולה אי)מרצדס הכריזה בשנת 2017 על כוונתה להצטרף לאליפות הפורמולה אי החל משנת 2019, כחלק מהאסטרטגיה של החברה לפיתוח מכוניות חשמליות[14]. בעונה השנייה באליפות זכתה הקבוצה בתואר אליפות כפול:אליפות הנהגים (ניק דה פריס) ואליפות היצרנים. למחרת הזכייה הודיעה הקבוצה על כוונתה לפרוש מהאליפות בתום עונת 2021/2022, לאחר שלוש עונות בלבד[15].
במטה החברה בעיר שטוטגרט שבגרמניה שוכן כיום מוזיאון החברה בן 7 הקומות, המציג את ההיסטוריה שלה החל מיצור של אופנוע פרימיטיבי עשוי עץ ועד דגם מייבאך החדש והמפואר. במוזיאון מוצגים מרבית דגמי החברה לאורך שנותיה, כולל מכוניות שהשתתפו במרוצי פורמולה 1 וראלי.
היבואן הרשמי של מרצדס-בנץ היא חברת כלמוביל. בנוסף לכלמוביל, פועלים עשרות יבואנים מקבילים ואישיים המייבאים רכבי מרצדס לישראל.
החל משנות ה-70' של המאה ה-20' החלו לתפוס מכוניות תוצרת מרצדס-בנץ מקום מרכזי בצי המוניות בישראל.
החל משנת 1973 אוטובוסים מתוצרת מרצדס-בנץ תפסו מקום הולך וגדל בצי הרכב של חברת התחבורה הציבורית אגד.
באותה תקופה נכנסו לשירות בצה"ל, כשלל מצבאות ערב, משאיות שטח "אונימוג" מתוצר מרצדס-בנץ.
בשנת 2007 נמכרו לצה"ל 6 מובילי טנקים בהתאמה אישית המבוססים על שלדות חדישות מדגם "אקטרוס" של מרצדס.
בשנים מאוחרות יותר מוקמה מרצדס-בנץ במיקום גבוה בטבלת המכירות של מכוניות היוקרה בישראל.
בנובמבר 2017, נפתח מרכז מחקר ופיתוח של מרצדס בתל אביב. המרכז מכוון ככל הנראה לתחום הדיגיטלי של טכנולוגיית החברה.
מרצדס-בנץ היא נותנת החסות הרשמית של נבחרת גרמניה בכדורגל ושל קבוצת הכדורגל של שטוטגרט המשחקת בבונדסליגה, שגם אצטדיונה קרוי בשם המותג מרצדס-בנץ ארנה. הקבוצה היא גם נותנת החסות לאצטדיון המרצדס בנץ סופרדום (Superdome) בניו אורלינס, המשמש כאצטדיון הבית של קבוצת ניו אורלינס סיינטס המשחקת בליגת הפוטבול האמריקאית (NFL).
אתר האינטרנט הרשמי של מרצדס-בנץ אתר האינטרנט הרשמי של מרצדס-בנץ ישראל (בעברית)
מרצדס-בנץ, ברשת החברתית פייסבוק
מרצדס-בנץ, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מרצדס-בנץ, ברשת החברתית אינסטגרם
מרצדס-בנץ, ברשת החברתית טיקטוק.svg){kind=icon}
מרצדס-בנץ, סרטונים בערוץ היוטיובSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
