מקדש הויסלשוורה
מקדש הינדי בדרום הודו, חלק מאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מקדש הויסלשוורה (בקאנדה: ಹೊಯ್ಸಳೇಶ್ವರ ದೇವಸ್ಥಾನ) הוא מקדש הינדי מהמאה ה-12 המוקדש לאל שיווה, השוכן במחוז האסן (אנ') במדינת קרנאטקה שבהודו. המקדש הוא המונומנט הגדול ביותר בעיירה הלבידו (אנ'), בירתה לשעבר של אימפריית הויסלה (אנ'). המקדש נבנה על גדות אגם גדול מלאכותי, ובחסות המלך וישנווארדהנה (אנ') של אימפריית הויסלה.[1] בנייתו החלה בסביבות שנת 1121 לספירה והסתיימה בשנת 1160 לספירה.[2] במהלך תחילת המאה ה-14, הלבידו נשדדה ונבזזה פעמיים על ידי הצבאות המוסלמיים של סולטנות דלהי מצפון הודו, והמקדש והבירה הידרדרו למצב של חורבן והזנחה. המקדש שוכן במרחק של 30 קילומטרים מהעיר האסן (אנ'),[3] וכ-210 קילומטרים מבנגלור.[3]
מקדש הויסלשוורה | |||||||||||
אתר מורשת עולמית | |||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
מידע כללי | |||||||||||
סוג | מקדש | ||||||||||
על שם | שיווה | ||||||||||
כתובת | הלבידו | ||||||||||
מיקום | הלבידו (אנ') | ||||||||||
מדינה | הודו הודו | ||||||||||
מייסדים | אימפריית הויסלה | ||||||||||
זרם | הינדואיזם | ||||||||||
הקמה ובנייה | |||||||||||
תקופת הבנייה | 1121–1160 (כ־39 שנים) | ||||||||||
תאריך פתיחה רשמי | 1160 | ||||||||||
סגנון אדריכלי | אדריכלות הויסלה (אנ') | ||||||||||
קואורדינטות | 13°12′47″N 75°59′42″E | ||||||||||
(למפת הודו מוגדלת) (למפת הודו רגילה) (למפת קרנאטקה רגילה) (למפת קרנאטקה מוגדלת) | |||||||||||
מקדש הויסלשוורה הוא מונומנט של מסורת השיוויזם, אך כולל בהערצה נושאים רבים מווישנויזם ושאקטיזם (אנ') של ההינדואיזם, כמו גם פסלים מדת הג'ייניזם.[2] מקדש הויסלשוורה הוא מקדש כפול המוקדש להויסלשוורה ולסנטאלשוורה שיווה לינגאם, הקרויים על שם ההיבטים הגבריים והנשיים, שניהם שווים ומצטרפים במעבר ביניהם. יש לו שני מקדשי ננדי (אנ')[hebrew 1] בחוץ, כאשר כל ננדי יושב פונה אל השיווה לינגאם בהתאמה בפנים.[4] המקדש כולל קודש קודשים קטן יותר לאל השמש ההינדי סוריה. פעם היו מעל המקדש מגדלים, אבל הם לא קיימים עוד והמקדש נראה שטוח. המקדש פונה מזרחה, אם כי כיום מבקרים במונומנט מהצד הצפוני. הן המקדשים הראשיים והן מקדשי ננדי מבוססים על תוכנית ריבועית. המקדש נחצב מאבן סבון. הוא בולט בזכות הפסלים שלו, התבליטים המורכבים, האפריזים המפורטים שלו, כמו גם ההיסטוריה, האיקונוגרפיה, והכתובות בכתב של צפון הודו ובכתב של דרום הודו. יצירות האמנות של המקדש פותחות צוהר ציורי לחיים ולתרבות בדרום הודו של המאה ה-12. כ-340 תבליטים גדולים מתארים את התאולוגיה ההינדית ואגדות נלוות. אפריזים קטנים רבים מספרים טקסטים הינדיים כמו הראמאיאנה, המהאבהארטה והבהאגווטה פוראנה. כמה אפריזים מתחת לתבליטים גדולים מציגים את האפיזודות הסיפוריות שלהם.[1]
כמה מיצירות האמנות במקדש הויסלשוורה ניזוקו, אך ברובן הן שלמות. במרחק של כמה קילומטרים מהמקדש יש חורבות רבות של אדריכלות הויסלה. בשל האדריכלות יוצאת דופן, הפסלים ההיפר-ריאליסטיים וגילופי אבן, נוסף מקדש זה, יחד עם מקדש צ'נאקשווה בבלור (אנ') ומקדש קשווה בסומנאתפורה (אנ'), לרשימת המורשת העולמית של אונסק"ו, בשם "מכלולי ההויסלה הקדושים", ב-17 בספטמבר 2023 במהלך המושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית בריאד בערב הסעודית.[5]