מץ
עיר בצרפת מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מץ (Metz; בגרמנית מבטאים: מֶץ; בצרפתית: מבטאים ⓘⒾ; נכתב לעיתים בעברית מיץ) היא עיר בצפון־מזרח צרפת במחוז מוזל שבחבל גראנד אסט, עד הרפורמה המנהלית של שנת 2015 הייתה מץ עיר הבירה של חבל לורן. העיר יושבת על הנהרות מוזל וסיי. העיר סמוכה למשולש הגבולות בין צרפת, גרמניה ולוקסמבורג. יותר מ-50 מקומות בעיר נחשבים לאתרים מונומנטליים והיסטוריים, ביניהם קתדרלת סנט אטיין המפורסמת.
היסטוריה עתיקה
השבטים הקלטים שלטו בעיר מ-450 לפנה"ס ועד הכיבוש הרומי בשנת 52 לפנה"ס, אז העיר קיבלה מעמד מרכזי של אופידום והפכה למרכז סחר חשוב של מתכות וטרקוטה. כעיר מבוצרת היטב שנמצאת בצומת דרכים של מספר כבישים צבאיים, העיר נהייתה לאחת הערים החשובות ביותר בגאליה, אף יותר מלוטטיה (שמה של פריז המודרנית באותו זמן). בעיר שכן אחד האמפיתיאטראות החשובים בגאליה, ואקוודוקט באורך של 23 ק"מ.
הפשיטות הראשונות על העיר בידי האלמאנים והפרנקים החלו במאה ה-3. העיר הותקפה על ידי אטילה וההונים בשנת 451. בסוף המאה ה-5 נפלה העיר לידי הפרנקים.
בירת ממלכת אוסטרזיה וממלכת לותרינגיה
מאז תקופת המלך זיגברט הראשון הייתה מץ למקום משכנם של המלכים מהשושלת המרובינגית של אוסטרזיה. כאשר השושלת הקרולינגית עלתה אל כס המלוכה של הפרנקים, המשיכו תושבי העיר לשמר את רצונם הטוב של השליטים. השליט קרל הגדול שקל להפוך את מץ לבירת האימפריה שלו, אך לבסוף החליט למקם את בירתו באאכן. בניו, המלך לואי החסיד והבישוף דרוגו ממץ נקברו בעיר ב-840 וב-855, בהתאמה.
לאחר חתימת הסכם ורדן ב-843 הייתה מץ לבירת ממלכת לותרינגיה שנשלטה בידי לותאר הראשון. לאחר מותו של לותאר השני חולקה ממלכת לותרינגיה, ובירתה, מץ, בין פרנקיה המזרחית ופרנקיה המערבית. ב-869 הוכתר שארל הקירח בעיר מץ לשליט לותרינגיה.
בשנת 910 הפכה מץ כולה לחלק מפרנקיה המזרחית ולאחר מכן לחלק מהאימפריה הרומית הקדושה. ב-959 נהייתה מץ לבירת לותרינגיה העליונה, שמוכרת כיום כלורן, עד המאה ה-11. ב-1096, במהלך מסע הצלב הראשון, השתתפה מץ בגזירות תתנ"ו. קבוצה של צלבנים נכנסה לעיר והכריחה את בני הקהילה היהודית של העיר להמיר את דתם לנצרות קתולית, ורצחו 22 אנשים שסירבו להמיר את דתם.
רפובליקת מץ
בשנת 1189 קיבלה מעמד של עיר אימפריה חופשית. העיר ארגנה שלוש רשויות מחוקקות, והרשויות הפכו את העיר לרפובליקה אוליגרכית חופשית שפיקדו עליה 21 חברי מועצת העיר. רפובליקת מץ התקיימה עד המאה ה-15, והייתה לתקופה המשגשגת ביותר של העיר שנודעה אז כעיר עשירה. מץ הייתה אז למרכז בנקאות חשוב שנשלט בידי היהודים ולאחר מכן בידי הלומברדים.
רפובליקת מץ נאלצה לעיתים קרובות להילחם על עצמאותה: בשנת 1324 נלחמה מץ כנגד דוכסי לורן ולוקסמבורג, וכמו כן כנגד הארכיבישוף של טריר; בשנים 1363 ו-1365 נגד שודדים אנגליים בפיקוד ארנאוד דה קרבול; בשנת 1444 נגד הדוכס רנה מאנז'ו והמלך שארל השביעי; ובשנת 1473 נגד דוכס לורן, ניקולס הראשון. למרות כל המלחמות, מץ הצליחה לשמור על עצמאותה.
בשנים 1354 ו-1356 הקיסר קרל הרביעי כינס במץ דיאטים, שבהן הוכרז צו הזהב של 1356 ותוקנו ההיבטים החוקתיים החשובים של האימפריה הרומית הקדושה. שליטיה של מץ הרגישו שהעיר נכבשת בידי ממלכת צרפת והאימפריה הרומית הקדושה, ורצו להתחמק מהמסים הקיסריים ומהנוכחות בדיאטים הקיסריים. לאחר מכן גדל הניכור בין העיר הקיסרית החופשית לבין המדינות הקיסריות, וגדל עקב הצרות הדתיות והפוליטיות של המלחמה השמלקלדית.
השתלבות בתוך הממלכה הצרפתית
בשנת 1552, חתמו מלך צרפת אנרי השני וחברי ברית שמלקלדן על הסכם שמבור, ומץ עברה בפועל לידיהם של מלכי צרפת. אוכלוסיית העיר קיבלה ברוגע ובהבנה את תנאי ההסכם. הקיסר קרל החמישי ערך ניסיון צבאי במטרה לתקוף בכוח את העיר מץ, וכיתר אותה בשנים 1552–1553. כוחותיו של קרל החמישי הובסו בידי כוחותיו של צבא צרפת, בפיקודו של פרנסואה, דוכס גיז ומץ הושבה חזרה לצרפת.
תחת שלטון מלכי צרפת, ברפובליקה נעשו שינויים חוקתיים חשובים. בעוד זקני העיר המשיכו לנהל את העיר, הם מונו על ידי המושל המלכותי, נציגו של המלך, והבישופים שבו אל מץ. מאוחר יותר, האינטנדנט ופקיד ההוצאה לפועל נשלחו לאכוף את סמכותו של המלך בעיר, ובשנת 1634 הושם קץ לרפובליקה של מץ. ב-1648 נחתמו הסכמי מינסטר ואוסנבריק ומץ עברה לפי החוק אל ממלכת צרפת ונבחרה כבירה של שלוש הדוכסויות של מץ, טול וורדן. עם הקמת המצודה הפכה העיר מץ לעיר מבוצרת.
כאשר חולקה צרפת למחוזות לאחר אספת המעמדות של שנת 1789, הפכה מץ לעיר הראשית של מחוז מוזל. תושבי העיר תמכו ברעיון של המהפכה הצרפתית. במהלך הקואליציה האנטי-צרפתית השישית כיתרו אויביה של צרפת של נפוליאון את העיר מץ, אך תחת צבאו של הגנרל פייר פרנסיס ג'וזף דורוט היה בלתי אפשרי לכבוש את העיר.
מלחמת צרפת–פרוסיה והסיפוח הגרמני
במהלך מלחמת צרפת–פרוסיה בשנים 1870–1871, מץ הייתה למפקדה הראשית של הצבא הצרפתי, תחת פיקודו של הגנרל פרנסואה אשיל בזן. לאחר הקרבות של קולומבי, מארס-לה-טור וגרבלוט, גנרל בזן נסוג במטרה להגן על מץ, ונכנע לאחר מספר חודשים של מצור. לאחר חתימת הסכם פרנקפורט ב-1871 סופחה מץ אל האימפריה הגרמנית, כחלק מחבל אלזס-לורן, ונוהלה ישירות בידי הממשלה הקיסרית ששכנה בברלין. העיר שמרה על חשיבותה האסטרטגית והפכה לעיר חשובה של חיל המצב הגרמני, והגרמנים בנו ביצורים נוספים סביב העיר.
מלחמות העולם ואחריהן
בעקבות שביתת הנשק עם גרמניה בסוף מלחמת העולם הראשונה, הצבא הצרפתי נכנס למץ בנובמבר 1918 והעיר הושבה לצרפת לאחר חתימת הסכם ורסאי. לאחר המערכה על צרפת ב-1940 במהלך מלחמת העולם השנייה, העיר סופחה פעם נוספת לגרמניה, הפעם לרייך השלישי, לתוך רייכסגאו הקרוי בשם ווסטמרק. ב-1944, העיר הותקפה בידי הארמייה השלישית של ארצות הברית תחת פיקודו של פטון, והתקפה זו ספגה התנגדות כבדה מצד הצבא הגרמני. הקרב על מץ נמשך מספר שבועות, אך לבסוף נכבשה העיר בידי האמריקנים בנובמבר 1944, והושבה לצרפת אחרי מלחמת העולם. בשנות ה-50 הפכה מץ לבירת חבל לורן המודרני, שהתפצל מאלזס, ונותרה בתפקיד עד 2015. בתחילת שנת 2016 אוחדו מספר חבלים לגראנד אסט ומץ אינה משמשת יותר כבירת החבל.
החוק המקומי
החוק המקומי (צרפתית: droit local) יושם כחלק מהמערכת המשפטית של מץ, הפועלת במקביל לחוק הצרפתי. החוק, שנוצר ב-1919, משמר את החוק הצרפתי שפעל בצרפת לפני 1870 ונשמר בידי הגרמנים במהלך סיפוח אלזס-מוזל, אך בוטל בשאר חלקי צרפת ב-1871. החוק גם משמר את החוק שפעל באימפריה הגרמנית עד שנת 1918, את ההוראות הספציפיות שאומצו על ידי הרשויות המקומיות, ואת החוק הצרפתי שהחל לאחר שנת 1919 ופעל רק בתחום הקרוי אלזס-מוזל (צר'). זהו חוק מקומי הפעיל בתחומים שונים כגון דת, חברה, עבודה וכספים. ההבדל הבולט ביותר בין צרפת לאלזס-מוזל הוא היעדר החילוניות הנוקשה באלזס-מוזל. אלזס מוזל עדיין נשלטת לפי החוק שפעל לפני 1905, המספק את התמיכה הציבורית בקהילה הקתולית והלותרנית, בכנסיות הקלוויניסטים ובקהילה היהודית.
מנהל
כמו כל מחוז מנהלי ברפובליקה הצרפתית החמישית, מץ מנוהלת בידי ראש העיר והעירייה, שנבחרים באמצעות בחירות דמוקרטיות כל 6 שנים. בעירייה ישנם ראש עיר ו-54 חברי מועצה, ומועצת עירייה שמתקיימת ביום חמישי האחרון של כל חודש. מאז 2008, ראש עיריית מץ הוא הסוציאליסט דומיניק גרוס.
מץ היא חברה באיגוד הערים של מץ, המאגד 40 ערים למטרופולין שמרכזו במץ.
מץ היא ביתם של סגנונות ארכיטקטוניים רבים, העדים למילניום בו הושפעה מץ מתרבויות שונות. כעיר היסטורית וחשובה של חיל המצב, העיר הושפעה גם מהאדריכלות הצבאית במהלך ההיסטוריה. העיר ידועה בשל אדריכלות אבן הגיר הצהובה שלה.
הרובע ההיסטורי של מץ שימר את תכנון הערים הגאלו-רומי באמצעות הקארדו העובר בו, שנקרא בזמנו ויה סקרפונסיס, והדקומנוס העובר בו. בין השרידים הגאלו-רומיים הידועים בעיר נמנים המרחצאות, חלקים מן האקוודוקט, ובזיליקת סנט-פייר-אקס-נוניין.
כיכר סנט-לואיס עם הארקדות, משמשת כסמל חשוב לאדריכלות שיא ימי הביניים, יחד עם הקפלה של מסדר אבירי היכל שלמה. דוגמאות בולטות בעיר לאדריכלות ימי הביניים המאוחרים הן קתדרלת סנט אטיין הגותית, מספר כנסיות וארמונות ברחבי העיר, ושני אסמים. האדריכלות הרנאסנסית בעיר ניכרת בארמונות ומבני פאר מן המאה ה-16, כגון ארמון זקני העיר. משני צדי שער הקתדרלה ניצבים פסלי הכנסייה המנצחת והיהדות המובסת, שעיניה חסומות, חניתה שבורה ולוחות הברית שבידיה הפוכים. חלק מן הויטראז'ים של הקתדרלה הם יצירות של האמן היהודי מרק שגאל.
בית העירייה של מץ והמבנים הסובבים את כיכר העיר הם עבודתו של הארכיטקט הצרפתי ז'אק-פרנסואה בלונדל שעיצב וחידש את המרכז של העיר מץ בהקשר של עידן הנאורות. בנוסף, מבנים נאו-קלאסיים מן המאה ה-18 כגון בית האופרה ובית המשפט נמצאים בעיר.
האזור המלכותי של מץ נבנה במהלך הסיפוח הראשון של מץ לאימפריה הגרמנית בידי אוטו פון ביסמרק. במטרה ״לגרמן״ את העיר, הקיסר וילהלם השני החליט ליצור בעיר רובע שעיצובו מאופיין באדריכלות גרמנית הכוללת מבני רנסאנס, ואדריכלות רומנסקית או נאו-קלאסית, עם אלמנטים של אר נובו ואר דקו. בנוסף, אבן הגיר הצהובה הייחודית לעיר, הוחלפה באבנים שמוצאן בחבל הריין שבגרמניה, כמו אבן חול ורודה או אפורה, גרניט ובזלת. האזור מאופיין בבניינים חשובים בעיר, כמו תחנת הרכבת המרשימה ומשרד הדואר המרכזי שנבנו על ידי האדריכל הגרמני יוּרגן קרוֹגר.
אדריכלות מודרנית בעיר ניכרת בעבודתם של האדריכלים רוז'ה-הנרי אֶקספֵּר (כנסיית תרזה הקדושה, 1934), ז'ורז-הנרי פֶּנגוּסון (תחנת מכבי האש, 1960), וז'אן דוּביסון (יחידות המשנה של העיר, שנות ה-60). שיפוצו של הארסנל שבו אולם קונצרטים ב-1989 והקמת הארנה של מץ ב-2002, בתכנונם של האדריכל הקטלאני ריקארדו בופיל והאדריכל הצרפתי פול שמטוב בהתאמה, מראים את ההתפתחות של הפוסטמודרניזם.
מרכז פומפידו-מץ, שעוצב על ידי האדריכל היפני שיגֵרוּ באן, הוא מוזיאון המייצג יוזמה אדריכלית חזקה לרגל כניסתה של מץ אל המאה ה-21. המרכז הוא אבן הפינה של אזור האמפיתיאטרון של העיר, והוא נמצא כיום בבנייה וייזום על ידי האדריכלים ניקולאס מישלן, ז'אן-פול ויגייה, כריסטיאן דה פּוֹרזַמפּארק והמעצב פיליפ סטארק. פרויקט הבנייה צפוי להסתיים בשנת 2015.
ביצורי העיר
מן העת העתיקה ועד ימינו, העיר הייתה מבוצרת ברציפות כדי להגן את העיר ולספק עמדת קרב לכוחות המגנים על העיר. חומות מן התקופה הקלאסית ועד המאה ה-20 ניצבות בעיר ליד הגנים הציבוריים לאורך הנהרות מוזל וסאיל. טירת גשר מן המאה ה-13, אחת מן האחרונות באירופה, הקרויה שער הגרמנים, הפכה לאחד מסמלי העיר. כיום נותרו שרידים מן המצודה מן המאה ה-16 הניצבים בעיר. צריפים חשובים מן המאות ה-18 וה-19 פרושים כיום ברחבי העיר, ובכמה מהם יש גם עניין ארכיטקטוני, מה שהופך אותם למתקנים אזרחיים, כגון הארסנל.
אקולוגיה עירונית
תחת הנהגתם של בוטנאים כמו ז'אן-מארי פֶּלְט (Pelt), מץ הנהיגה מדיניות של אקולוגיה עירונית בשנות ה-70. בגלל הסימנים העירוניים לכישלון של תכנון נכסי הדירה העירוניים לאחר המלחמה, המבוסס בעיקר על מושגים של CIAM, ז'אן-מארי פלט, אז הקונסול המוניציפלי של מץ, יזם את חידוש הגישה האקולוגית לתכנון עירוני. מדיניותו של פלט התממשה במץ על ידי תכנון של אזורים ירוקים רחבים סביב הנהרות מוזל וסאיל, והקמת אזור גדול להולכי רגל.
מאז, רעיון האקולוגיה העירונית עדיין קיים במץ באמצעות שיפוץ מתמיד של מבנים עתיקים, בנייתם של פרויקטים חדישים (כגון מרכז פומפידו-מץ), ויצירת גנים ציבוריים על פי המאפיינים של אדריכלות נוף.
מץ היא משכנם של בתי ספר רבים, וביניהם האוניברסיטה של לורן שלה שני מרכזים: האחד במץ והשני בנאנסי. באוניברסיטת לורן יש 55,000 סטודנטים, 101 מרכזי מחקר מוסמכים המאורגנים על פי 9 תחומי המחקר, ו-8 מכללות לתואר שלישי.
תחבורה עירונית
עיקרה של התחבורה הציבורית במץ הוא במערכת אוטובוסים מהירה הקרויה מטיס (Mettis). למאטיס יש מערכת תחבורה מתוכננת משלו, הכוללת את הקווים A ו-B מקשרים בין המקומות החשובים של העיר (למשל העיר התחתית, האוניברסיטה ובתי החולים).
מסילות רכבת
תחנת הרכבת הראשית של מץ מקושרת לרשת הצרפתית של הרכבות במהירות גבוהה TGV, המפעילה קווי רכבת ישירים ממץ לפריז וללוקסמבורג. זמן הנסיעה ברכבת ממץ לפריז הוא 82 דקות. בנוסף, בעיירה לוּבּיני, 25 ק"מ מדרום למץ, נמצאת תחנת הרכבת הראשית של לורן, המופעלת גם היא על ידי רשת TGV, ומפעילה רכבות מהירות לערים נאנט, רן, ליל ובורדו (מבלי לעצור בפריז). בנוסף לכך, מץ היא אחת התחנות הראשיות ברשת הרכבות המחוזית של לורן הקרויה מֶטרוֹלוֹר.
אוטוסטרדות
מץ ממוקמת בצומת של שתי אוטוסטרדות חשובות: האוטוסטרדה המזרחית מפריז לשטרסבורג, שהיא עצמה חלק מהדרך האירופאית E50 המקשרת את פריז לערים כמו ריימס, נירנברג, פראג, קושיצה, אומן ורוסטוב על הדון, והאוטוסטרדה A31 המקשרת בין לוקסמבורג לים התיכון דרך הערים נאנסי, דיז'ון וליון.
שדות תעופה
שדה התעופה הבינלאומי הקרוב ביותר למץ הוא נמל התעופה לוקסמבורג-פינדל. בנוסף, במרחק שעה ורבע נסיעה ברכבת מתחנת הרכבת של לורן נמצא נמל התעופה שארל דה גול בפריז. בנוסף, סמוך למץ נמצא שדה התעופה הלאומי מץ-נאנסי-לורן המקשר את מץ למספר יעדים בצרפת ובאלג'יריה.
תחבורה ימית
ערך מורחב – נהר מוזל
מץ ממוקמת במפגש הנהרות מוזל וסֶאיִי, ששניהם פתוחים לשיט. המרינה של מץ מקשרת את מץ לערים נוספות בעמק המוזל (כגון שנגן, טריר וקובלנץ) דרך נהר המוזל.
- ערך מורחב – יהדות מץ
בימי הביניים הייתה בעיר קהילה יהודית, שראשיתה המדויקת אינה ברורה. ככל הנראה נולד בעיר רבנו גרשום, מנהיג יהודי אשכנז בסוף המאה העשירית. מאוחר יותר שכן בעיר בית מדרשם של כמה מבעלי התוספות. בשנת 1365 גורשו יהודי מץ.
לאחר שחזרה העיר לידי צרפת באמצע המאה ה-16, התיישבו בעיר ארבע משפחות לפי היתר מצומצם שנבע מצורכי הצבא הצרפתי. קהילה של ממש נוצרה בסוף אותה מאה, ברובע יהודי ועם מוסדות אוטונומיים. בעשורים הבאים התפתחה הקהילה במהירות, וממחצית המאה ה-17 הפכה העיר למרכז יהודי חשוב. אף שבמספר תושביה לא הייתה מץ הקהילה הגדולה ביותר, היא זכתה לתהילה בעולם היהודי, במספר תחומים: הקהילה חוותה פריחה כלכלית, על אף נטל המיסים הגבוה, ומוסדותיה היוו מודל לחיקוי. בפרט זכתה מץ לתהילה תורנית כאשר משכה אליה רבנים נודעים כמו רבי יעקב ריישר, רבי יעקב יהושע פלק, רבי אריה לייב גינצבורג, ורבי יהונתן אייבשיץ, שגם ניהלו במץ ישיבה גדולה.
ערב המהפכה הצרפתית כללה אוכלוסיית מץ למעלה מאלפיים יהודים, ואוכלוסיית אלזס-לורן היהודית היוותה את הריכוז הגבוה ביותר של יהודים בצרפת כולה. בשנים אלו הוקם במץ בית דפוס עברי, והחלו תהליכי מודרניזציה בין יהודי העיר.
לאחר המהפכה ירדה מץ מגדולתה וכבר לא נחשבה לקהילה משמעותית באירופה כולה, אך עדיין הייתה אחת הקהילות הגדולות והחשובות ביהדות צרפת. הוקמה בה קונסיסטוריה מחוזית, ובית מדרש לרבנים ארצי. בראשית המאה ה-20 חוותה הקהילה גל הגירה ממזרח אירופה. בשואה נפגעה הקהילה, אך לאחר השואה שבה פעולתה להתחדש, וגם כיום היא קהילה משמעותית בצרפת.
כיום יש בקהילה מערכת חינוך יהודית עד לגיל תיכון, מספר בתי כנסת פעילים, עירוב, מקווה, מערכת כשרות, וסניף של תנועת הצופים היהודים בצרפת.
מבנים דתיים
- קתדרלת סנט אטיין הגותית שנבנתה במהלך המאה ה-13, המציגה את המרחב הגדול בעולם של חלונות זכוכית צבעוניים ואת האולם השלישי בגובהו בצרפת.
- בזיליקת סנט פייר, הכנסייה העתיקה ביותר בצרפת והערש של המזמור הגרגוריאני.
- כנסיית סנט מקסימין המציגה חלונות זכוכית צבעוניים של האמן הצרפתי ז'אן קוקטו, וכנסיית סנט תרזה שנבנתה על ידי האדריכל הצרפתי רוז'ה-הנרי אֶקספֵּר.
- הקפלה הרומנסקית של מסדר אבירי היכל שלמה מן המאה ה-13, המוסד הטמפלרי העתיק ביותר באימפריה הרומית הקדושה.
מבנים אזרחיים
- מבנים רבים מימי הביניים המפוזרים בעיר וכוללים שני אסמים ומספר ארמונות.
- בתי הולדתם של פול ורלן, ז'אן-פרנסואה פילאטר דה רוזייה, אנדרה שוורץ-בארט, גוסטב קהן, גבריאל פיירנה, שארל פטר (Pêtre) ואנטואן שארל לואי דה לאסאל.
- ביתו של פרנסואה רבלה.
- בית האופרה שנבנה בסגנון נאו-קלאסי עם השפעה טוסקנית. בית האופרה הוא הוותיק ביותר בצרפת שעודנו פעיל ואחד הוותיקים באירופה. המקום שימש כאתר הוצאה להורג באמצעות גיליוטינה בתקופת המהפכה הצרפתית.
מבנים מחוזיים
- כיכר העירייה המוקפת על ידי מבנים נאו-קלאסיים, עבודתו של הארכיטקט הצרפתי ז'אק-פרנסואה בלונדל.
- בית המשפט (לשעבר ארמון המושלים), ששימש את הסעודה של מץ, שבה נפגש המרקיז דה לה פאייט עם המרקיז של רופק ועם הדוכס של גלואקסטר כדי לתמוך במלחמת העצמאות של ארצות הברית.
- תחנת הרכבת המרכזית ומשרד הדואר המרכזי שנבנו על ידי הארכיטקט הגרמני יוּרגן קרוֹגר.
- ארמון המושלים (לשעבר מפקדת הקומנדו) בסגנון נאו-רנסאנסי פלמי שנבנה בידי האדריכלים הגרמנים שונהלס ושטוֹלטרפוֹת.
מבנים צבאיים
- שער הגרמנים מן המאה ה-13, שהוא כיום טירת הגשרים מימי הביניים היחידה בצרפת. השער היה חלק גורלי בהגנה על העיר מפני המצור של 1552–1553.
- הריסות הביצורים העתיקים של מץ מהעת העתיקה ועד המאה ה-18, וביצוריה הנוכחיים של מץ מן המאות ה-19 וה-20.
- מבצר קֱלוּ, המכונה בצרפת גם "הגיהנום של קֱלוּ" (בצרפתית: L'enfer de Queuleu), אשר שימש את הגרמנים כמרכז למעצרם וחקירתם של חברי תנועת ההתנגדות הצרפתית במהלך מלחמת העולם השנייה.
- אנדרטת הזיכרון של מץ, המציגה פסל של אם הנושאת את גופת בנה המת.
- האנציקלופדיה העברית כרך כ"ד תשל"ב עמ' 96
אתר האינטרנט הרשמי של מץ (בצרפתית)- מץ, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מץ (צרפת), דף שער בספרייה הלאומית
מץ, ברשת החברתית פייסבוק
מץ, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מץ, ברשת החברתית אינסטגרם
מץ, ברשת החברתית LinkedIn- אתר הקהילה היהודית במץ
- "מֵיץ", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 191, באתר היברובוקס
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
