מעשר ראשון

המעשר הראשון הוא עשירית מיבול החקלאי – כולל ירק ופרי אילנות^[1] – שנשאר לאחר הפרשת התרומה, ומכאן שמו. התורה מצווה ליתן את המתנה לבן שבט לוי, אך בתקופת עזרא הסופר נקנסו הלוויים והועברה הנתינה אל הכהנים בלבד.

מעשר ראשון
(מקורות עיקריים)

מקרא	במדבר, י"ח, כ"א–כ"ד
משנה	סדר זרעים, מסכת מעשרות
ברייתא	תוספתא, מסכת מעשרות
תלמוד ירושלמי	סדר זרעים, מסכת מעשרות
משנה תורה	ספר זרעים, הלכות מעשרות
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה קכ"ז ספר החינוך, מצווה שצ"ה

מקור הדין

בספר במדבר, פרק י"ח, פסוקים כ"א–כ"ד, נאמר:

וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עֹבְדִים אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד... כִּי אֶת-מַעְשַׂר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַ-ה' תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה...

הפרשה זו ניתנת ללווים, משרתי עבודת הקודש, לאחר שהופרשה התרומה לכהן. ושיעורה עשירית מכל התוצרת, כל מין בפני עצמו שנאמר: "וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא, קדש לה'". עוד נאמר: "ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבדתם אשר הם עבדים את עבדת אהל מועד". וכן: "כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה, נתתי ללווים לנחלה".

קנסו של עזרא

ערך מורחב – קנסו של עזרא

בימי שיבת ציון מגלות בבל קנס עזרא הסופר את הלויים עקב אי-השתתפותם בעלייה לארץ ישראל. הקנס היה כי מתנת המעשר תועבר מן הלויים אל הכהנים.

מהמקורות בתלמוד בבלי, מובא שעזרא הסופר הסתמך בהטלת הקנס על העובדה שגם הכהנים הם בני שבט לוי ונקראים כך בעשרים וארבעה מקומות בתנ"ך. גם כעשרה דורות אחרי תקופתו של עזרא הסופר נהגו להפריש מתנת מעשר אל הכהן.^[2]

תרומת מעשר מן המעשר

ערך מורחב – תרומת מעשר

הלויים נדרשים להרים גם הם מהמעשר שהם מקבלים חלק לכהן, וחלק זה נקרא "תרומת מעשר": ”וְאֶל-הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי-תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן-הַמַּעֲשֵׂר ... כֵּן תָּרִימוּ גַם-אַתֶּם תְּרוּמַת ה' מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת-תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן” (במדבר יח כה) המעשר הראשון אמנם ניתן ללויים אך הוא חולין גמור ומותר לכל אדם לאוכלו ברשות בעליו הלוי, אמנם חלק ה"מעשר מן המעשר" נחשב כ"קודש" ונקראת "תרומה" וכל דיני תרומה חלים עליו.

מעשר ראשון בזמן הזה

המעשר ראשון, אינו בעל קדושה, ולכמה דעות מופרש רק באופן סמלי (הגדרת חלק מסוים של הפירות באמירתו שהוא מעשר – כלומר לקבוע מקומו בעת אמירת "סדר ההפרשה") ואינו ניתן ללוי, ולאחר סיום ההפרשה הוא נאכל עם שאר התוצרת לכל אדם, וזאת על פי הכלל ההלכתי המוציא מחבירו עליו הראיה, כלומר, על הלוי להביא הוכחות לכך שהוא אכן לוי - דבר שאינו מצוי בימינו. אמנם, רבים נוהגים גם כיום לתת מעשר ראשון ללוי על מנת שלא יהיה בדבר "גזל השבט" מבני לוי.

נטל תרומת מעשר עובר לבעל הפירות והוא רשאי לאכלן לאחר שהופרשו מהן תרומת מעשר (מעשר מתוך המעשר = אחוז אחד מסך הפירות)^{[דרוש מקור]}.

יש חולקים באמרם שאין להסתמך על הכלל "המוציא מחבירו עליו הראייה", כי אין הלוי מצווה על לקיחת המעשר אלא בעליו מצווים לתתנו^{[דרוש מקור]}, ובאשר לחזקת ייחוסו של הלוי ישנם מעדיפים את הנתינה אל כהן מוחזק - שחזקתו כבן שבט לוי מבוססת יותר מאשר חזקתו של לוי שאינו כהן^{[דרוש מקור]}.

ראו גם

• תרומות ומעשרות
• מעשר שני
• תרומת מעשר

קישורים חיצוניים

קטגוריה:מעשר ראשון, באתר ויקיטקסט

הערות שוליים

1. תקנת בית דין בהסכמת בית דין של מעלה – פירוש רש"י לתלמוד בבלי, מסכת מכות, דף כ"ג, עמוד ב'
2. תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף פ"ו, עמוד א'