משירי ירושלים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מעל פסגת הר הצופים (ובשמו המקורי: ירושלים) הוא שיר נודע שעיבד אביגדור המאירי על פי שיר יידי - בשם "חצות", שכתב ברוך שפיר ופורסם בקרקוב בשנת 1886. החלק שנודע ממנו בציבור הוא הבית הראשון והבית האחרון שלו, המבטאים כיסופים ומחויבות לירושלים ואמונה בביאת המשיח.
מילות השיר בשלט הנצחה למחברו בגן הבוטני הלאומי בהר הצופים בירושלים
הבית השני בשיר מקונן על ריבוי העדות והסכסוכים בעם ישראל. בגרסה המולחנת הושמטו הבית השני והבית השלישי. בגרסה זו, שיר זה שימש (ועדיין משמש, בצד שירה של נעמי שמר, ירושלים של זהב) מעין המנון לירושלים.[4]
הר הצופים מוזכר בשיר כמקום גאוגרפי שבשל הטופוגרפיה שלו, ניתן לראות ממנו את ירושלים, ומלבד זאת רומז שם ההר "צופים" לציפייה לישועה. המשמעות הזו של הר הצופים מוזכרת כבר במסכת שמחות[5]: ”הרואה את ירושלים מן הצופים חייב לקרוע.”[6]