מיסה סולמניס (בטהובן)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מיסה סולמניס (מלטינית: Missa solemnis) ברה מז'ור, אופוס 123 – יצירה של לודוויג ואן בטהובן מהשנים 1817–1823 הנחשבת לאחד מהישגיו הגדולים של המלחין. חשיבותה כמוזיקה לטקסט הפולחני עולה על זו של כל מיסה אחרת שנכתבה באותה תקופה.
בטהובן עצמו, בשנותיו האחרונות, התייחס אליה כמעולה ביצירותיו, ואף כי לא הצליחה להגיע לאותה מידת פופולריות שהשיגו רבות מן הסימפוניות והסונאטות, היא מייצגת את בטהובן בשיא כוחו. זו היצירה השנייה שבטהובן כתב לטקסט המיסה, אחרי המיסה בדו מז'ור, אופוס 86, יצירה הנופלת ממנה בהרבה במידת ההערכה שזכתה לה.
המוזיקולוג יו מקדונלד (אנ') כתב על היצירה:
הוא [בטהובן] ראה בה את היצירה הגדולה ביותר שלו. בראש הפרטיטורה הוא כתב: "Von Herzen – möge es wieder zu Herzen gehen!" (מן הלב: מי יתן ותיכנס ללב). אם יש יצירה משנותיו האחרונות של בטהובן המציגה את ראיית הקיום המורכבת שלו, הרי זו המיסה סולמניס, יותר מן הסימפוניה התשיעית, שהיא שיר תהילה כביר לאחוות אחים ולשאיפת אנוש למרומים, ויותר מרביעיות המיתרים האחרונות, המרוחקות מוודאויות השפה מכדי שאפשר יהיה לפרשן בנקל בכל התייחסות אנושית שהיא
המקור באנגליתHe regarded it as his greatest work. At the head of the score he wrote: “Von Herzen – möge es wieder zu Herzen gehen!” (From the heart: may it go to the heart). If any work from his last years reveals Beethoven’s complicated view of existence, it is the Missa solemnis, more than the Ninth Symphony, which is a vigorous paean for human brotherhood and aspiration, and more than the late string quartets, which are too far removed from the certainties of language to be lightly interpreted with any human reference— על מיסה סולמניס, באתר התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס[1]
המיסה כתובה לתזמורת קלאסית מלאה (כוללת טרומבונים), מקהלה בארבעה קולות וסולנים בקולות סופרן, אלט, טנור ובס.