מחשב מרכזי
מחשב בעל עוצמה המשמש בעיקר ארגונים גדולים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מחשב מרכזי (באנגלית: Mainframe) הוא סוג מחשב בעל עוצמה גדולה, המשמש ארגונים גדולים (כגון מוסדות ממשלתיים, חברות מסחריות גדולות ואוניברסיטאות) להפעלת יישומים (אפליקציות) רבים במקביל, תוך שימוש בעיבוד נתונים רחב היקף, כדוגמת מרשם התושבים, תכנון משאבי הארגון, ביצוע תנועות פיננסיות ובנקאיות, וכן פעולות מדעיות מורכבות ומסובכות, תוך מתן שירות למשתמשים רבים, מסוגים שונים.[1]
עד אמצע שנות ה-70 היה מחשב מרכזי סוג המחשבים היחיד ששימש לצרכים מסחריים ועסקיים. מחשבים אלו, שעדיין לא נקראו בשם "מחשב מרכזי", החלו להתפתח בצעדים קטנים בתקופת מלחמת העולם השנייה, בעיקר על ידי אוניברסיטאות ומדענים, וקיבלו תנופה בעיקר בסוף שנות ה-50 ובשנות ה-60, כאשר חברות מסחריות נכנסו לעניין. הם שימשו, בדרך כלל, כמשאב המחשוב המרכזי והשיתופי בארגונים גדולים.[2][3]
מאמצע שנות ה-60 ועד לסוף שנות ה-70 היו בשימוש נרחב גם מחשבים קטנים יותר, שקיבלו את הכינוי "מיני-מחשבים",(minicomputers)[4] או מחשבי ביניים (midrange computers).[5] הם שימשו כמשאב מרכזי לארגונים קטנים או משאבים ייעודיים למחלקות הארגון השונות, וכן לעיבודים מדעיים ומחקריים.
בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 פותחו ויצאו לשוק המחשבים האישיים, שנועדו לשימושים משרדיים, אישיים וקבוצתיים. הם שינו באופן מהפכני את התדמית "המאיימת" והשימוש המרכזי במחשבים בעולם, והפכו אותם לנחלת הציבור כולו ושולחנות העבודה האישיים והקבוצתיים.[6] גם השרתים הפכו קטנים יותר, שימשו יישומים ומשתמשים שונים, והתבססו בעיקר על מעבדים נפוצים וגנריים, כדוגמת מעבדי אינטל.
השם באנגלית, שמשמעו שלד ראשי או מסגרת ראשית, נגזר מהעובדה שלב מערכת המחשב היה ארון אחד גדול במיוחד,[7] והכיל את זיכרון המחשב ויחידת העיבוד המרכזית (CPU). בהמשך שימש השם גם כדי להבחין ולבדל בין המחשב המרכזי לסוגי המחשבים הקטנים יותר.[8] בהכללה ניתן לומר כי כדי להחליף מערכת מחשב מרכזי יידרשו עשרות, אם לא מאות שרתים קטנים.[9]