מחלות מעי דלקתיות

מחלות מעי דלקתיות (באנגלית: Inflammatory Bowel Disease, בראשי תיבות: IBD) אלו מחלות הנגרמות לאור פגיעה דלקתית במעי המביאה למחלה כרונית של המעי ולעיתים של איברים נוספים המעורבים במחלה. שתי המחלות העיקריות תחת ההגדרה של מחלות מעי דלקתיות הן מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית (Ulcerative colitis). שכיחות המחלות דומה, ונעה בין 2 ל-14 לכל 100,000 נפשות. בחלק מן המקרים, המחלה היא משפחתית (עד 5%–10%), ואם לחולה יש מחלת מעי דלקתית, הסיכון של קרוב משפחה מדרגה ראשונה לחלות עומד על כ-10%.

מחלות מעי דלקתיות

תחום	גסטרואנטרולוגיה
טיפול	clidinium cromoglicic acid
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	179037
MeSH	D015212

גנטיקה

נמצא כי מחלות מעי דלקתיות קשורות למספר תסמונות גנטיות, כגון תסמונת טרנר, מחלת אגירת גליקוגן, מחלות חסר חיסוני כגון תסמונת ויסקוט-אולדריץ', היפוגמאגלובולינמיה, אנגיואדמה תורשתית ועוד. קיימים מספר הסברים, או השערות, באשר לשאלה מדוע אנשים מסוימים מפתחים את המחלה. ככל הנראה, אצל אנשים המועדים גנטית לפתח את המחלה, יש מנגנון בקרה לא תקין במעיים. מנגנון לקוי זה, כנראה יוצר מצב כרוני שבו מוקוזת המעיים עצמה לא מתפקדת כהלכה ברמה החיסונית, כלומר התפקוד החיסוני איננו מיטבי.

מחלות מעי דלקתיות קשורות בהפרעה פוליגנטית, כלומר נמצאו מספר אזורים על פני כרומוזומים רבים האחראים למחלה. בערך כשליש מגורמי הסיכון הגנטיים הללו קשורים הן לקרוהן והן לקוליטיס כיבית, מה שמסביר חלק מהתכונות הדומות בין שתי מחלות אלו. נמצא גם, כי חלק מגורמי הסיכון הגנטיים הללו נמצאו מעורבים גם בתהליכים הקשורים למחלות אוטואימונית אחרות, כגון: סוכרת סוג 1, זאבת, פסוריאזיס, אסתמה ועוד.

הפגמים הגנטיים שנמצאו במחלות מעי דלקתיות קשורים למספר תהליכים שונים: יכולת פגומה של מערכת החיסון להגיב לחיידקים ולהכחידם, תפקוד פגום של בקרה על תאים מפרישים המעורבים בתגובה מול התוצרים המטבוליים של החיידקים, וכן פגמים שנמצאו בתהליך הקשור להתפתחות הדלקת ולרזולוציה שלה. כך למשל, במצבים נורמליים המעי מבטא סובלנות, כלפי מזון וכלפי אנטיגנים הנמצאים במזון, אחרת כל אנטיגן יביא להתפתחות דלקתית. אצל חולים במחלות מעי דלקתיות נמצא כי מנגנון הסובלנות המתואר לעיל פגום, ומביא לחוסר שליטה על רמות הדלקת. זאת כשבנוסף קיימת, ככל הנראה, מעורבות הכוללת גם תגובות חריפות לחיידקי מעיים. הן אצל חולי קרוהן והן אצל חולי קוליטיס כיבית נמצאו נוגדנים נגד חיידקים שונים בהם E.coli, אנטי-פלגלין ואחרים.

הבנת הקסקדה המביאה להתפתחות התגובה הדלקתית, קשורה במגוון תהליכים. אחד מהראשונים בהם הוא פעילותם של תאי דם לבנים מסוג CD4+ T, המביאים לידי הפרשה מוגברת של ציטוקינים דלקתיים, שבתורם פועלים על תאי דלקת אחרים וכן הלאה. התאים המתחילים את התהליך, CD4+ T, קשורים ככל הנראה למגוון הפתולוגיות הנראות במחלות מעי דלקתיות. בין היתר, דלקת המערבת את כל דופן המעי (טראנסמוראלית, בדומה למה שמתרחש במחלת קרוהן), דלקת שטחית של המוקוזה (בדומה לקוליטיס כיבית) וכן גיוס של נויטרופילים המביאים לפגיעה ברקמה. התהליך הדלקתי מתווך בין היתר על ידי ציטוקינים כגון IL-1, IL-6, ו-TNF, אשר מביאים לייצור של מתווכים דלקתיים אחרים ואשר חסימתם על ידי תרופות ספציפיות הוא אחד מהדרכים להתמודד עם המחלה.

בנוסף למנגנון החיסוני הפגום אשר נמצא, ככל הנראה, אצל חולים עם מחלות מעי דלקתיות, קיימות השערות הקשורות למעורבות חיידקים שונים היכולים להביא להתחלת התהליך הדלקתי. כך למשל, נמצא שחיידקים אנארוביים ומספר זנים אירוביים יכולים להביא להתחלת הדלקת, ומנגד חיידקים פרוביוטיים מסוגלים לעכב אותה. עוד נמצא, כי לחץ נפשי, שעלול להיגרם ממגוון סיבות כמו מוות או מחלה של קרוב משפחה, גירושין, עימותים בין אישיים וכך הלאה, עלול להחמיר את המחלה.

ממצאים סרולוגיים

קיימים כמה ממצאים סרולוגיים היכולים לסייע באבחנה של קוליטיס כיבית וקרוהן וכן לסייע בפרוגנוזה של המחלה. ממצאים אלו כוללים קיומם של נוגדנים מסוג ASCA (הנפוצים יותר בקרוהן) ו-pANCA (השכיחים יותר בקוליטיס כיבית). ממצאים סרולוגיים נוספים כוללים נוגדנים ל-OmpC המקושרים עם נטייה לפרפורציות, וכן נוגדנים ל-I2 המקושרים עם מחלה הכרוכה בהיצרויות (מחלה פיברוסטנוסית). עוד נמצא, כי מטופלים המציגים נוגדנים הן ל-OmpC, ל-I2 ול-ASCA נמצאים תחת סיכון גדול יותר לעבור ניתוח של המעי הדק. עם זאת, ממצאים קליניים בעת האבחנה נוטים להיות משמעותיים יותר מאשר בדיקות סרולוגיות לצורך הערכת אופן התפתחות המחלה.

אבחנה מבדלת

הגם שלקרוהן ולקוליטיס כיבית מאפיינים ייחודים, המאפיינים המשותפים לשניהם, מקשים על אבחנה חד־משמעית לגבי המחלה ממנה סובלים החולים. מצבים אלו מאפיינים כ-15% מהחולים המגיעים לראשונה לביקורת אצל אנשי רפואה, ומכונים indeterminate colitis. עם זאת, במרבית המקרים הללו, המחלה מתפתחת באופן בו ניתן לאבחן את סוג המחלה המדויק בהמשך ולטפל בהתאם.

לעיתים קיימות מחלות זיהומיות אשר מדמות קרוהן או קוליטיס כיבית. מחלות אלו יכולות לכלול זיהום על ידי קמפילובקטר, סלמונלה, שיגלה וכן חיידקים נוספים. לצורך אבחנה של קוליטיס זיהומית, יש לשלוח תרבית צואה וכן בדיקת רעלנים לדלקת מעי מקלוסטרידיואידס דיפיצילה. באופן דומה, גם וירוסים, פטריות וטפילים יכולים להביא לזיהום של המעי הגס והדק ולתסמינים קליניים הדומים למחלות מעי דלקתיות. וירוסים יכולים להיות למשל הרפס או ציטומגלו. אצל חולים עם HIV, הידבקות במיקובקטריה מסוג Mycobacterium aviumintracellulare עלולה להביא לשלשול, לכאבי בטן, לירידה במשקל, לחום ולתת ספיגה, ויש צורך בביופסיה ותרבית לצורך אישוש האבחנה.

מחלות לא זיהומיות גם הן יכולות לדמות תמונה של קרוהן או קוליטיס כיבית. מחלות אלו כוללות דלקת התוספתן, דיברטיקוליטיס, קוליטיס איסכמי, גידולים שונים וכן גרורות, או שימוש בתרופות וחומרים אחרים כגון נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, שימוש בקוקאין, כימותרפיה, גלולות למניעת הריון וחומרים נוספים.

מחלת קרוהן

ערך מורחב – מחלת קרוהן

מחלת קרוהן היא מחלה כרונית דלקתית, המתבטאת במערכת העיכול. המחלה עלולה להתפרץ בכל חלק של מערכת העיכול מן הפה ועד לפי הטבעת, אך ברוב המקרים המחלה מתפרצת במעיים, בעיקר במעי הדק. המחלה מאופיינת על ידי דלקות חוזרות ונשנות, הידבקויות חלקי מעי, צריבה בדרכי השתן והיווצרות חסימות מעיים וכיבים העלולים להתפתח ולהגיע עד לדופן המעי וליצור פיסטולות (נקבים הנוצרים בין דופן המעי הפגוע לבין איברים ורקמות בבטן).

מחלת קרוהן נפוצה בעיקר במדינות המערב ובמדינות מתועשות ומפותחות, כאשר החלוקה בין גברים לנשים היא יחסית זהה. במרבית המקרים המחלה פורצת בעשור השני והשלישי לחיי החולים, ובמקרים מועטים יותר, בגילאים מבוגרים. ישנם תסמינים רבים ומגוונים למחלה, בהם: דם בצואה, פיסורה, כאבי בטן חריפים, בחילות וירידה במשקל. הופעת התסמינים ועוצמתם שונה מאוד מחולה לחולה.

אבחון המחלה נעשה באמצעות ביצוע קולונוסקופיה במרבית המקרים, כאשר קיימת תמונה היסטולוגית אופיינית למחלה. הטיפול במחלה נעשה על ידי תרופות שונות, החל מתרופות המשמשות כטיפול אחזקה (פנטסה, רפאסל ותרכובות אחרות של 5-ASA), טיפול בסטרואידים במצבי התלקחות, מתן אנטיביוטיקה וכן טיפול באימוראן, תרופות ביולוגיות (רמיקייד (אינפליקסימאב) והומירה (אדאלימומאב)) ובמידת הצורך, ניתוח.

קוליטיס כיבית

ערך מורחב – קוליטיס כיבית

קוליטיס כיבית (בעברית: דלקת כיבית של המעי הגס) היא מחלה דלקתית כרונית של המעי הגס. היא מתאפיינת בכיבים שטחיים בדופן הפנימית של המעי הגס, העשויים להופיע באזורים ספציפיים של המעי מאזור הרקטום (מחלה הממוקמת בחלחולת-הרקטום בלבד קרויה פרוקטיטיס) ועד לתחילת המעי הגס באזור הצקום, או לאורך כל המעי הגס (פאן-קוליטיס).

התסמינים הם לרוב שלשול דמי, כאבי בטן, ירידה בתיאבון, ויציאות המלוות בריר. בנוסף, עשויות להופיע בחילות או הקאות, חום ואנמיה. האבחון נעשה באמצעות קולונוסקופיה, והטיפול במחלה נחלק לטיפול תרופתי (תרכובות של 5-ASA, סטרואידים, טיפולים ביולוגיים ואימוראן). במידת הצורך, יבוצע ניתוח הכולל את הסרת המעי הגס כולו ויצירת השקה בין המעי הדק הסופי לתעלה האנאלית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מחלות מעי דלקתיות בוויקישיתוף

• מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית - האנציקלופדיה החופשית של החולים
• מחלות מעיים, הסברים ודרכי טיפול באתר כמוני
• אריאלה שטרית, הנשים שחולות במחלה כרונית בהריון ומתקשות לאכול, באתר הארץ, 19 במאי 2015
• מחלות מעי דלקתיות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מחלות מעיים דלקתיות, דף שער בספרייה הלאומית

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.