מה יש
תכנית ששודרה בגלי צה"ל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Related topics
רחוב סומסום (ישראל)
תוכנית טלוויזיה
גלי צה"ל
תחנת רדיו ישראלית שמפעיל צה"ל
סמי וסוסו
הצג עוד
תכנית ששודרה בגלי צה"ל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מה יש הייתה תוכנית מערכונים, הומור וסאטירה רדיופונית ששודרה בגלי צה"ל בשנים 1983–1987.
התוכנית שודרה בין השעות 15:00 ל-16:00 (ובהמשך עברה לשעות 19:00 - 20:00) בכל יום, בימים ראשון - חמישי, והייתה פופולרית מאוד בקרב בני נוער וחיילים. התוכנית החלה כתוכנית מערכונים עם קטעי קישור קלים, ואט אט הפכה לתוכנית שבה כל החומר מקורי. סגנונה של התוכנית היה שונה מתוכניות ההומור הרדיופוניות האחרות שקדמו לה והוא התאפיין בסיפורים ומערכונים קצרים יחסית וקלילים עם ריבוי של משחקי לשון עם דמויות שטחיות וסטריאוטיפיות (סגנון נונסנס). סגנונה השונה והמוצלח של התוכנית, שהותווה בעיקר על ידי ארז טל ואברי גלעד, אומץ לאחר מכן על ידם בתוכנית ההומור הטלוויזיונית "העולם הערב". בתחילת שנת 1987, חזרה התכנית לשידור לאחר הפסקה, בהגשת ארז טל וללא אברי גלעד שפרש בשל סכסוך בינו לבין טל.[1][2]
התוכנית נחשבת כפורצת דרך בדברי ימי הרדיו בישראל. התוכנית מסמנת נקודת מעבר מרדיו מעונב וממלכתי, לרדיו קליל וחופשי. התוכנית הולידה דמויות, אשר המשיכו להתקיים גם לאחר ירידת התוכנית. כך למשל הופיעה הילדה "פזית" בתוכנית "פספוסים" של יגאל שילון, כשני עשורים לאחר ירידת התוכנית.
הצלחת התוכנית הביאה את משתתפיה לתוכנית הטלוויזיה הפופולרית בזמנה, "סיבה למסיבה" עם רבקה מיכאלי. בתוכנית ביצע הצוות קטעים מהתוכנית. באותה תקופה נשמרה האישיות שביצעה את דמותה של הילדה "פזית" בסוד, זאת על אף ששמה של המבצעת שירה גרא צוין בסוף כל תוכנית. בהופעה הטלוויזיונית שירה גרא לא הופיעה, אלא רואיינה באמצעות הטלפון. כך ניתן היה להמשיך את החשאיות סביב דמות זו.
רגע השיא של התוכנית היה בארגון עצומה והפגנה, שהתקיימה ב־3 במרץ 1987, בכיכר דיזנגוף בתל אביב, למען החזרת התוכנית "סמי וסוסו" לשידור.[3]
מנחה התוכנית היה ארז טל בתפקיד עצמו. המנחה ראיין את הדמויות השונות, וקישר בין הקטעים. תפקיד משמעותי היה למנחה בראיון היומי עם הילדה פזית.
פזית, בגילומה של שירה גרא, הייתה ילדה בגיל בית הספר באזור כיתה ב'. שירה העניקה לדמות קול חמוד מאוד, ומאחוריו אמרה הילדה דברים משעשעים שאינם מתאימים במציאות לילדה בגיל כזה. אות הפינה הוא צעקה צורמת "פיזתה של פנית!".
אברי גלעד, בתפקידו כ"איש הקטן" הציג פרודיה על דמות האזרח האנונימי המרואיין לאמצעי התקשורת ונותן את דעת ה"עמך".
פרופסור מטורף ועצבני המעריץ את עצמו, בגילומו של יואב קוטנר. משפט הפתיחה שלו היה בדרך כלל "כאן פרופסור מקס. מה נשמעקס?". הפרופסור היה מציג דעות קיצוניות מטורפות על כל נושא, מלווה בהסברים מדעיים מוטרפים. סימן היכר נוסף שלו הוא לעג לכך שהפינה מוגשת מטקסט מוכן.
דמות של ערבי, שהייתה פרודיה על שדרן רדיו קול הרע"ם מקהיר בעברית. האשם היה נותן פינה של פרשנויות. לדיבורו היה סגנון ייחודי, שכלל שימוש רב במילה "ביותר" בסוף כל משפט. הדמות הייתה פופולרית ביותר, ויאיר ניצני שגילם אותה, כתב ופרסם ב-1986 שיר עם וידאו קליפ שנקרא "האשם תמיד". השיר זכה להצלחה רבה.