Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבחן טיורינג הוא כינוי למבחן שהציע אלן טיורינג בשנת 1950, במאמר[1] (אנ') שפרסם בכתב העת Mind, כמדד אפשרי למידה שבה יש למכונה כלשהי אינטליגנציה. במקור טיורינג כינה מבחן זה "משחק החיקוי" (באנגלית: imitation game). המבחן נעשה בדרך הבאה: חוקר מקיים דיאלוג בשפה טבעית עם שני גורמים סמויים מעיניו, האחד אדם והשני מכונה. אם החוקר אינו מסוגל לקבוע בביטחון מי האדם ומי המכונה, אז המכונה עברה בהצלחה את המבחן. כדי לפשט את המבחן, הוא נערך בערוץ תקשורת טקסטואלי בלבד.
מטרת הניסוי הוא לבדוק האם מערכת של בינה מלאכותית הגיעה לרמה של מוח אנושי. טיורינג הציע מבחן זה כתחליף לשאלה הטעונה רגשית, "האם מכונות מסוגלות לחשוב?" (שאלה שאליה התייחס מאוחר יותר מדען המחשב אדסחר דייקסטרה, ואמר "השאלה האם מחשב יודע לחשוב דומה לשאלה האם צוללת יודעת לשחות", וגם טיורינג עצמו ציין שהיא "כה חסרת משמעות שאין טעם לדון בה"[2]).
קשה לצפות מתי תהיה מכונה שתעבור את "מבחן טיורינג", אך בגרסה מוגבלת של מבחן זה, שבה השאלות מוגבלות לתחום צר מסוים, ניתן להצביע כבר היום על תחומים שבהם יכולתו של המחשב אינה נופלת מזו של האדם (אם כי ניתן לטעון שגם מצב זה אינו מהווה הצלחה במבחן טיורינג). דוגמה לתחום כזה היא משחק השחמט, שבו תוכנת השחמט כחול עמוק של IBM ניצחה את גארי קספרוב בשנת 1996, גדול השחמטאים אז. דוגמה עם תחום מעט יותר רחב היא הצלחתו של המחשב ווטסון (Watson) בשעשועון הטריוויה ג'פרדי! (!Jeopardy) (הגרסה המקורית האמריקאית ל"מלך הטריוויה" ששודרה בישראל).
פרס לובנר ניתן מדי שנה למפתח של תוכנית שיחה, ובו זוכה התוכנית שנחשבת לאנושית ביותר (בהתאם למבחן טיורינג) באותה שנה. בשנת 2008 התוכנית הזוכה הצליחה לשטות ברבע מהשופטים[3]. הפרס שנוי במחלוקת בקהילת חוקרי האינטליגנציה המלאכותית, ומרווין מינסקי- מאבות תחום הבינה המלאכותית - קרא לבטלו בטענה שאינו תורם להתפתחות התחום.
אחת התוכנות שהשתתפה במספר תחרויות היא "יוג'ין גוסטמן" (Eugene Goostman) המדמה ילד בן 13 מאוקראינה (שאינו דובר אנגלית כשפת אם). בתחרות ב-2014 טען מארגן התחרות קווין ווריק כי היא ראויה לתואר התוכנה הראשונה שעברה את מבחן טיורינג, שכן שיטתה ב-33% מהשופטים (10 מתוך 30[4]) ששוחחו עימה 5 דקות[5]. טענה זו זכתה לביקורת רבה בקהילת החוקרים[6].
אתרי אינטרנט המעוניינים לוודא שהמשתמש שמולם הוא אדם ולא בוט, נותנים למשתמש מעין מבחן טיורינג, שאדם יעבור אותו בקלות, אך בוט יתקשה בכך. טכניקה נפוצה לכך היא הצגת טקסט קצר בגופן משובש, תוך דרישה להקליד את הטקסט בשדה המתאים. מבחן כזה מכונה CAPTCHA (ראשי תיבות של Completely Automated Public Turing test to tell Computers and Humans Apart).
במאמר שבו מציג טיורינג את המבחן, הוא טוען לגביו שתי טענות עיקריות: א. שעלינו להתייחס לשאלה "האם מכונות יוכלו לעבור את המבחן" במקום לשאלה "האם מכונות יוכלו לחשוב". ב. שמכונות יעברו בעתיד את המבחן, כנראה בתוך כ-50 שנה מעת כתיבת המאמר. טיורינג מציין במאמר שאין בנמצא הרבה טיעונים חיוביים על-מנת לתמוך בעמדותיו אלה, ותחת זאת הוא מציג התנגדויות רבות שניתן להעלות נגד טענותיו, ומשיב להן. בין ההתנגדויות העיקריות שטיורינג מציג:
מבחן טיורינג נתפס באופן מסורתי כמבחן התנהגותי לאינטליגנציה. על רקע זה נמתחה במהלך השנים ביקורת על המבחן, בטענה שהוא אינו מלמד דבר על יכולתה של המכונה להבין. להמחשת טענה זו הביא הפילוסוף ג'ון סרל את דוגמת "החדר הסיני": אדם הדובר אנגלית בלבד יושב בחדר נעול, ובידו ספר המכיל הוראות באנגלית ובהן תשובה בסינית לכל שאלה בסינית. האדם מקבל שאלה בסינית דרך חריץ בדלת החדר, ובאמצעות הספר שברשותו מחזיר תשובה בסינית. לצופה מבחוץ ייראה אדם זה כמבין סינית (כלומר הוא עובר גרסה מוגבלת של מבחן טיורינג), אולם ברור לכל - אומר סרל - שאדם זה כלל אינו מבין סינית, ואין לו שמץ של מושג על משמעות השאלות ומשמעות התשובות. הוא פועל בצורה טכנית בלבד, על פי ההוראות שבספר.
במהלך השנים הוצעו מספר פרשנויות חליפיות לדבריו של טיורינג אודות משחק החיקוי. לדעת דיאן פראודפוט, טיורינג ראה אינטליגנציה (או חשיבה) כתכונת תלוית-תגובה (response dependent), וסבר שיצור בעל אינטליגנציה הוא יצור שנתפס/נחווה על ידי אדם ממוצע כיצור אינטליגנטי; השופט במשחק החיקוי אמור לייצג את האדם הממוצע[10]. ברנרדו גונקלבס טוען שמשחק החיקוי הוא ניסוי מחשבתי שבאמצעותו טיורינג מעביר את תפיסת עולמו לגבי טבעה של החשיבה[11]. שלמה דנציגר משלב את שתי הגישות ומציע פרשנות סוציו-טכנולוגית, לפיה טיורינג ראה את משחק החיקוי לא כמבחן אינטליגנציה אלא כאתגר טכנולוגי שפיצוחו יהיה כרוך בשינוי האופן שבו מכונות נתפסות על ידי בני האדם[12].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.