כריית יהלומים

כריית יהלומים היא אחד ממקורות העושר החשובים בעולם. יהלומים נמצאים בשימוש בתעשייה ובתכשיטנות, ומחיריהם עולים בהתמדה.

כ-98.5% מכריית היהלומים ברחבי העולם מתבצעת ב-11 מדינות: אוסטרליה, אנגולה (11%), בוצואנה (23%), ברזיל, דרום אפריקה (12%), מרכז אפריקה, נמיביה, סיירה לאון, קונגו, קנדה (16%) ורוסיה (18%). במכרות היהלומים בארצות אלו ובשאר אזורי הכרייה, מפיקים יהלומי גלם בשווי של 12.5 עד 13 מיליארד דולר בשנה.^[1]

תהליך הכרייה

ישנם שני נתיבים לכריית יהלומים, כרייה ממרבצים אלובליים וחפירה בבטן האדמה.

כורי יהלומים בסיירה לאון, 2011

היהלומים שבכרייה ממרבצים אלובליים (הקרויים גם "מקורות משניים") נוצרים כתוצאה משחיקת סלעי קימברליט נושאי יהלומים, במהלכה משתחררים היהלומים כמו גם מרכיבים מינרליים אחרים, ונסחפים אל ערוצי נחלים ונהרות או אל קרקעית הים. בדרך כלל הם באיכות נוי גבוהה, שכן אבנים באיכות נמוכה שורדות פחות את הסחף. יהלומים אלו נכרים בדרך כלל על ידי קבוצות כורים עצמאיות וקטנות.^[2]

מבנה סכמתי של ארובה וולקנית

הנתיב השני, חפירה וקדיחה יזומה בבטן האדמה, וגילוי ארובה וולקנית ("ארובת קימברליט"). לאחר גילויה יערך חקר ההיתכנות הכלכלית שלה, התאמתה לדרישות החוק המקומי והבינלאומי. ואם אלו מאושרים, תכנון המכרה ובנייתו, וסקירת הצפי של התפוקה העתידית ממנו. מעת גילויה של ארובת קימברליט ועד שמתבררת כדאיותה הכלכלית עלולות לעבור כ-8–10 שנים.

היהלומים הנמצאים ומופקים במכרות השונים הם בשלל איכויות, צבעים וגדלים. חלקם נחשב ליהלומי גלם כמעט חסרי ערך, וחלקם אבנים נדירות, והמחירים נקבעים בהתאם למצבם.

התנהלות הכרייה

כריית יהלומים התגברה בהתמדה מאז שנות ה-80 של המאה ה-20. כ-75% מהתפוקה העולמית נכרית במעבה האדמה, ליתר דיוק בארובות קימברליט. סלעי הקימברליט נושאים יהלומים. וכ-14 גרם יהלומים (70 קרט) מופקים בממוצע מ-100 טון סלעים.

הכרייה מארובות הקימברליט ברחבי העולם נשלטת בידי 5 תאגידים גדולים, החולשים על כ-79% מהתפוקה העולמית: אלרוסה, ריו טינטו (אנ'), דה בירס, ואבר ו-BHP.

לצד התאגידים פועלים ארגונים כלכלים שונים: חברות לחיפוש וכרייה, בעלי רישיונות כרייה וחופרים מורשים, פועלי ומנהלות מכרות וכן ספקי שירותים שונים. ביבשת אפריקה נאמד מספר החופרים (מורשים ושאינם מורשים) בכמיליון עד שני מיליון בני אדם, והשכר על עבודתם הוא כדולר אחד ליום עבודה. בדרום אפריקה כ-1,500 חופרים מורשים, ותפוקתם היא כ-400,000 קרט בשנה.

עד שנות ה-70 של המאה ה-20 כ-80% מתפוקת היהלומים בעולם סווגה כיהלומי תעשייה. אולם מאז התפתחות הטכנולוגיה שאפשרה ייצור יהלומים מלאכותיים לתעשייה ירד מאוד מחירם של יהלומי התעשייה. מפיקי היהלומים התמודדו עם ירידת הביקוש על ידי הסבת יהלומי תעשייה לשימושים בענף התכשיטנות. תעשיית היהלומים שהוסבו, ונקראו יהלומי "כמעט נוי", התפתחה בעיקר בהודו וגרמה לצמיחת ענף היהלומים בה.

מאבקים פוליטיים

מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, התחוללו מלחמות עקובות מדם על השליטה במכרות היהלומים, על הכרייה ועל הרווחים מהמסחר בהם. המאבק מתנהל על ידי קבוצות חמושות הנאבקות או מורדות בשלטונות מדינות אחדות באפריקה, כמו הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אנגולה וסיירה לאון. האו"ם הוציא אל מחוץ לחוק את היהלומים המופקים בחסות הקבוצות המורדות, שנקראו "יהלומי דמים", או שהגביל מאוד את המסחר בהם.

לקריאה נוספת

• חיים אבן-זוהר, כריית יהלומים בעולם, מדיניות ואסטרטגיה במרכזי הגלם, (עורכת: שירה עמי), מכון היהלומים הישראלי IDI, 2007.

קישורים חיצוניים

• רונית דומקה, דם שחיתות ויהלומים, 17 באפריל 2013 באתר דה מרקר

הערות שוליים

1. הנתונים על פי מחירי השווקים במדינות המפיקות. אבן-זוהר, כריית יהלומים, עמ' 5.
2. אבן-זוהר, כריית יהלומים, עמ' 10.