כיבוש העי

**כיבוש העי**
	שריפת העי על ידי יהושע, ציור מאת גוסטב דורה
	מערכה: כיבוש עבר הירדן המערבי
	מלחמה: התנחלות השבטים
תאריכים	שנת 1272 לפנה"ס בין חודש ניסן לחודש תמוז – הווה (כשלושה ימים)
קרב לפני	כיבוש יריחו
קרב אחרי	מלחמת מלכי הדרום
מקום	העי
קואורדינטות	31°55′01″N 35°15′40″E
עילה	ציווי ה' ליהושע על כך
תוצאה	ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים
עם ישראל	העי
מנהיגים
	מלך העי
מפקדים
יהושע בן נון
כוחות
3,000	לא ידוע
אבדות
36	כל תושבי העי
	(למפת דרום השומרון רגילה) כיבוש העי

כיבוש הָעָי הוא סיפור מקראי המופיע בספר יהושע, פרק ז'–ח'. על פי המסופר, העי, שהייתה עיר כנענית הממוקמת מזרחית לבית אל, נכבשה על ידי עם ישראל בהנהגת יהושע בן נון בשני קרבות, כאשר בקרב הראשון הייתה ידם של תושבי העי על העליונה, ובשני הצבא הישראלי הכריע אותם בעזרת תרגיל הונאה.

עובדות מהירות תאריכים, קרב לפני ...

סגירה

במגילת תענית בתרא ניתנו מספר תאריכים למלחמת העי: י"ח באייר, כ"ד ניסן, ד' שבט.^[2]

הקרב הראשון

על פי המסופר בספר יהושע פרק ז, יהושע בן נון שלח מרגלים אל העי, כפי שנהג לפני כיבוש יריחו, כדי ללמוד על מצב העיר לפני ההתקפה. בחזרתם טענו המרגלים כי די ב-2,000 עד 3,000 חיילים לכיבוש העיר. יהושע אכן שלח 3,000 לוחמים אך הם נִגפו מפני אנשי העי בקרב, וכ-36 מהם נהרגו^[3]

חטא עכן בן כרמי

ערך מורחב – עכן בן כרמי

Thumb — סקילת עכן, ציור מעשה ידי גוסטב דורה

לאחר המפלה בני ישראל חששו מתוצאות הקרב. יהושע התפלל לה' אשר השיב לו כי סיבת הכישלון היא שאדם מישראל מעל בחרם שנלקח שלל במלחמת יריחו.

בציווי ה' יהושע הפיל גורל שהסגיר את שבט יהודה כשבט שאליו השתייך המועל. לאחר מכן הפיל יהושע גורלות נוספים שהביאו להסגרתו של עכן אשר הודה במעילתו בחרם. כעונש על מעילה זו, לקח יהושע את עכן, את רכושו ואת משפחתו לעמק עכור, ודן אותו בסקילה ואת רכושו בשריפה, לרוב הדעות משפחתו הובלה לשם כדי לחזות בבזיונו, אך יש שאומרים^[4] שגם משפחתו נידונה. מפרשי המקרא נחלקו האם עכן נהרג בגלל הגורל או בגלל הודאתו. לפני מיתתו התוודה עכן, והמשנה (מסכת סנהדרין, פרק ו', משנה ב') אומרת שבזכות וידויו התכפר חטאו של עכן, ומכאן למדו חז"ל שכל חייבי מיתות צריכים להתוודות קודם מיתתם כדי שיתכפר חטאם.

לפני הסקילה אמר יהושע: ”מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה” (ספר יהושע, פרק ז', פסוק כ"ה). מאז נקרא שם המקום ההוא עמק עכור.

על-פי המדרש,^[5] כל אנשי שבט יהודה התנגדו להסגרתו בידי יהושע, ורק לאחר הפצרות רבות של יהושע כלפי זקני השבט, הסגיר עצמו עכן.

הקרב השני

לאחר פרשת עכן, ה' הבטיח ליהושע כי בקרב השני ינצחו לוחמיו. ה' ציווה להרוג את כל יושבי העי ואת מלכה, ואת הרכוש לקחת כשלל לבני ישראל. יהושע בחר 30,000 אנשי צבא ושלח אותם בלילה למארב, בנוסף העמיד מארב של 5,000 לוחמים שעמדו קרוב יותר לעיר,^[6] תוכנית הקרב הייתה ליצור תרגיל הונאה באמצעות הצגת מצג שווא של התקדמות הצבא לקראת כיבוש העי, ונסיגה מפני חיילי העי שייצאו לקראתם כבראשונה, וכך לגרום ליושבי העי לעזוב את עירם ריקה משומרים ולרדוף אחרי הצבא הנסוג. אז ייצאו הלוחמים מהמארב ויכבשו את העיר.

בקרב זה גם לוחמי בית אל הצטרפו ללחימה.

תוכניתו של יהושע עלתה יפה, הצבא בראשות יהושע יצא מול לוחמי העי והתחיל לסגת, הלוחמים מן המארב כבשו את העיר ושרפו אותה. יהושע מרים את כידונו^[7]^[8] וצבאו הסתער על לוחמי העי, כשראו הלוחמים את עירם נשרפת איבדו את רוח הלחימה וניגפו לפני ישראל. בסיום הקרב נמנו כ-12,000 הרוגים מלוחמי העי, ואת המלך^[9] תלה יהושע על עץ.

לאחר הקרב

ערך מורחב – מעמד הר גריזים והר עיבל

על פי סדר הפסוקים בספר יהושע פרק ח', לאחר סיום הקרב בנה יהושע מזבח בהר עיבל והקריב עליו קורבנות שלמים, כתב את ספר דברים^[10] על אבנים והקריא את פרשת הברכות והקללות שבפרשת כי תבוא לפני העם.

חז"ל הקדימו את בניית המזבח לכניסת בני ישראל לארץ, וחלקם תלו את המסע המהיר מהגלגל לאזור שכם בנס,^[11] יוסף בן מתתיהו דחה את התרחשות הסיפור לאחרי סיום הכיבוש.^[12] ישנם חוקרים הסוברים כי הסיבה שסיפור מעמד הברכה והקללה הובא לאחר מלחמת העי היא שאמנם הציווי היה שהמעמד יתבצע מיד עם כניסתם לארץ, אך כיבושי יריחו והעי נצרכו בשביל לאפשר מעבר לאזור שכם.^[13]

ערך מורחב – העי#זיהוי

אדוארד רובינסון, זיהה את העי בשנת 1838 כתל מלא בחורבות מדרום לבית אל, זמן קצר לאחר מכן ביקר במקום קרל ויליאם מרדית ון דה ולדה (אנ') שזיהה את העי בא-תל, בשנת 1869 זיהה צ'ארלס וילסון את העי בא-תל ולזיהוי זה הסכימו גם קלוד קונדר ורוב החוקרים שבאו לאחריהם.

במטרה לחקור את אתר א-תל השיגה יהודית מרקה-קראוזה מימון מהברון רוטשילד ורישיון חפירות מממשלת המנדט.^[14] בין 1933 ל-1935 התקיימו שלוש עונות חפירות על ידי מספר ארכאולוגים.^[15]^[16] ממצאים מהחפירות הוצגו בתערוכה במקווה ישראל שנפתחה בנוכחות הנציב העליון בינואר 1936.^[17] החפירות העלו עיר מוקפת חומות מתקופת הברונזה הקדומה, בעלת ארמון, מאגר מים, מקדשים, ובתים רבים.^[18] העיר חרבה בשנת 2200 לפנה"ס בערך. מאז ועד למאה ה-12 לפני הספירה האתר לא היה מיושב ואז נוסד בו כפר קטן בעל 12 דונם, שנעזב במאה ה-11 לפני הספירה.^[19]

בעקבות החפירות טענו חוקרים שהממצאים הארכאולוגיים סותרים את הסיפור המקראי, שכן בעת כיבוש הארץ על פי ספר יהושע, העי כבר הייתה נטושה למשך מאות שנים. בנוסף, התיאור המספר "וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָי וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (יהושע ח, כח), צריך להיות מאוחר מהמאה ה-11. לפיכך, יש הסבורים כי תיאור כיבוש העי ושרפתה הוא סיפור אטיולוגי בדוי, שנוצר על רקע הניסיון להסביר את הממצא הבולט בשטח: תל חורבות (ולמעשה, זוהי משמעות המילה "עי").^[20]

לעומת זאת, היו שטענו שזיהוי א-תל עם העי הוא שגוי ויש לזהות את א-תל עם העיר הכנענית "בית און" שהייתה חרבה בזמן מלחמת יהושע ושימשה רק כנקודת ציון, בעוד שהעי היה יישוב קטן ששכן בסמוך לתל, ואולי נקרא על שמו.^[21] כראייה לזיהוי זה מביא פרופ' יואל אליצור את העובדה שא-תל גדול פי שניים משטח התל המזוהה עם גבעון בסתירה לכתוב ביהושע^[22] שגבעון הייתה גדולה מהעי.^[23]^[24]

המקרא נותן שני תיאורים למארב. בתיאור הראשון מסופר על 30,000 לוחמים, ובתיאור השני מסופר על 5,000 לוחמים. יש מבקרי מקרא שטוענים שמספרים אלה מוגזמים, ושמדובר במספר לוחמים נמוך בהרבה.^[13] כמו כן, יש הטוענים שכפל המספרים מעיד על תיקון מאוחר, או על כך שהיו שתי גרסאות לסיפור. לפי פרשני המקרא המסורתיים יהושע שם שני מארבים,^[13] מבקר המקרא מרדכי גיחון טען שפירוש זה אפשרי והצורך הוא למניעת נסיגה.^[25]

הרב שמעון כהן, מציין את העובדה שבכתובים, לא כתוב שהיה קרב, אלא מנוּסָה. כתוב: ”וַיַּעֲלוּ מִן-הָעָם שָׁמָּה, כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ; וַיָּנֻסוּ, לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי. ה וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי, כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ...” (יהושע, ז', ד') בני ישראל נהנו מההנהגה הנסית שקיבלו בכיבוש יריחו, וכשהגיעו ליעד הבא - העי, יהושע סבור שההנהגה בארץ ישראל הופכת לטבעית. על פי תוצאת הריגול בני ישראל נערכים לקרב ובטרם התחיל, הם נסים על נפשם ועל זה אמרו חז"ל ”תחילת נפילה ניסה” (משנה, סוטה, ח', ו').^[26]

במחקר משנת 2017 ערך הרב שי עילם השוואה בין קרב קאנאי למלחמת העי (שקדמה לו בכ-1,000 שנים) על פי פירוש המלבי"ם לספר יהושע, שמוכיח לטענתו שגם במלחמת העי כיתר יהושע בן נון את צבא האויב בטבעת מושלמת (שמסבירה את תפקיד שני המארבים ומיקומם בשעת הקרב), בביצוע שלא נופל מהתרגיל של חניבעל.^[27]

לפי חיים מנור המרגלים לא מסרו בחזרתם מהריגול, כל תיאור עובדתי, אלא מסרו ליהושע את הערכת המודיעין שלהם, דבר שלא כלול במשימתם ואף לא נמצא בסמכותם וייתכן שהדבר הביא לכשל בתכנון ובביצוע הכיבוש.^[28]

לאה מזור, "הסיפור אודות הניצחון על העי (יהושע ח): עיוני נוסח וספרות", בתוך: שרה יפת (עורכת), המקרא בראי מפרשיו: ספר זיכרון לשרה קמין, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ד, עמ' 73–108
דוד השביט, כיבוש העי: דוגמה לשיטת לחימה של ישראל בעת הקדומה, מערכות, גיליון 454, תשע"ד, עמ' 56–59
חיים חיון, ותצא דינה: קריאה בסיפור המקראי ועיון בזיקותיו, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2011. בתוך פרק רביעי מעשה דינה וסיפורי יהושע ושופטים: חרם עכן: יהושע ז', עמ' 86–88

מדיה וקבצים בנושא כיבוש העי בוויקישיתוף

רשימת מאמרים על כיבוש העי באתר רמב"י
עלי טלאור, מלחמת יהושע ביריחו ובעי לקרא בגובה העיניים, שמעתין, גיליון 150, עמ' 114–150
ישראל רוזנסון, ספור הכישלון בעי והמסגרת הספרותית של יהושע א-יא, בית מקרא, טבת אדר תשנ"ז, גיליון 42, עמ' 137–142
מלכה שוורץ, מלחמות וכיבושי יהושע בן נון - מלחמת העי, מחניים, גיליון סט
מבחר שיעורים בנושא כיבוש העי באתר תנך
מלחמת העי, באתר 929
הרב יאיר וייץ, מלחמת העי ומלחמת יום הכיפורים, באתר ישיבת הר ברכה
הרב יעקב מדן, מלחמת העי החטא ולקחו,

[1]
סדר עולם רבה פרק יא
[2]
הגרסאות הובאו בספרה של שולמית אליצור למה צמנו? ירושלים תשס"ז
[3]
לשיטת רבי נחמיה. (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"א, עמוד א', סנהדרין מד א), רק יאיר בן מנשה מת במלחמה זו, והוא שקול כנגד 36 אנשים – כרובה של סנהדרין, המניע הפרשני שלו נעוץ בכך שנכתב מספר לא שלם ובכך שנכתב כשלושים ושישה איש עם כ' הדמיון
[4]
מצודת דוד: "לפי שבניו ובנותיו ידעו מזה ולא גילו הדבר לכן נסקלו גם הם". (פסוק כה)
[5]
במדבר רבה, פרשה כ"ג, פסקה ו'
[6]
יש אומרים שלקח את החמש אלף מתוך השלושים אלף ויש אומרים שאלו חמש אלף נוספים
[7]
בתיאור הסיפור יהושע הרים את כידונו עד סוף הקרב, יש שראו בפעולה זו אמצעי לסיוע אלוהי, ראו: יהושע רייס, חציית הירדן ומלחמות יריחו והעי כמבוא לכיבוש הארץ, מגדים, גיליון ל, טבת תשנ"ט, עמ' 46; יאירה אמית, כידונו של יהושע, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, ה ו, תשמ"ב, עמ' 11–18., באתר JSTOR
[8]
הרב שי עילם הציע שיהושע הלך בדרכו של משה שהרים את ידיו במלחמת עמלק כדי לעורר את העם לתפילה, "בית יער הלבנון", בחידושים למסכת ראש השנה דף כט עמוד א
[9]
לפי ספר הישר שמו מלוש
[10]
יש אומרים שכתב את כל ספר התורה, יש אומרים שכתב את ספר דברים ויש אומרים שכתב רק את פרשת הברכות והקללות, ראו בפירוש האברבנאל על המקום
[11]
תוספתא סוטה פרק ח הלכה ז
[12]
יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, חלק ה פרק א פיסקה יט
[13]
שמואל אחיטוב, מקרא לישראל – פירוש מדעי למקרא, ספר יהושע, עמ' 142 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
[14]
רשיונות לחפירות, דבר, 27 בינואר 1935
[15]
יהודית מרקה-קראוזה, שמואל ייבין וויליאם פוקסוול אולברייט
[16]
שמואל ייבין, החפירות בארץ ישראל בשנת תרצ"ד, הארץ, 14 בספטמבר 1934;החפירות הארכיאולוגיות בארץ ישראל בשנת תרצ"ה, דואר היום, 27 בספטמבר 1935;החפירות בעי, הארץ, 17 באוקטובר 1935
[17]
נפתחה התערוכה של חפירות עי, דבר, 15 בינואר 1936
[18]
י. צדקוני, החפירות בא-תל, דבר, 19 בפברואר 1934
[19]
The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land, Carta, January 1993, p 37-40
[20]
מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא, כרך 4 עמוד 43 הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 1989
[21]
יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא, מוסד הרב קוק, תשנ"ח 1998, עמ' 132; יהודה אליצור, ‏"ויצא מבית אל לוזה": למהלכו של גבול בנימין-אפרים, ישראל והמקרא: מחקרים גיאוגרפיים, היסטוריים והגותיים, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2000, עמ' 341, באתר "דעת"
[22]
ספר יהושע, פרק י', פסוק ב'
[23]
יואל אליצור, "מקום בפרשה - גאוגרפיה ומשמעות במקרא, עמ' 19-30
[24]
יואל בן נון ותגובה מאת יואל אליצור, ‏"בא על עית..." - פתרון חדש לזיהוי העי, מחקרי יהודה ושומרון, תשנ"ב, עמ' 43–64, באתר "דעת"
[25]
מרדכי גיחון, כיבוש העי באבחנה היסטורית צבאית, זר לגבורות, ירושלים תשל"ג, עמ' 56–72
[26]
הרב שמעון כהן, מלחמת העי הראשונה - המעילה בחרם, באתר ישיבה, ‏אייר תשע"ט
[27]
שי עילם, לצאת לקרב עם פירוש המלבי"ם, קולמוס, גיליון 150, תשע"ז, עמ' 27 - 31, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
[28]
חיים מנור, שתי "פשלות" מודיעיניות ושני תרגילי הונאה מתוחכמים בספר יהושע, מבט מל"מ גיליון 96, דצמבר 2023, עמ' 55-53

[1] [1]
סדר עולם רבה פרק יא

[2] [2]
הגרסאות הובאו בספרה של שולמית אליצור למה צמנו? ירושלים תשס"ז

[3] [3]
לשיטת רבי נחמיה. (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"א, עמוד א', סנהדרין מד א), רק יאיר בן מנשה מת במלחמה זו, והוא שקול כנגד 36 אנשים – כרובה של סנהדרין, המניע הפרשני שלו נעוץ בכך שנכתב מספר לא שלם ובכך שנכתב כשלושים ושישה איש עם כ' הדמיון

[4] [4]
מצודת דוד: "לפי שבניו ובנותיו ידעו מזה ולא גילו הדבר לכן נסקלו גם הם". (פסוק כה)

[5] [5]
במדבר רבה, פרשה כ"ג, פסקה ו'

[6] [6]
יש אומרים שלקח את החמש אלף מתוך השלושים אלף ויש אומרים שאלו חמש אלף נוספים

[7] [7]
בתיאור הסיפור יהושע הרים את כידונו עד סוף הקרב, יש שראו בפעולה זו אמצעי לסיוע אלוהי, ראו: יהושע רייס, חציית הירדן ומלחמות יריחו והעי כמבוא לכיבוש הארץ, מגדים, גיליון ל, טבת תשנ"ט, עמ' 46; יאירה אמית, כידונו של יהושע, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, ה ו, תשמ"ב, עמ' 11–18., באתר JSTOR

[8] [8]
הרב שי עילם הציע שיהושע הלך בדרכו של משה שהרים את ידיו במלחמת עמלק כדי לעורר את העם לתפילה, "בית יער הלבנון", בחידושים למסכת ראש השנה דף כט עמוד א

[9] [9]
לפי ספר הישר שמו מלוש

[10] [10]
יש אומרים שכתב את כל ספר התורה, יש אומרים שכתב את ספר דברים ויש אומרים שכתב רק את פרשת הברכות והקללות, ראו בפירוש האברבנאל על המקום

[11] [11]
תוספתא סוטה פרק ח הלכה ז

[12] [12]
יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, חלק ה פרק א פיסקה יט

[מקרא_לישראל-13] [13]
שמואל אחיטוב, מקרא לישראל – פירוש מדעי למקרא, ספר יהושע, עמ' 142 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"

[14] [14]
רשיונות לחפירות, דבר, 27 בינואר 1935

[15] [15]
יהודית מרקה-קראוזה, שמואל ייבין וויליאם פוקסוול אולברייט

[16] [16]
שמואל ייבין, החפירות בארץ ישראל בשנת תרצ"ד, הארץ, 14 בספטמבר 1934;החפירות הארכיאולוגיות בארץ ישראל בשנת תרצ"ה, דואר היום, 27 בספטמבר 1935;החפירות בעי, הארץ, 17 באוקטובר 1935

[17] [17]
נפתחה התערוכה של חפירות עי, דבר, 15 בינואר 1936

[18] [18]
י. צדקוני, החפירות בא-תל, דבר, 19 בפברואר 1934

[19] [19]
The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land, Carta, January 1993, p 37-40

[20] [20]
מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא, כרך 4 עמוד 43 הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 1989

[21] [21]
יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא, מוסד הרב קוק, תשנ"ח 1998, עמ' 132; יהודה אליצור, ‏"ויצא מבית אל לוזה": למהלכו של גבול בנימין-אפרים, ישראל והמקרא: מחקרים גיאוגרפיים, היסטוריים והגותיים, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2000, עמ' 341, באתר "דעת"

[22] [22]
ספר יהושע, פרק י', פסוק ב'

[23] [23]
יואל אליצור, "מקום בפרשה - גאוגרפיה ומשמעות במקרא, עמ' 19-30

[24] [24]
יואל בן נון ותגובה מאת יואל אליצור, ‏"בא על עית..." - פתרון חדש לזיהוי העי, מחקרי יהודה ושומרון, תשנ"ב, עמ' 43–64, באתר "דעת"

[25] [25]
מרדכי גיחון, כיבוש העי באבחנה היסטורית צבאית, זר לגבורות, ירושלים תשל"ג, עמ' 56–72

[26] [26]
הרב שמעון כהן, מלחמת העי הראשונה - המעילה בחרם, באתר ישיבה, ‏אייר תשע"ט

[27] [27]
שי עילם, לצאת לקרב עם פירוש המלבי"ם, קולמוס, גיליון 150, תשע"ז, עמ' 27 - 31, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)

[28] [28]
חיים מנור, שתי "פשלות" מודיעיניות ושני תרגילי הונאה מתוחכמים בספר יהושע, מבט מל"מ גיליון 96, דצמבר 2023, עמ' 55-53

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]