Loading AI tools
רבה של לבוב, מחבר "פני יהושע" מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב יעקב יהושע פַלְק[1] (1680, כ"ח בכסלו ה'תמ"א – 1756, י"ד בשבט ה'תקט"ז) היה רבן של לבוב, ברלין, מץ ופרנקפורט על המיין. מחבר סדרת ספרי פני יהושע על התלמוד הבבלי.
שער ספרו פני יהושע | |
לידה |
19 בדצמבר 1680 כ"ח בכסלו ה'תמ"א קרקוב, האיחוד הפולני-ליטאי |
---|---|
פטירה |
17 בינואר 1756 (בגיל 75) י"ד בשבט ה'תקט"ז אופנבך על המיין, רוזנות הסן-דרמשטאדט |
כינוי | הפני יהושע |
מקום קבורה | בית הקברות היהודי העתיק בפרנקפורט |
מקום פעילות | לבוב, ברלין, מץ ופרנקפורט על המיין |
תקופת הפעילות | ? – 16 בינואר 1756 |
השתייכות | יהדות אשכנז |
תחומי עיסוק | גמרא |
רבותיו | רבי גבריאל אסקלס, רבי שמואל מריישא, רבי צבי הירש בלחוב, רבי חיים רייצס |
תלמידיו | הרב נתן מז והרב דוד שיף |
בני דורו | רבי יהונתן אייבשיץ, רבי יעקב עמדין |
חיבוריו | פני יהושע |
נולד בקרקוב[2] בכ"ח בכסלו תמ"א (1680) לרבי צבי הירש, שהיה חבר בית הדין בעירו, ולמרים בת הרב אברהם הלוי, חתן רבי יהושע העשיל בעל "מגיני שלמה", שעל שמו נקרא הרך הנולד – יהושע. השם יעקב נוסף לו ברבות השנים בעקבות מחלה.[דרוש מקור]
בילדותו למד בקרקוב אצל רבי גבריאל אסקלס, ובשנת ה'ת"ן עברה משפחתו לריישא, והוא למד שם אצל אחי אימו רבי שמואל אב"ד ריישא.[3] הוא מזכיר כרבו את רבי צבי הירש בלחוב, אך לא ידוע במי מדובר. כנראה למד גם בלבוב אצל הרב חיים רייצעס.[4] נישא ללאה בתו של רבי שלמה סג"ל לנדא מלבוב ולרייזל, ושם נתמנה למשגיח על המלמדים והמורים בבתי התלמוד תורה.
הוא נבחר לפרנס העיר והחזיק ישיבה בביתו. קיבל סמיכה מאת החכם צבי.
בג' בכסלו ה'תס"ג (1702) נספו אשתו, חמותו ובתו הקטנה גיטיל בפיצוץ של מחסני אבק שרפה בעיר, שגרם להחרבת ביתו ובתים נוספים, וכן לשרפה ברחבי העיר, אך הרב פאלק שרד.
בהקדמה לספרו "פני יהושע" כתב שהמניע לכתיבת הספר הייתה פיצוץ מחסן חומר הנפץ בעיר,[5] עת הבית בו ישב ולימד קרס על כל יושביו ובעיר פרצה שרפה. בשכבו תחת ההריסות הוא נדר לה' שאם יוציאו משם יעסוק כל חייו בלימוד התורה וגם ימשיך במה שהתחיל אבי סבתו, מחבר הספר "מגיני שלמה" – תירוץ קושיות בעלי התוספות על רש"י. מיד כשסיים את הכרזתו נפתח בפניו שביל בין העמודים שקרסו.[6] רבי מנחם מנדל מקוצק סיפר עליו, שקודם שחיבר את הספר למד את הש"ס 36 פעמים: "רבינו זצ"ל הפליא מגדולת בעל פני יהושע, שקודם שהתחיל לחבר ספרו למד את הש"ס ל"ו פעמים".[7]
נישא בשנית לטויבא, בת הגביר ישכר מלבוב, אשר תמך בו במשך כל חייו. לאחר פטירתה ממחלה ממושכת, נשא את גיטא איגר, אשר החיד"א מספר אודותיה כי במסעותיו הגיע לעיר וורמיזא שם התארח אצל הפני יהושע, ואשתו של הרב הייתה למדנית גדולה והרב ואשתו דברו ביניהם בלימוד.[8]
כיהן ברבנות בעיירות הגליציאניות טרלא וליסקא (לינסק), וכן בריטשוול (Ryczywół, Masovian Voivodeship) ובקריב. מליסקא נקרא למלא את מקום הרב ר' צבי הירש אשכנזי בלבוב, שנפטר בא' באייר תע"ח (1718). בשנת 1720 בחרה הקהילה במקומו את ר' משה חיים בן-ליזרל (נינו של רבי אריה לייב "הארוך" מקראקא) כרב העיר. ר' יהושע הוזמן על ידי מחותנו, ר' אריה לייבוש לבוצ'אץ' ומשם ניהל, ללא הצלחה מרובה, מלחמה על המשך כהונתו בלבוב.
בשלהי שנת 1730 נקרא לכהן כרב בברלין, במקומו של רבי משה לבוב שפוטר ממשרתו לאחר כהונה קצרה,[9] ובתחילת שנת 1731 הגיע אליה.[10] לאחר שדן לחובה את נתן פייטל (בן) חיים אפרים, אחד מראשי העיר, התנכל לו זה והצר צעדיו, עד שהוכרח לעזוב את העיר. פלק התקבל לרבה של יהדות מץ בשנת 1734 במקום הרב ר' יעקב ריישר שנפטר. בשנת 1741 נבחר לרב הראשי בפרנקפורט, במקומו של רבי יעקב פופרש שנפטר שנה לפני כן.
במחלוקת בין ר' יונתן אייבשיץ ור' יעקב עמדין צידד באחרון, בניגוד לעמדת רוב תושבי עירו, ונאלץ לעזוב בשנת 1751 (כמה מכתבים בעניין אליו וממנו הודפסו בספרי הפולמוס הרבים שהוציא ר' יעקב עמדין. בשנים האחרונות נמצא כתב החרם על רבי יהונתן אייבשיץ ששלח לפרנסי קהילות אה"ו, בכתב ידו.[11] מכתב התגובה של הפרנסים ששללו את ההאשמות, הודפס בספר לוחות עדות שהוציא ר' יהונתן אייבשיץ). כתב השגות על לוחות עדות בחיבור בשם חרבות צורים.[12]
לאחר שנאלץ לעזוב את פרנקפורט, הוא התגורר במנהיים ולאחר מכן בוורמייזא, שם שהה כמה שנים. לבקשת גדולי פרנקפורט הסכים לשוב לעיר בשנית לפני פסח תקי"ג (1753) אך מתנגדיו מנעו ממנו לדרוש בשבת הגדול. הוא סירב להשלים עם פגיעה כזו בכבודו[דרוש מקור], ועל כן עזב את העיר ועבר לעיר הסמוכה אופנבך על המיין, שם התחיל לכתוב את תשובתו בעניין המחלוקת, אך נפל למשכב, בעת שהסכימו קהילת פרנקפורט לקבלו בחזרה התגבר חוליו, ונפטר בי"ד בשבט תקט"ז, (17 בינואר 1756). בקהילת פרנקפורט נכתבה תפילת יזכור לעלוי נשמתו.
הספר נדפס במקור בארבעה חלקים: חלק שני נדפס באמסטרדם שנת ה'תצ"ט (1739), חלק ראשון נדפס בפרנקפורט על המיין בשנת ה'תקי"ב 1752, חלק שלישי נדפס בפרנקפורט בשנת מותו של הפני יהושע – ה'תקט"ז (1756). חלק רביעי נדפס לאחר מותו. הספר מבאר את סוגיות הש"ס על־פי גדולי המפרשים, בעיקר התוספות ורש"י – שהמחבר היה מצאצאיהם. הביאור נעשה בשיטת העיון, החקירה, הסברה והפלפול. אופיינית לחיבור זה הירידה לפרטי הפרטים של כל סוגיה. אף ששיטת הלימוד המקובלת בדורות האחרונים רחוקה למדי מדרכו, זוכה הספר לפופולריות רבה בישיבות והוא אחד מאבני היסוד במשא־ומתן התלמודי. ספרו כולל חידושים על מסכתות ברכות, שבת, כתובות, גיטין, קידושין, בבא קמא, בבא מציעא, חולין, מכות, שבועות, ועוד כמה חידושים על מסכתות שונות. לעומת זאת נשארו בכתב יד חידושיו למסכת בבא בתרא.
כאמור, בהקדמה לספרו, הסביר שאת הספר כתב לאחר הנדר להמשיך בדרכו של אבי סבתו של אביו בספר 'מגיני שלמה' ולפרש את כל השאלות של בעלי התוספות על פירוש רש"י בש"ס.
שושלת בית דוד: משפחות רבניות רבות מתייחסות לפני יהושע, ומציינות זאת, מפני שהפני יהושע הוא צאצא של מחבר 'מגיני שלמה', ומחבר 'מגיני שלמה' היה מיוחס לפי הקדמת ספרו לרבינו תם, סבו רש"י, ובהמשך לרבי יוחנן הסנדלר ולדוד המלך.
צאצאיו:
דור שני:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.